"קומי רוני בלילה, לראש אשמורות- שפכי כמים ליבך, נוכח פני ה'; שאי אליו כפייך, על-נפש עוללייך- העטופים ברעב, בראש כל-חוצות" (איכה ב, יט).

בלילה, בעומק הקשיים והצרות, ברעב הנוראי, יש לקום ולעורר רינה.

הגמ' במסכת יומא דף ע. מציינת כי הברכה השמינית של הכהן הגדול ביום הכיפורים, "על שאר התפילה"  הייתה בלשון:  "רינה, תחינה, בקשה מלפניך על עמך ישראל שצריכין להושע,  בא"י שומע תפילה". 

ולכאורה ברורות לשונות תחינה ובקשה בתפילה על עם ישראל הצריכין להוושע, אך מה ללשון רינה ביחס לעם ישראל הנתון בצרה וזקוק לישועה?!

תפילת הכהן הגדול בבית המקדש בלשון רינה, תחינה ותפילה מזכירה את תפילת שלמה במקדש במעמד ייסודו: "ופנית אל תפילת עבדך ואל תחינתו, ה' אלקי לשמוע אל-הרינה ואל-התפילה, אשר עבדך מתפלל לפניך היום" (מלכים א, ח, כח).

לפני פסוק זה מוזכר שבחו של הקב"ה: "ויאמר ה' אלקי ישראל, אין כמוך אלקים, בשמיים ממעל, ועל-הארץ מתחת:  שומר הברית, והחסד, לעבדיך, ההולכים לפניך בכל-ליבם.  אשר שמרת, לעבדך דויד אבי, את אשר-דיברת, לו; ותדבר בפיך ובידך מילאת, כיום הזה" (שם כג-כד). ובהמשך שם מפורטות תפילות ותחינות על עם ישראל שצריכים להוושע: בסליחה, במשפט, ממלחמה, בתשובה לארץ, במטר, בהוראת הדרך הטובה, מרעב, מדבר, מארבה וחסיל, מצרת אויב, מכל-נגע וכל-מחלה.  "כל-תפילה כל-תחינה, אשר תהיה לכל-האדם, לכול, עמך ישראל--אשר יידעון, איש נגע לבבו, ופרש כפיו, אל-הבית הזה.  ואתה תשמע השמיים מכון שבתך, וסלחת ועשית, ונתת לאיש ככל-דרכיו, אשר תדע את-לבבו:  כי-אתה ידעת לבדך, את-לבב כל-בני האדם.  למען, ייראוך, כל-הימים, אשר-הם חיים על-פני האדמה--אשר נתת, לאבותינו" (שם לח-מ).

הגמרא בברכות ו., לומדת מפסוק זה שנאמר במקדש על חשיבות מקום התפילה: תניא אבא בנימין אומר אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת שנאמר לשמוע אל הרנה ואל התפלה במקום רנה שם תהא תפלה.

הגמרא ברכות דף לא. לומדת את סדר התפילה מפסוק זה: "יכול ישאל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל? - כבר מפורש על ידי שלמה, שנאמר: (מלכים א, ח) 'לשמוע אל הרנה ואל התפלה', רנה - זו תפלה, תפלה - זו בקשה". נמצא כי מצוות התפילה מוגדרת כרינה, כאמירת שבחו של מקום, ורק אחריה יש לו לאדם לשאול את צרכיו.

וכן מובא במדרש רבה, פרשת ואתחנן: "יכול יהא תובע צרכיו ויוצא לו? כבר פירש שלמה (מלכים א, ח): לשמוע אל הרנה ואל התפילה. רנה, זו קילוסו של הקב"ה. ותפילה, לצרכיו של אדם".

ובעולת ראי"ה, חלק א', עמ' רס, עומד הרב קוק זצ"ל על תפקידי חלקי התפילה הללו: "חלקי התפילה העיקריים שנים: רנה ותפילה דהיינו שבח ובקשה. האחד הוא ששם השי"ת חוק בעולמו, שעל ידי תפילת האדם ימלא לו משאלות צרכיו, ותפילת ישרים רצונו ואת שוועתם ישמע ויושיעם. והשני, שיוציא האדם שלמותו מן הכח אל הפעל בהיותו מסדר דבריו לספר בגדולתו ית', ומרגיל בזה את דעותיו וכל כוחות נפשו לחזות בנועם ה', שהוא פרי החיים ותכלית השלימות. ובכלל סוג זה הוא הדבר העיקרי של הודעת כבודו של מקום בעולמו וקרבתו לבני אדם, וביותר לדבקים בדרכיו".

לכן יש מקום לומר כי "רינה" היא הזכרת שבחו של מקום שהוזכרה בברכה השמינית לפני התחינה על עם ישראל שצריך להיוושע.

אך יתכן ויש גם "רינה... על עמך ישראל שצריכין להוושע", כי גם בלילה, בשעת הצרה והצורך בתשועתם של ישראל ניתן לקום ולרון: "קומי רוני בלילה". וכך זעק דוד בהיותו במערה: "הקשיבה אל רנתי, כי דלותי מאד. הצילני מרדפי, כי אמצו ממני (תהלים קמ"ב, ז). ובתפילת "אנא בכח" אנו אומרים – "תתיר צרורה, קבל רינת עמך, שגבינו טהרינו נורא", כי התרת צרותיהם של ישראל מעלה רינה ושבח למי ש"שומר הברית, והחסד, לעבדיך, ההולכים לפניך בכל-ליבם". וכן פירש ב"לחם דמעה" על איכה: "ואפשר עוד דאפקוה לצעקה זו בלשון רנה לפי שכל הדברים לעולם יקראו על שם התכלית שעתיד להיות. וכיון שברור הוא כי צעקה ובכיה זו שאמר שפכי כמים לבך וכו' לשמחה לרנה ולששון יהפך לבית ישראל, על כן קראה רנה מתחלתה על שם סופה". ואנו מצפים ל"קול רנה וישועה באהלי צדיקים וגו'"(תהילים קיח,טו) , ו"נרננה בישועתך" (תהלים כ,ו), כי בישועת ישראל ובאבוד רשעים יש רינה ליושב תהילות ישראל. 

ויה"ר שנזכה לקום לרון גם בלילה ולזכות לרינה של תורה ולרון בישועתו בב"א.