"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (כא,א) 'ואלה המשפטים- ר' ישמעאל אומר: אלו מוסיפין על העליונים, מה העליונים מסיני אף תחתונים מסיני' (מכילתא). וטעמו כמפורש בשמו"ר (ל,ג) 'דבר אחר, "ואלה המשפטים" אמר רבי אבהו: בכל מקום שכתוב "ואלה" מוסיף על הראשונים, ובכל מקום שכתוב "אלה" פוסל את הראשונים' וכו'. ש-וו החיבור מקשר לנאמר קודם, אולם לא מובן מה החידוש בזה וכי חשבתי שאין זה מה'?- בפשטות בא לומר שלא תחשוב שהמשפטים הם הגיון בריא ומה שהיה מקובל בעולם אותו זמן, לכן מפרט שזה מה' ממש כמו שאר המצוות. וניראה שאפשר שזה קשור עם הדרשה בהמשך: 'רבי יהודה אומר: “ואלה המשפטים" במרה, שנאמר "שם שם לו חק ומשפט"' (מכילתא) שהמקור של המשפטים נאמר כבר כשהיו במרה, מימלא אפשר לחשוב שהחשיבות של המשפטים נמוכה מהמצוות בסיני, לכן מפרט שמתחבר עם סיני, שקיבל סמכות של סיני שאף ממנה חל הדינים, ומימלא המשפטים הריהם כמצוות גמורות. ואפשר שבא לומר שאילו היה רק מסיני אז היתי אומר שגם אצל הגוי אפשר לדון דיני ישראל, כמו כשבנ"י קיבלו את דינים עדיין לא עמדו לפני הר סיני (ששם היה כמו מעמד גיור, שלכן לומדים משם דינים בגיור [יבמות מו,ב]) ולכן היה מעמדם כבני נח, ולכן כיון שאז חל בהם הדינים אז גם אצל גוי חלים הדינים ויכולים לשפוט אצלם, לכן מדגישה התורה שהדינים קיבלו סמכות מיוחדת בסיני, ניתנו בסיני, ולכן אי אפשר לדון לפניהם 'ותניא היה ר"ט אומר: כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של עובדי כוכבים אע"פ שדיניהם כדיני ישראל אי אתה רשאי להיזקק להם, שנאמר "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים' (גיטין פח,ב) וכן מובא במכילתא בשם ראב"ע, אלא שבמכילתא הלשון '…ת"ל "ואלה המשפטים" אתה דן את שלהם והם אינן דנין את שלך' וכו', שבפשטות אפשר להשוות לגמ' שהלימוד הוא ממה שנאמר "לפניהם" בהמשך. אולם אפשר שלמד זאת מ"ואלה המשפטים" שמתווסף לעליונים, ולכן כמו שאת המצוות אתה לא לומד מגוי כך גם את הדינים אתה לא דן אצל גוי, ובזה מובן ההבדל שבגמ' הלשון הוא 'אי אתה רשאי להיזקק להם' שלא תלך לדון אצלם, אבל במכילתא זה 'הרי הגוים שדנו כדיני ישראל שומע אני יהו דיניהם קיימין' וכו' שהדין שלהם לא חל כלל (בשני הדרשות אין ללכת להשפט אצל גוי ודיניהם לא חלים, רק שהדגש במילים בא לרמז על העניין המהותי בלימוד). ובזה מובנת הדרשה ביר' 'ומניין שהיתה סנהדרין גדולה אצל המזבח?- "ולא תעלה במעלות על מזבחי" ומה כתיב תמן "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"' (מכות ב,ו) שסנהדרין צריכה להיות ליד המזבח, מדוע?- אלא שזה בא להדגיש שכח השפיטה של הדיינים זה לא רק להוציא לפועל רעיונות שיפוטיים הגיונים, אלא זה עשית רצון ה' בעולם איך יהיה הסדר החברתי, ולכן הם ליד המזבח שהוא מקרב בין שמים וארץ, שכך הדיינים כעין יושבים לפני ה' ומקבלים את סמכותו לתקן את העולם, ולכן לא שייך לשפוט אצל גוי שהוא אינו מחובר בשלמות לה' ולכן גם אם מהצורה החיצונית זה ניראה אותו דבר בכ"ז זה שונה לחלוטין במהותו. הנה נאמר ביר' ע"ז (ב,ז) 'דתני רבי שמעון בן יוחאי: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" מה הסימה הזאת אינה נגלית לכל בריה, כך אין לך רשות לשקע את עצמך בדברי תורה אלא לפני בני אדם כשרין' שבפס' כאן למדים לכל התורה, שעומק התורה אין ללמד אלא כשרים בלבד, שזה נידרש כאן, כמו שאת הדינים יש לדון לפני ישראל ולא לפני גוי או הדיוטות (גיטין שם), כך גם בדומה את התורה יש ללמוד לפני כשרים, שהתורה זה משהו מהותי ועליון, וכך גם הדינים זה משהו עליון ולא סתם חוקים, והעמקות בתורה הכוונה לסודות שהרי מובא לראיה לנאמר קודם '...ונעשו כעתודים גלה להם רזי תורה. ודא מסייעה למה דתני רבי שמעון בן יוחאי: ואלה המשפטים' וכו', וזה לא במקרה אלא שע"י סודות התורה מבין את שורש הדינים, שהוא לא רק עניין חיצוני אלא יש בו בשורשו קשר לכל המצוות והתיקונים בעולם, ולכן הדינים הם לפני הכשרים-הסנהדרין סמוך למזבח. ודוגמה פשוטה לכך הוא מה שמביא מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א (ב'תורת המקרא' “משפטים") 'כוונת הברית (=הכוונה לברית שה' עשה עם ישראל במצרים שיקיימו מצוות שילוח עבדים) היתה להשריש בלב ישראל את העקרון של חרות האדם, באשר נברא בצלם אלקים ולכן לא יתכן לשעבד אותו לאדם אחר. ברית ראשונית זו שבין הקב"ה לישראל מרומזת בדיבר הראשון "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" והכוונה היא, שיציאתם מבית עבדים ע"מ להיות בני חורין, ככתוב "ובאחיכם בנ"י איש באחיו לא תרדה בו בפרך". זה היה התנאי ליציאת מצרים' וכו' (ראה שם באריכות). הרי שבמצוות עבד עברי יש קשר למצוות "אנכי ה' אלקיך" וגו', כך שיש קשר למצוות אחרות (שאינם דינים), ויש בו עניין רעיוני מחשבתי (חרות האדם) ומזכותו יצאנו ממצרים כך שיש ממנו רשמים שפועלים לתיקון העולם כולו.

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ.