ברכת להכניסו הינה הברכה המוטלת על אבי הבן הנימול גם אם אינו מל בעצמו (שו"ע,יו"ד,רסה,א ע"פ התוספתא בשבת). ואם קרה והאב אינו נוכח במעמד הברית, כתבו ראשונים שהיות והמצווה מוטלת על בי"ד (במובן של נציגי כלל ישראל) לכן גם יהודי אחר הנוכח בברית יוכל לברך כמייצג את הבי"ד, וכתב הרמ"א שנהוג שהסנדק יברך (ע"פ הראב"ד בהשגות, מילה,פרק ג')

כאשר נבצר מהאב להיות נוכח אבל הוא מחובר תקשורתית לאירוע (כגון חולה או מגוייס), יש ספק אם יוכל לברך "להכניסו" באזני הקהל דרך הנייד "און-ליין". בשם הגרע"י מובא שלא יברך (מעיין אומר,ד,עמ' שס) ויתכן שטעמו משום סב"ל, שמא זו ברכת מצווה שמחייבת נוכחות במעמד, לעומת ברכת שהחיינו שאותה יוכל אבי הבן לברך גם מרחוק שהרי זו ברכת השבח וההודאה, כשם שהאמא יכולה לברך שהחיינו בהעדר אב (ילקו"י, "מעשה רב" מאביו זצ"ל) 

כאשר זהותו של האב הביולוגי אינה ידועה, כגון ילד מאומץ, או שנולד מתרומת זרע (דבר שאין לעשותו  אלא בהיתר הלכתי של פוסק הבקיא בנושא ובמצבים מיוחדים ומזרע נכרי) יברך האב המאמץ להכניסו, כי הוא עדיף על הסנדק שכן מקבל על עצמו את עול חינוכו של הילד (אוצר הברית בשם הגרשז"א).

הנולד בעקבות טיפולי פוריות מילתו כרגיל. רוב פוסקי זמננו קבעו שגם הנולד מהפריה חוץ-גופית (IVF) נימול בשבת, כי כיום הדבר שכיח מאד ולא יחשב כ"עיברה באמבטי" עליו כתב רבינו חננאל שאינו בגדר "אישה כי תזריע" הדוחה שבת.

ובאשר לנולד מביצית של תורמת או מפונדקאית (שאף זה דורש היתר ברור כנ"ל), אם התינוק יהודי –מילתו כרגיל, ואם תורמת הביצית נכריה –לדעת הגר"מ אליהו התינוק יהודי ומילתו רגילה, אולם יש חולקים וסוברים שבמצב זה יש למולם מילת גרים.