"ובראשי חדשיכם תקריבו עלה לה' פרים בני בקר שנים ואיל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימם. ושלשה עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן לפר האחד ושני עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן לאיל האחד. ועשרן עשרון סלת מנחה בלולה בשמן לכבש האחד עלה ריח ניחח אשה לה'” (במדבר כח, יא-יג). מדוע דווקא בזה?- ניראה שר"ח עיקרו לעתיד לבא שאז יהיה חשוב כמו חג (ראה באריכות בדברי מרן שר התורה גדול הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'מועדי ישראל' -ר"ח) ולכן בנתיים אנו כמו מכינים אותו בקדושה בעוה"ז, ולכן למדו מהליכה בר"ח לנביא לעליה לרגל לרב בשאר החגים (סוכה כז, ב) כי ביסוד של ההתקרבות לקדושה בזמנים, המעלה של כל ר"ח קשורה לרגלים שמתקנים את הזמן. לכן כיום זה רגלים שחלים ע"פ חשבון החודשים (שמשתנה בשנה מעוברת, וזה ע”פ התאריך בשנה) כעין שמש וירח מחוברים, ואילו לעתיד שלירח יהיה שלמות יחול כל ר"ח כעין חג. לכן שני פרים כנגד פסח שבו שני יו"ט, וזה בפר כנגד מצרים שהע"ז שלהם היתה קשורה לזה שלכן בנ"י עשו את העגל לע"ז, וגם במצרים הגענו ע" יוסף ולכן קשור לשור (דברים לג, יז). איל אחד כנגד שבועות שהוא יו"ט אחד וקרבנו לתורה לחיבור לה', כעין בזמן העקידה שהיתה קירוב לה' ולכן באיל שהוחלף ביצחק. כבשים שבעה כנגד שבוע של סוכות שיש בו יחוד בכל יום (שינוי קרבנות שלכן אומרים הלל שלם בכל יום) וכן שמתקן את כל השבוע בשווה (שלא כפסח שעיקרו תחילה וסוף היציאה שהיתה בפסח ובשביעי שלו). ויצאנו ממצרים בזכות הבחירה וההבטחה לאבות, ולכן שלשה עשרונים לפר. ולאיל שני עשרונים שבעקידה היו שנים- אברהם ויצחק. ועשרון לכבש שבכל יום חל חשיבות עצמית. ומוסיפים יין לנסך כנגד שהיין גורם לחטא, עץ הדעת וכן אצל נח שהיה צדיק דווקא בדורותיו, לכן מתקנים במשך הדורות יחד עם יין לקרוב לה' בתיקון העולם כולו עד שר"ח גם יחשב כקדוש בכדי לחוג בו. לכן בנ"ך מובא שעשו סעודה בר"ח (שמואל א, כ, כז) אצל שאול ודוד רמז למלכות, שכשה' ישלים מלכותו בעולם גם ר"ח יהיה כחג. וסה"כ 9 קרבנות עולה כמו לידה חדשה בקדושה, ויחד עם השעיר זה 10 כנגד המאמרות שבבריאה שיש בהם- בתוצאותיהם בעולם גם צורך לתקן שזהו השעיר.

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ