בס"ד                                                 ערש"ק                                                          כ"ח  במרחשוון  תשע"ה

                     ליקוטי - אור - בפרשה - תולדות

  "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם - אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק   "(כה, יט)

בסוף הפרשה הקודמת מובא תולדותיו של ישמעאל בן הגר המצרית. והנה, איתא במדרש כל מקום שנאמר 'אלה'

פוסל הראשון 'ואלה' מוסיף. ולכאורה היה צריך לומר 'אלה' כדי לפסול את מעשיו של ישמעאל, כמו שכתוב: "אלה

תולדות נוח"(שם ו, ט), היינו פסל את מעשיהם של דור המבול שהרי ישמעאל וצאצאיו יצאו לתרבות רעה של עבודה

זרה. ועוד יש להבין, למה כפל וחזר הכתוב בפסוק לומר: 'אברהם הוליד את יצחק' שהרי נאמר ברישא הפסוק

'יצחק בן אברהם'.  אלא שאפשר לומר אולי שיש לחלק את הפסוק לשני חלקים, וזה על פי טעמי המקרא כי קיים

אתנח(=המשמש כנקודה ופסיק בין חלקי המשפט) במילה 'אברהם' הראשונה, וזה בבחינת סוף פסוק. היינו חלק

הראשון של הפסוק אכן מוסיף על הראשונים, אבל ביחד עם זאת צריך להבדיל בין התולדות בשורשם היינו באב

התולדה כי כאשר השורש טוב והוא בוחר בטוב, אזי גם הענפים לרוב ייבחרו בטוב והמעשים יהיו בהתאם לכך,

כפי שנבאר לקמן.

וזה: 'ואלה תולדות יצחק בן אברהם' היינו יעקב ועשו שהם בבחינת יצחק וישמעאל, דהיינו בן אחד צדיק ובעל

מידות טובות ואילו הבן והשני רשע ובעל מידות רעות, כי הם בבחינת מוסיף על הראשונים היינו על תולדות

אברהם - יצחק וישמעאל בבחינת טוב ורע כנ"ל, כי טרם נשלם הזיקוק והזיכוך של התולדות בשביל להעמיד י"ב

שבטים זכים וברים, כידוע. אבל עדיין צריך ליישב את פשט הדברים. ונראה אולי שנאמר 'ואלה' מפני שישמעאל

עשה תשובה בסוף ימיו, שנאמר(שם כה, ט):"ויקברו אֹתו יצחק וישמעאל בניו", ופירש רש"י ז"ל: 'מכאן שעשה

תשובה', וכמו שדרשו חז"ל(בר"ר סב, ג): כאן בן האמה חולק כבוד לבן הגבירה. לפיכך, לא פסל את חייו ומעשיו

הראשונים, בבחינה שאין מזכירים לחוזר בתשובה עוונות ראשונים, ולכן הוסיף על הראשון היינו ישמעאל מפני

שעשה תשובה בסוף חייו כנ"ל.

אבל עם כל זה, חזר הכתוב וכפל לומר: 'אברהם הוליד את יצחק' רצה לומר לך כי מלבד שהקב"ה רצה להוכיח

את ליצני הדור שטענו שמאבימלך נתעברה שרה לכן צר את קלסתר פניו של יצחק שיהיה דומה לאברהם, היה

גם חייב להבדיל ולהורות כי השורש של יצחק הוא כולו טוב בשונה מישמעאל, שהרי יצחק בנם של אברהם ושרה

הצדיקים, ואילו ישמעאל נולד לבן האמה - הגר המצרית לפני שהוסיף הקב"ה את האות ה' בשמו של אביו, כמו

שדרשו חז"ל(בב"ר מד, יב): אברם לא מוליד - אברהם מוליד, היינו רק לאחר שעשה לו ברית קודש וע"י כך נעשה

מרכבה לשכינה נולד יצחק אבינו ע"ה. וזה 'אברהם הוליד את יצחק' ראשי תיבות שעולים כמניין טוב(=17),

היינו נרמז בזה שהשורש של התולדה של יצחק הוא כולו טוב ושלם. וזה הטוב הוא בחינת התורה כי אין טוב

אלא תורה (אבות ו, ג:), היינו בגלל שהשורש שהוא בבחינת היסוד הוא טוב שהרי בחר לקיים את כל התורה ביראת

שמים טהורה, אזי לרוב שהתולדה תהיה גם טוב ותלך בדרכי התורה והמצוות, כי תולדותיהם של צדיקים הם

מצוות ומעשים טובים (ב"ר פ' נח). וזה בעצם החלק השני של הפסוק היינו לרמוז על ההבדל בשורש של התולדה

וענפיו היוצאים ממנו שהרי ביצחק יקרא לך זרע כי הוא בחר ללכת בדרכי התורה והמצוות שהנחיל לו אביו על

ידי כך זכה להיות עיקר התולדה של אברהם. אומנם ישמעאל בחר לעשות תשובה בסוף ימיו, כאמור, אבל בניו

ובני בניו אחריו לא בחרו ללכת בדרכי ה' יתברך.    

ודע, שזהו סוד ההמשכיות של העם היהודי מדור לדור, דהיינו להנחיל לבנינו את עניין המעשים הטובים כנ"ל מבן

לאב, מאב לבן וכן הלאה, בחינת: מעשה אבות סימן לבנים. כי בכך נשמר הרצף והקיום של העם היהודי לדורות.

וידוע שעיקר התולדה של יצחק הוא יעקב אבינו ע"ה כי גם הוא בחר להמשיך וללכת בדרכי אביו יצחק בדרך

הטוב כנ"ל, בחינת תורה מצוות ומעשים טובים. נמצא, שיש ג' דורות של האבות הקדושים: אברהם, יצחק ויעקב

שבחרו בתורה ובמצוות, ושחיו באותה תקופה. וזה שאמרו חז"ל(ב"מ פה): כל שהוא תלמיד חכם ובנו ובן בנו וכו',

שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם וכו', מכאן ואילך - תורה מחזרת על אכסניא. ודע, שאין שמחה יותר גדולה

לאבא שבנו הולך בדרך התורה והמצוות כי ע"י כך זוכה לנחת רוח כי ברא(=בן) מזכה אבא בעולם הזה ובבא,

ועל זה נאמר(משלי כג):"בני אם חכם לבך ישמח לבי גם", וכן כתוב(שם יז): "עטרת זקנים בני בנים האבות עטרה

לבנים והבנים עטרת לאבות"

והנה, יצחק אע"ה היה בן ארבעים שנה כשנישא לרבקה אע"ה שהייתה בת שלוש, ובמשך עשרים שנה הייתה

עקרה ורק בגיל עשרים ושלוש נתעברה רבקה. וזאת לנוכח הפצרתו של יצחק לה' בתפילה, שנאמר(בראשית כה,

כא): "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ", וכמובא בילקוט שמעוני(סימן קי): לאחר כ' שנה לקח את רבקה והלך לו להר

המוריה למקום שנעקד שם ונתפלל עליה שיזכה בזכות צדקותהּ לפרי בטן, ואכן נעתר לו השם יתברך. כי הקדוש

ברוך הוא מתאווה לתפילתם של צדיקים, ועל ידי כך היפך את הגזרה והצליח למתק את הדין בחסד, כי רצה

שדווקא מרבקה הצדקת יהיה לו תולדות שימשיכו את דרכו אחריו, היינו במצוות ובמעשים טובים כנ"ל. ואלה

התולדות הם התאומים אשר היו בבטנה יעקב הצדיק והשני עשו הרשע כנ"ל.

ואם תקשה לומר איך יכול להיות ליצחק תולדה כמו עשו הרשע, בניגוד למוסבר לעיל בעניין שורש התולדה טוב.

אלא שיש ב' סיבות לדבר: א. הבחירה ביד האדם, כמו שאמרו חז"ל(נידה טז): כל טיפה וטיפה מכריזין מה יהיה

עליה עשיר או עני חכם או  טיפש אך צדיק או רשע אין מכריזין עליה. ומכיוון שעשו היה כולו עשוי והיה נראה

כמבוגר בשנים עוד מבטן אמו, שנאמר(בראשית כה, כה): "כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר" וגו', נחשב כאדם לעניין הבחירה. ב.

אמרו חז"ל(ב"ב, קי): רוב בנים דומין לאחי האם, ומסביר "אור החיים" הקדוש כי זולת זה צאצאיה צדיקים יוצאים

ממנה כי צדקת היא, עכד"ק. שהרי אחיהּ של רבקה הוא לבן הארמי ורשעותו ומידותיו הרעות נרמזות באותיות

שמו נבל הרמאי, כנודע. כי באמת מיצחק ורבקה היו צריכים לצאת י"ב שבטים כנגד שנים עשר הנשיאים שיצאו

מישמעאל, שנאמר(בראשית כה, כב): "ותאמר אם כן למה זה אָנֹכִי", ודרשו רז"ל(ב"ר ס"ג, ו): ז"ה בגימטרייה תריסר(=

12) וכו', אבל עקב הסיבות הנ"ל טרם נשלם הזיכוך של הוצאת הפרי מהפסולת, כידוע. ובכך תתיישב הפליאה

הגדולה איך מצדקת כזאת יצא בן רשע.

ואכן עשו בחר בעולם הזה, בעולם החומר עוד בהיותו ברחם אמו, שנאמר(בראשית כה):"ויתרוצצו הבנים בקרבה"

ופירש רש"י על פי המדרש: כשהייתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על

פתחי עבודה זרה עשו מפרכס לצאת, והיו מריבים זה עם זה בנחלת שני עולמות. והנה כך גם היה שגדלו, כמו

שכתוב(שם, כז): "ויהי עשו איש יֹדע ציד איש שדה", ותירגם אונקלוס: יֹדע ציד - נחש' כי היה יודע לרמות את

אביו בפיו, כמו שדרשו חז"ל(בר"ר סג, י): איך מעשרין את המלח? איך מעשרים את התבן?, היינו מתחזה לצדיק.

וכן ידוע, שבאותו היום שאברהם אבינו ע"ה נפטר חזר עשיו מן השדה והיה עייף כי הרג את נמרוד בקרב, וביקש

מיעקב לאכול את הנזיד העדשים האדומים שהכין ליצחק בעבור אבלו של אביו, שנאמר(שם, ל): "הלעיטני נא מן

הָאָדֹם הָאָדֹם הזה", ובאותו היום עשה מספר עברות, כמו שדרשו חז"ל(בב"ר סג, יב): שבא עשו על נערה המאורסה

(-היינו תאוות משגל) וכו' שהרג את הנפש וכו' אף גנב(- היינו תאוות ממון כי דמים הם תרתי משמע היינו הדם

הוא הנפש וגם הדמים נקראים כסף, כידוע) וכו', פער פיו אותו הרשע כגמל(- היינו תאוות אכילה) וכו', ע"ש.

ובגלל שהיה אחוז במידות הרעות הנ"ל מכר את הבכורה, כמו שכתוב (שם, לד): "ויִבז עשו את הבכֹרה", ובזה

גילה כי ויתר על עבודת ה' בעולם הזה.ואילו לעומתו יעקב הצדיק "איש תם ישב אהלים"(שם, כז:) כפי שתורגם:

'בית אולפנא', היינו שלמד תורה בבית מדרשו של שם ועבר.

ומכאן, תשכיל ותבין שמפרשה זו ניתן ללמוד על מלחמת קיום ותרבות בין כוחות הקדושה לבין כוחות הטומאה.

כאשר תחילתה עוד מימי יעקב ועשיו כי יעקב אבינו ע"ה היה צדיק, והצדיק נקרא טוב כי בחר בטוב בבחינת

התורה הקדושה כנ"ל, וכנגדו עשו הרשע כי בחר הפך הטוב, ולכן היה אחוז במידות ותאוות רעות. וסופה עד

כלות מלכות אדום הרשעה שהרי מלכות אדום היא בחינת עשיו, כמו שכתוב(שם כה, כה):"ויצא הראשון אדמוני"

וגו', היינו אדום ולבסוף גם נקרא שמו כך, כמו שכתוב (שם כה, ל): "על כן קרא שמו אדום". ובעת הזאת של הגלות

האחרונה המאבק יהיה קשה מאוד אבל סופה הטוב תלוי בנו.

ועל פי זה, לעניות דעתי הדלה אפשר לומר אולי בסייעתא דשמיא, שיעקב הוא בחינת יצר טוב הנמצא בתוכנו

שדוחף את האדם לעשות מצוות ומעשים טובים, אבל מצד שני יש גם בתוכנו בחינה של עשו שהוא בבחינת הנחש

כנ"ל שרימה את חוה כי שניהם השורש הרוחני שלהם הוא מהיצר הרע, שכל תפקידו להפיל את האדם במידות

רעות ותאוות העולם הזה. ועל כן, עיקר המאבק של כוחות הטומאה היינו מלכות אדום שהיא בחינת נחש בחינת

עשו, ששורשם הוא מבחינה של  היצר הרע, הוא לגרום לאדם להיות אחוז במידות רעות בחינת עשו, ובפרט בג'

התאוות העיקריות שהם: אכילה, ממון ומשגל, כמוסבר לעיל. וזה רמוז במלכות אדום כי 'אדֹם' הם ראשי תיבות:

אכילה דמים משגל. כי כאשר אדם לא אוכל במתינות ובקדושה, וכן לא מרוויח את ממונו ביושר ובצדק, וכן לא

מקיים את המצווה בקדושה ובטהרה, אזי לבהמות נדמו חס ושלום, כי מה יתרון האדם מן הבהמה איִן. ובמקום

להיות בגדר 'אָדָם' בעל מידות טובות נהפך להיות בגדר 'אדֹם' בעל מידות רעות כנ"ל, חס וחלילה, עד שבסופו

של דבר יכול לא להרגיש קרבת אלוקים בחייו וממילא לא יצליח לעבוד את ה' בדבקות. ובכך נותן כוח למלכות

אדום הרשעה כנגד מלכות הקדושה, רחמנא ליצלן.

ולכן, חייב לשמור עצמו מאוד מאוד שמא היצר הרע ירמה אותו ויגרום לו למעוד ולאבד את עולמו. וזה שאמרו

חז"ל(ברכות ה): לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, היינו כדי להכניע כוחות הטומאה כנ"ל חייב אדם לעסוק

בתורה הקדושה שהיא בחינת שורש טוב שיכול להכניע את השורש הרע כנ"ל, כמו שכתוב(קידושין ל): בראתי יצר

הרע בראתי לו תורה תבלין. וזה שאמרו חז"ל: 'כל עוד הקול קול יעקב - אין ידי עשו שולטות' היינו קול התורה

בבתי מדרשות וכנסיות ברוח ישראל סבא שקבע את מקומו בבית המדרש כנ"ל. ועל ידי זה יינצל מכוחות הרשע,

ובפרט מג' המידות הרעות בחינת 'אדֹם' כנ"ל. ועל ידי זה יסיר את כל המסכים והמחיצות ויזכה לעבוד את ה'

בכל לבו. ובזכות כך נקרב את הגאולה ברחמים גדולים, ונזכה לראות את מלך המשיח במהרה בימינו, אכי"ר.

         פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

סגולה לזרע של קיימא - שיאמרו שניהם איש ואשתו קודם הזיווג פרשת "ובראשי חָדשיכם"(במדבר כח , יא-טו).

(סימן בנים, אות ט).

                                                         "נר ה' נשמת אדם "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

               ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                                      ולע"נ יעקב(ינקי) לוי בן גיטה, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה              

                                             ולע"נ ז'נט זוהרה בת עליזה, נלב"ע בי"ד באדר ב' התשע"ד, תנצב"ה