"שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" (תהלים קכו,א) מביא מרן גדול הדור הרב חיים דרוקמן שליט"א שיש 3 פרושים לזה בראשונים: א. אבן עזרא מעמיד שהגאולה היא חוויה מיוחדת כחלום, שאין כדוגמתה בעולם. ב. הרד"ק מביא שצרות הגלות יעלמו כחלום מרוב שמחת הגאולה (וניראה לי שכך משמע מהעמדת הגמ' על גלות בבל, שעובר מהר, שלכן תמה חוני המעגל איך אפשר להשוות 70 שנה לחלום אחד. תענית כג,א). ג. המאירי מעמיד זאת על הציפיה לגאולה, שגם בגלות אנו לא מתייאשים מהגאולה אלא חולמים עליה כל הזמן. והוסיף הגרח"ד שליט"א שבימנו אפשר להוסיף פרוש נוסף, שהגאולה באה והאנשים לא רואים אותה, שהם כחולמים ולא מודעים לנעשה במציאות. ניראה להביא ראיה לדבריו מהפסיקתא רבתי (לו) וילקו"ש (ישעיה רמז תצט) 'שנו רבותינו: בשעה שמלך המשיח בא, עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר ענוים הגיע זמן גאולתכם, ואם אין אתם מאמינים ראו באורי שזרח עליכם' וכו' שמדוע צריך לומר 'אם אין אתם מאמינים'?- אלא מכאן שלא מאמינים לו ולכן צריך לומר זאת, ולא מאמינים לו אע"פ שיש מקדש ומשיח (שהרי אם הוא המשיח צריך להוכיח זאת ע"פ סימני המשיח) וזהו כחולמים כאן. ועוד שהראיה במכילתא היא מהפס' “קומי אורי כי בא אורך" וגו' שהכוונה אמנם לאור השכינה שמאירה, אולם ניראה שאומר ככה כי רומז כאגב גם לאור היום, כנגד שהם כמו ישנים בחלום ולא רואים את המציאות. ואולי אפשר ע"פ המציאות בימנו לומר גם שהכוונה בפס' היא שאנו כחולמים ע"פ ראיית אנשים, שאומרים עלינו שאנו חולמים. שאנו אומרים שעכשיו שלבי התחלת הגאולה ע”פ הנעשה במציאות (שלטון יהודי בא”י, קיבוץ גלויות ועוד), ואנשים אומרים לנו שאנו חולמים ואין זה המציאות. ואולי אפשר שהכוונה על העליות הראשונות שהקימו ישובים והפריחו את הארץ, כאשר מי ששמע על כך היה ניראה לו לא הגיוני להשקיע בזה, שהיה ניראה שבכלל לא יוכלו להפריח את הארץ שהיתה עזובה ולא צמח בה כלום, ובכ"ז הם פעלו להפריח את הארץ. לכן הם היו כחולמים שזה אפשרי אע"פ שהמציאות הראתה אחרת, וזה היה ב"שיבת ציון" עם תחילת שיבת ציון בימנו. לכן בהמשך מובא "הזורעים בדמעה ברנה יקצרו הלך ילך ובכה נושא משך הזרע" וגו' (פס' ה) שדרשו זאת חז"ל על הפרחה מעל המציאות הרגילה (תענית ה,א). עוד ניראה שחלום הוא בשינה, ולכן הינו כחולמים חל בנו גם שינה וגם חלום, 'שינה אחד מששים למיתה, חלום אחד מששים לנבואה' (ברכות נז,ב). שמיתה זה שיא הטומאה (אבי אבות הטומאה) כך גם האנשים שהקימו את הארץ בזמננו הם אנשים שמצד החיצוני שלהם הם ניראים כטמאים, לא שומרים תורה ומצוות, ואף פוגעים במעשיהם בקדושה בעולם, כך שניראים כמו חלק המיתה בזמן שחולם כשיושן. אבל מצד האמת הם מקימים את הקדושה בעולם, הם פועלים להחזרת בנ"י לא"י שזהו מעלה גדולה ביותר בקדושה, כך שמהצד המעשי הם באמת כמו חלק החלום שהוא אחד מששים לנבואה, שנבואה היא רק בא"י (ילקו"ש יונה רמז תקמט) והיא חיבור ישיר לה', כך במעשיהם הם פעלו לקדושה עליונה בעשיתם לישוב א"י. עוד ניראה שתהליך הגאולה הוא קמעא קמעא, ובמשך הזמן הזה יש לפעמים טוב ולפעמים ניראה רע, אור וחושך שפועלים יחד, ולכן יש נפילות ועליות בדרך לגאולה, אבל הכל תהליך אחד של הגאולה שנימשך (כמו שמסביר מרן הגרח"ד שליט"א). לכן ממשיל זאת הפס' לחלום, שבחלום יכול לראות ולהרגיש טוב ומיד רע וחוזר חלילה, כך גם בזמן גאולה יש שינויים גדולים ומהירים אחד אחרי השני, דבר שבטבע בדר"כ לא קורה אלא דברים משתנים לאט, בזמן הגאולה הדעות והמעשים מתחלפים מהר כמו בחלום. ואולי אפשר שקודם נאמר הפס' "והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פעלי האון שלום על ישראל" (קכה,ה) שדרשו זאת 'אמר רבי יהושע בן לוי: כל המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים נופל בגיהנם שנא' "והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי האון שלום על ישראל" אפילו בשעה ששלום על ישראל יוליכם ה' את פועלי האון. תנא דבי ר' ישמעאל: אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום, שמא עשה תשובה. שמא סלקא דעתך? אלא ודאי עשה תשובה' (ברכות יט,א) שניראה שלא רק בגלל ההקשר שלא להרהר אחרי ת"ח זה כמו המקרה שמדבר רעה על ת"ח אחר מיתתו שחושבו לרשע, אלא יש כאן לימוד המשך, שלא להרהר אחר ת"ח אחר מי שעושה מעשים גדולים לקדושה, שלא להכריעו לרשעות, אלא לראות את צד הקדושה במעשיו כמכריע. זאת למד ר"י בהקשר שבין הפס' שקודם נאמר לא להכריע לרשעות ('המספר..') ואח"כ נאמר "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים" למד ר"י שחלום זה בלילה, מימלא בא לרמז שלא להרהר אחר ת"ח מהלילה, שזהו שודאי עשה תשובה. זה בכל הדורות, אולם מה המיוחד בשיבת ציון דווקא (שהרי הפס' מייחסו לשיבת ציון)?- בזמננו פעלו למען א"י ועם ישראל אנשים המכונים 'חילונים', אז באים אנשים ואומרים שמעשיהם לא קשורים עם הקדושה בשל מעשיהם הפרטיים. בא הפס' ואומר שזה כמו אחרי הלילה, שודאי עשה תשובה ולכן צריך להכריע לזכות, כך גם מעשיהם לא נימדדים ע"פ מעשיהם ביומיום, אלא בהקשר לארץ הם נימדדים ע"פ מעשי הקדושה הגדולה שעשו בזה, שיש בזה מעלה אדירה לקדושה, שלכן זהו "בשוב ה'” כמו שדרשו 'ואף כשהן עתידין ליגאל שכינה עמהן, שנאמר "ושב ה' אלקיך את שבותך" והשיב לא נאמר, אלא "ושב" מלמד שהקב"ה שב עמהן מבין הגליות' (מגילה כט,א) שכך גם "בשוב ה'" (ולא 'בהשיב') שגואלים גם את השכינה מהגלויות, וזה מכריע את המעשה הזה כקדושה ולא מתבטל בשל שאר מעשיהם בחיים, ולכן נירמז "כחולמים" שבחלום אדם לא חוטא כיון שיושן (וקשור לחלקיק נבואה) מימלא מעשה הקדושה נידון לזכות. שלא נאמר שבשל שהגאולה באה ע"י חילונים אז אין זו הגאולה, אלא יש להכריעו לכף זכות, שודאי זהו קדושה (כנמו שודאי שת"ח עשה תשובה ואין הוא רשע).

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ.