נווה רועים ונאות דשא

הנווה הנו דיר העזים ומקום משכנם העראי של הרועים . הנווה הוא שם מקום המרעה .

"נוה - עיקר הוראתו על נאות דשא גנות ופרדסים... ומשם הושאל לנאות האדם" .

בנווה על ספר המדבר, היו שטחי המרעה של רועי בית לחם, ושם רעה הנער הקטן דוד בן ישי בית הלחמי את הצאן, כבספר שמואל:

" וְעַתָּה כֹּה-תֹאמַר לְעַבְדִּי לְדָוִד, כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, אֲנִי לְקַחְתִּיךָ מִן-הַנָּוֶה , מֵאַחַר הַצֹּאן - לִהְיוֹת נָגִיד, עַל-עַמִּי עַל-יִשְׂרָאֵל ".

דוד המלך שנלקח ממרעה הצאן לרעות את עם ישראל, בוטח בה' הרועה אותו.

מִזְמוֹר לְדָוִד:  ה' רֹעִי, לֹא אֶחְסָר.  בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא, יַרְבִּיצֵנִי;    עַל-מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי .

ה' רועי במדבר הזה שאני הולך בו בטוח אני שלא אחסר כלום. בנאות דשא - בנוה דשאין, לפי שהתחיל לדמות מזונותיו למרעה בהמה, שאמר ה' רועי, נופל על הלשון של ה' רועי נאות דשא .

על הפסוק: אִם-לֹא תֵדְעִי לָךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים; צְאִי-לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן, וּרְעִי אֶת-גְּדִיֹּתַיִךְ, עַל, מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים , מפרש רש"י: ... התבוננו בדרכי אבותיך הראשונים שקבלו תורתי ושמרו משמרתי ומצוותי ולכי בדרכיהם. עכ"ל.

שאיפתו של דוד, בעת בריחתו מפני אבשלום בנו, היא:

"... אִם-אֶמְצָא חֵן, בְּעֵינֵי ה' - וֶהֱשִׁבַנִי, וְהִרְאַנִי אֹתוֹ וְאֶת-נָוֵהוּ".

זוהי אותה שאיפה המובאת בתהלים:

"אַחַת, שָׁאַלְתִּי מֵאֵת-ה' - אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ: שִׁבְתִּי בְּבֵית-ה', כָּל-יְמֵי חַיַּי; לַחֲזוֹת בְּנֹעַם-ה', וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלו ֹ".

דוד שהגיע מנווה הצאן שואף לנוה ה'. וכך גם מלכות דוד מתחילה וצומחת מן הנווה, ושואפת לראות בהשבת ישראל לנויהם כבתחילה.

יש לזכור מאין באנו, מנווה הרועים, אבותינו הראשונים, ובהליכתנו בדרכיהם, נגיע בעזהשי"ת ליעד אשר אליו אנו הולכים, לנווה ה'.

נווה משולח  והשבת ישראל לנויהם

ישראל נמשלו לצאנו של הקב"ה, וחורבנו של נוה הרועים מבטא את חורבן הארץ  . ומנגד, בנין הארץ בא לידי ביטוי גם בשיבת צאן ישראל לנוה שלהם  ֹ.

בעומק חשכת הלילה, הקב"ה שואג כארי על חסרון הנוה שלו. כפי שמופיע בגמרא  :

תניא רבי אליעזר אומר שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי שנאמר מִמָּרוֹם יִשְׁאָג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ- שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל-נָוֵהו ּ.

תיקון המציאות החסרה, המעוררת את שאגת ה' על נויהו – היא בתיקון נוה ה' ובשאגה של בשורה טובה לסילוק צבאות הגויים מארץ ישראל ולהשבת נוה ישראל לעם ישראל, נות הבית.

וכן מפרש רש"י את  הפסוקים בתהלים "ה'  יִתֶּן-אֹמֶר;  הַמְבַשְּׂרוֹת, צָבָא רָב.  מַלְכֵי צְבָאוֹת, יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן;  וּנְוַת-בַּיִת , תְּחַלֵּק שָׁלָל ", ה' יתן אומר - מאמר עוד הוא ישאג בקול להשמיע צבאות הגוים הרבים ומהו האומר: "מלכי צבאות הגוים ידדון ידדון" - יתנדו וישלכו מתוך א"י וכנסת ישראל שהיא נות בית, תחלק את שללם, כמו שנאמר והי' סחרה ואתננה קדש וגו' (ישעי' כ"ג). עכ"ל.

נוות בית

נווה הוא ביתו של אדם, ו"ביתו זו אשתו ". וכן פרשו חז"ל את הביטוי " נוה" במספר פסוקים, כנגד האשה:

דרשות חז"ל על הפסוק באיוב: וְיָדַעְתָּ, כִּי-שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ; וּפָקַדְתָּ נָוְךָ, וְלֹא תֶחֱטָא , מופיעות במסכת יבמות ס"ב:

אמר רבי תנחום א"ר חנילאי כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה... רבא בר עולא אמר בלא שלום דכתיב וְיָדַעְתָּ, כִּי-שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ; וּפָקַדְתָּ נָוְךָ, וְלֹא תֶחֱטָא . אמר רבי יהושע בן לוי כל היודע באשתו שהיא יראת שמים ואינו פוקדה נקרא חוטא שנאמר וְיָדַעְתָּ, כִּי-שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וגו' ואמר רבי יהושע בן לוי חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך שנאמר וְיָדַעְתָּ, כִּי-שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וגו' ... תנו רבנן האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר וְיָדַעְתָּ, כִּי-שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ...

בברית אנו מאחלים כי כשם שנכנס הילד לברית - כן נתבשר על כניסתו לנווה טוב, לתורה ולמעשים טובים. והדרך לזכות בנוה טוב ויציב, בשלום בית, היא בתיקון המידות בכלל ובענווה בפרט:

"והאמר מר האי מאן דמיהר אפילו אאינשי ביתיה לא מיקבל שנאמר: ' גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה ' - לא ינוה אפי' בנוה שלו".

נוה צדיק, נוה חכם

תיקון המידות מקדשות את נוה הצדיק. הענווה היא תנאי לכניסה לנוה הקדש, למחיצתו של הקב"ה . הנוה כמקום מגורים עראי, פשוט וטבעי, מעורר את תיקון המידות, הוא מציין את ההסתפקות במועט  , את הביטחון רועה ישראל , את ההליכה בדרכי ה'  ואף את הדבקות בו יתברך .

נוה קדשך

הנוה הוא בית הרועה, והוא הבית. "... אֵין זֶה, כִּי אִם-בֵּית אֱלֹקִים" .

זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ  - אושיבנו בנוה  , ואעלה אותו אל נוה העליון .

נָחִיתָ  בְחַסְדְּךָ, עַם-זוּ גָּאָלְתָּ; נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ, אֶל-נְוֵה קָדְשֶׁךָ .

נוה הקודש - הוא המשכן והמקדש , הר סיני  ירושלים  וארץ ישראל .

" אלקינו ואלקי אבותינו, מלך רחמן רחם עלינו... בנה ביתך כבתחילה וכונן מקדשך על מכונו, והראנו בבניינו ושמחנו בתיקונו, והשב כוהנים לעבודתם ולוויים לשירם ולזמרם, והשב ישראל לנויהם, ושם נעלה ונראה ונשתחווה לפניך בשלוש פעמי רגלינו... "

יהי רצון שנזכה לשמוע בשורות טובות בתיקון מידותינו, בשוב צאן ישראל לנויהם , בבנין הנווה הפרטי של כל או"א מישראל ובבנין שלם של נווה הקדש.

נאות מדבר

דברי פרידה:

כי הוו מיפטרי מהדדי (רב נחמן ומרב יצחק) אמר ליה: ליברכן מר.

אמר ליה: אמשול לך משל למה הדבר דומה, לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא. ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה ואמת המים עוברת תחתיו. אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו. וכשביקש לילך אמר: אילן אילן במה אברכך? אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין - הרי פירותיך מתוקין, שיהא צילך נאה - הרי צילך נאה, שתהא אמת המים עוברת תחתיך - הרי אמת המים עוברת תחתיך, אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך. אף אתה במה אברכך? אם בתורה - הרי תורה, אם בעושר - הרי עושר, אם בבנים - הרי בנים. אלא יהי רצון שיהו צאצאי מעיך כמותך .

וכפי שנפרדו ר' יצחק ור' נחמן במשל האילן המצוי בנווה המדבר, בנאות דשא על מי  מנוחות, נפרד גם אנו באיחולים לכל בנינו שימשיכו בדרכי אבותינו (ויוסיפו עליהם עוד כהנה וכהנה) שיהיה כל אחד מהם בעל פירות מתוקים, צל נאה ואמת המים העוברת תחתיו.