וצריך להבין מניין לחז"ל שהפסוק בתהילים עוסק במצוות מילה, ולא בכל הבנה של אמרות ד' והבטחותיו שהיה דוד בודאי שש גם בהן :

-          רש"י (בשבת): אמרתך, אמירה יחידה שקדמה לשאר אמירות היא מילה שישראל עושין וששים עליה. דכל שאר מצוות אין מוכיחות כל שעה, כגון תפילין ומזוזה וציצית אינם כשהוא בשדה וערום בבית המרחץ, אבל זו מעידה עליהם לעולם כדאמרינן במנחות (דף מג:) בדוד שראה עצמו בבית המרחץ ונצטער ואמר אוי לי שאני ערום מכל מצווה כיון שנזכר במילה נתיישבה דעתו.  

-  רש"י (במגילה): זו מילה שניתנה במאמר ולא בדיבור; ויאמר ה' אל אברהם ואתה את בריתי תשמור (בראשית יז). ומצינו שדוד שמח עליה, שנאמר למנצח על השמינית (תהלים ו) כשהיה בבית המרחץ וראה עצמו בלא תורה ובלא מצות, כיון (שנסתכל) במילה שמח.

-           מצאתי באור זרוע : אתיא מגזירה שווה. כתיב הכא שש אנכי על אמרתך וכתיב התם (דברים לג, ט) "כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו" מה להלן ברית (פרש"י שם ששבט לוי מלו את בניהם שנולדו במדבר) אף כאן ברית.

הרי"ף (בעין יעקב) מבאר כי שש אנכי על כל המצוות, על היות קודמת אמרתך - זו מילה. כי מצות המילה שהיא תמיד בגופו של אדם מוכיחה שהוא עבד ד', ולכך הקדים הקב"ה מצווה זו של מילה לכל המצוות. ומצווה זו מורה על כל שאר המצוות, אף שאינן תדירות כל שעה, בחר ד' בקיומם. 

ובחידושי הגאונים מסביר במספר דרכים את המדרש (שהוזכר ברש"י לעי"ל) של דוד בבית המרחץ: חיפוש הכח להתגבר על יצר הזנות, מרחץ התשובה מחטא בת שבע, "או שנתן דוד עיניו ולבו על הגאולה שנאמר בה פעמיו ירחץ בדם הרשע… וראה ישראל יהיו דור שכולו חייב וערומים מכל מצווה ואין בידם זכות להגאל עד שנסתכל במילה, כמו גאולת מצרים שנאמר ואת ערום ועריה וארז"ל ראה אותם ערומים ממצוות מסר להם דם פסח ודם המילה כו' כך הגאולה העתידה תהיה בזכות המילה וזש"ה כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". וכן מצאתי בפרקי דר"א, פכ"ט: א"ר אלעזר וכי מה ראה הכתוב לאמר שני פעמים בדמיך חיי אלא אמר הקב"ה בזכות דם ברית מילה ודם פסח גאלתי אתכם ממצרים ובזכותם אתם עתידים להגאל בסוף מלכות רביעית לכך נאמר ב' פעמים בדמייך חיי.