פקיד הבנק אמר לראש הישיבה שהוא אינו מוחל
לו לא בעולם הזה ולא בעולם הבא

ויתפלל אברהם אל האלוקים[כ' י"ז]
המשנה בבא קמא צ"ב עמוד ב'( מביאה מקור לכך שאדם המבקש מחבירו
מחילה, שימחל לו, ולא יהא אכזרי, שנאמר, 'ויתפלל אברהם אל האלקים, 
וירפא אלקים את אבימלך', וכו'. והיינו, שלאחר שאבימלך ניסה לפייס את
אברהם, על שלקח את שרה, התפלל אברהם אל השי"ת שירפא את אבימלך
מהעונש שהוטל עליו בגין המעשה שעשה, ומתוך שהתפלל עליו לומדים חז"ל
שמחל לו.
וצריך להבין, שואל ה'בן יהוידע' במקום: איך אפשר לדייק ממאמר זה שאכן
סלח אברהם אבינו לאבימלך? שמא כל תפילתו היתה בגלל ציווי השי"ת, כי
נודע לו לאברהם בנבואה מה שאמר ה' בחלום לאבימלך "ועתה השב את אשת
האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך")לעיל פסוק ז'(, ולפיכך הוכרח אברהם
להתפלל כדי לקיים את דבר ה', אולם עדיין יתכן, כי אין כאן לא מחילה ולא
סליחה!
ומתרץ שחכמינו ז"ל דייקו זאת מתוך תוכן תפילתו של אברהם, שהיה מתפלל
על רפואת כל בני ביתו- אבימלך , אשתו, אמהותיו- דבר שלא נאמר כלל ע"י
השם, שהרי ה' אמר רק: "ויתפלל בעדך", לא יותר מכך.
מהנהגה זו, אשר הוסיף אברהם מדעתו להתפלל גם על אשת אבימלך
ואמהותיו, ששגו בזה שלא מיחו בעדו, ולכן גם הן נענשו, למדו חז"ל את גדלות
הנהגתו של אברהם, שגם אחרי פגיעה כה חמורה ומתועבת, אכן מחל להם בלב
שלם, עד שהיה מסוגל להתעלות מעל עצמו ולהתפלל על החוטאים כנגדו.
המסר שבקטע הבא חשוב הוא עד מאוד לבני הדור הצעיר בתקופתנו, ולא רק
להם, אלא לכל הקהל כולו. לידע, להודיע ולהוודע, את גודל החיוב להתמסר
לשני, ולאוהבו כלבבו, ועל אחת כמה וכמה שלא לפגוע בו, ולהעליבו, גם אם
הדבר נעשה לגמרי שלא במתכוון.
חזר על דבריו כמה פעמים
סיפר הגר"י אלקריף מעשה שהיה עם ראש הישיבה חשוב שבשל מחלתו של
מנהל הישיבה נאלץ לגשת בעצמו אל הבנק ולבצע פעולה בנקאית כלשהי עבור
הישיבה.
כאשר ניגש ראש הישיבה אל אחד הפקידים, הרים הלה את ראשו, ושאל: 
האם לפני 30 שנה למד כבודו בישיבה פלונית? ראש הישיבה הגיב בחיוב, והיה
בטוח שהפקיד מתכונן להוציא מפיו דברי שבח והלל על חבר לספסל הלימודים
שגדל והיה לראש ישיבה.
אבל התגובה היתה שונה לחלוטין.
הפקיד נופף באצבעו לעברו של ראש הישיבה, ואמר בקול גדול 'אינני מוחל לך
לא בעולם הזה ולא בעולם הבא'...
הפקיד חזר על דבריו כמה פעמים בפני ראש הישיבה ההמום, שנותר פעור פה
ולא ידע במה מדובר, ולא העלה בדעתו אלו אשמות מנסה לגולל עליו האיש
שמעבר לדלפק.
אבל הפקיד לא נתן לו הרבה זמן לחשוב, וסיפר שלפני 30 שנה הגיע אל שערי
הישיבה ההיא יחד עם קבוצת בחורים 'מתחזקים' מצרפת, כדי להתרשם
בצורה אישית מעולמה של תורה, ולבדוק בעצמו האם כל מה שסיפרו לו על
מעלותיהם ומידותיהם הטובות של לומדי התורה, הוא אכן נכון.
'לפני צאתי את צרפת הכרזתי שאני הולך לבדוק את השטח, ואם אתרשם
בצורה חיובית, לא אהסס להיכנס לישיבה קדושה באופן מיידי', אמר הפקיד.
והנה, הוא ממשיך, כאשר הגענו לישיבה, היינו לבושים בצורת הלבוש שהיתה
נהוגה בצרפת בימים ההם)עם כובע קסקט וכו'(, ואתה עמדת מהצד ולעגת לנו.
המראה שלנו הצחיק אותך, עד שלא יכלת להתאפק, והתפרצת בצחוק, ואף
גרמת שאחרים יצחקו עלינו.
הדבר הזה שבר אותי לגמרי, והחלטתי שאם כך נראים בני- ישיבה, אינני רוצה
להימנות עליהם ולהצטרף לחבורתם.
ועוד באותו יום ארזתי את המזוודות ושבתי לארץ מולדתי, כך גנבת לי 30 שנה
מהחיים, ובגללך לא למדתי, התלונן הפקיד בפני ראש הישיבה.
לא ידע את נפשו מרוב בושה
בעת שחלה התעוררות עולמית ללימוד הדף היומי, החלטתי להצטרף ללימוד, 
והנה הרגשתי פעם ראשונה בחיי את טעם מתיקות התורה, ואז גברו בי יותר
ויותר רגשי הנוחם והחרטה מדוע לא נשארתי לפני 30 שנה בישיבה, וכיון
שידעתי שהכל קרה בגללך, גברו בי רגשי כעס עליך, ואני מודיע לך שוב שאינני
מוחל לך לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.
ראש הישיבה, שזכר מן הסתם את אשר עשה בהיותו בישיבה, וידע שהפקיד
דובר אמת בלבבו, לא ידע היכן לטמון את ראשו מרוב בושה.
לאחר כמה דקות שאל את הפקיד כיצד בכל זאת יהיה מוכן לסלוח לו, אבל
הפקיד התפרץ שוב בכעס ובמרירות, באומרו 'אולי יסביר לי כבודו כיצד אפשר
למחול על 30 שנה שהלכו לבזבוז'?!
בשלב זה התחנן ראש הישיבה על נפשו לפני האיש, שיסלח לו.
לפתע, כמו ננער הפקיד ממקומו, ופנה לראש הישיבה ואמר לו: 'האפשרות
היחידה הנראית לי כמציאותית, ושבאמצעותה תוכל לכפר על מה שעשית לי, 
היא, שתשב ותלמד איתי בחברותא מידי יום ביומו. בצורה כזו אולי אוכל
להתקדם יותר בלימוד, ואדביק את פער- השנים שבהן לא למדתי, ואז אולי
תהיה בכך כפרה על בזבוז הזמן הנורא שנוצר בגללך'. 
ה'עיסקה' נחתמה במקום.
תלמידי הישיבה השתאו לראות מדי בוקר את האיש הלא מוכר המגיע ללמוד
עם ראש הישיבה שלהם, ולא ידעו כמובן מה עומד מאחרי הלימוד המשותף, 
שנעשה במרץ רב ומתוך חיבה מיוחדת במינה.
מהמעשה הנורא הזה אפשר ללמוד כמה וכמה דברים. ראשית, היו לו, לראש
הישיבה הזה, זכויות רבות, כדי שיאפשרו לו מן השמים לכפר בצורה כלשהי
על החטא שעשה, שהרי אלמלא הזכויות הללו מי יודע אם היה פוגש אי-פעם
את האיש ההוא שצחק עליו, ואז היה עולה עם החטא הזה לבית דין של מעלה. 
אבל, הדבר העיקרי שיש ללמוד מכך הוא עד כמה יש להזהר מדברים כגון אלו, 
העלולים לדבוק בנו לדראון עולם, ולהעמידנו לאחר 120 שנותינו במצב של
חרפה נוראה. הרי הדבר עלול לקרות לא רק בדוגמה ההיא של הבחורים
שהגיעו מצרפת כדי למשש את הדופק בעולמה של תורה: זה יכול לקרות באין
ספור דוגמאות אחרות.    ברכי נפשי