שיחת ליל שבת קודש ג' אייר תשכ"ז ששמע רבי שלמה שטנצל זצ"ל  כתלמיד ישיבת חברון מרבי חיים שמולביץ   זצ"ל

הדברים נרשמו ע"י רבי שלמה שטנצל מפי מרן המשגיח:

כשחלה רבי אליעזר הגדול באו זקנים לבקרו רבי טרפון רבי יהושע ור"י ורבי עקיבא. נענה ר' טרפון ואמר גדול אתה לישראל יותר מטיפת גשמים, נענה ר' יהושע ואמר גדול אתה לישראל יותר מגלגל חמה, נענה ור"י ואמר גדול ואמר גדול אתה לישראל יותר מאב ואם שאלו בעולם הזה, ואתה לעולם הזה ולעולם הבא.

בודאי הם לא באו לחלק שבחים לרבם ר' אליעזר הגדול, אלא באו כדי להעריך בלבם פנימה את רבם. מכאן משמע שהיסוד הראשון ביחסים בין תלמיד לרב הוא הערכתו, כי אז עלול התלמיד להתדבק ברב ולקבל תורה מפיו. לימוד מושכלות מרב מבלי שתמצא בלב התלמיד הערכה לרב אין בלימוד כזה תועלת. מתוך הערכה באה הכרת הטוב. מה עושה כפוי טוב,ה במקום להקיף את הטוב ההוא מקטין אותו ונוטל את ערכו.
אחז"ל אדם הראשון כפוי טובה היה לפי שאמר האשה אשר נתת עמדי, שתלה הקלקלה באשתו, לכאורה אמת אמר. אלא התרוץ כשהנך מקבל טובה "לא טוב היות האדם לבדו", צריך האדם להתעלם מהחסרון, ובאשה אסור לראות חסרון (עיין רש"י) בהפגשו בחסרון הוא נטל את ערך הטובה שניתנה לו.
חז"ל מספרים כיצד ניסה מנשה להכעיס את הקב"ה, העמיד פסל בהיכל על מנת להכעיס את מי שאמר והיה העולם. ולא עוד לא הוסיף לו ד' פרצופין כנגד ד' רוחות. כדי שיראה הפסל מכל צד שיביט. מלך שני הוסיף על רשעותו, ובא על אמו, שאלוהו כלום הנאה יש לך, אמר לא רק כוונתי להכעיס את בוראי, ומלך שלישי הוסיף להרשיע ואמר להם אתם יודעים להכעיס אין אני עושה כמעשיכם. אלא אני נוטל זהב המאיר,ואומר לו טול את טובתך וקח את השמש אני יכול להסתדר בלעדיך. לכאורה מה חורמה בדבורי השלישי לעומת מעשיהם החמורים מאד של הראשון והשני.

מכאן שכפוי הטובה הוא החוטא הקשה ביותר שנמצא.
במסכת סנהדרין מובא בעדים הבאים להעיד שקר כדי להרוג אדם אומרים להם, הרי אתם עולם מלא, לכאורה מה מועיל מוסר לאנשים רוצחים אלא התרוץ, שמדות רעות פועלות רק ובעיקר אצל אנשים שאינם מעריכים את ערך עצמם, ממילא אינם נותנים משקל למעשיהם החמורים, וכשמרוממים את נפשם, עליה זו יכולה למנוע אותם ממילא ממעשים חמורים של רצח וכדו'.

בדורנו – דור השואה – כאשר אנשים לא פעלו מתוך עצמם ולא העריכו את ערך עצמם, לפיכך יצא מהם גרוע מחיות טרף.

וזהו ההסבר בפרקי אבות: חשוב אדם שנברא בצלם, האדם הוא עולם מל,א אולם חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם. כלומר ידיעתו מגדלותו משנה אותה לגמרי, אדם שיש בו מעלות ואינו יודע מהם, הרי המעלה גם נעדרת ממנו, כי אינו יודע שיש לו רכוש אשר יכול להשתמש בו. חביבים ישראל שנקראים בנים למקום חיבה יתירה נודעת להם שנקראים בנים למקום, ללא ידיעה יש להם אב ובאותו זמן הם יתומים. חביבים ישראל שניתנה להם כלי חמדה. חיבה יתירה נודעת להם שניתנה להם כלי חמדה. יכול אדם ללמדו תורה הרבה, אולם בלא ... הלב את ..., אין ללימודו תועלת, וזה בתוך התורה יכול להיות בשיגרה.
ומכאן לענין קדושת שבת אמר הקב"ה לישראל מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, לך והוידע לישראל. חייב אדם לשמור ש"ק, ובו בעת להכיר את ערכה וכבודה.

ומכאן ניגש לדברי רבי עקיבא שסיים חביבין עליך יסורין, לא כשבח אמר, אלא כלימוד על ההתעלות הנפש ישכול האדם להשיג מיסורין, ובשעת היסורין לדעת להתרכז בתורה וחכמה כדי להתגבר על יסורין, ולהזדכך. ולא לבעוט ביסורין כי אחד בצער גדול מעשרה שלא בצער, שבצער ישנה התרוממות מלחמה ונצחון, כמו"כ ראה איך האדם למד מוסר השכל מיסוריו, וצורת חייו היפים אחר ההחלמה מהיסורים.