"ולקחתם לכם ביום הראשון" וכי ראשון הוא, והלא יום חמישה עשר הוא, ואת אמרת ביום הראשון?! אלא ראשון הוא לחשבון עונות... מה הקדוש ברוך הוא עושה? אומר להם: עשו תשובה מראש השנה. והם נכנסין ובאין ביום הכיפורים ומתענין בו ועושין תשובה, והקדוש ברוך הוא מוחל להם. ומה הם עושין? ערב ראש השנה גדולי הדור מתענין, והקדוש ברוך הוא מוותר להם שליש מעונותיהם. ומראש השנה ועד יום הכיפורים, יחידים מתענים, והקדוש ברוך הוא מוותר שליש מעונותיהם. וביום הכיפורים, כל ישראל מתענין ומבקשין רחמים אנשים ונשים וטף, והקדוש ברוך הוא מוותר להם את הכל, דכתיב: כי ביום הזה יכפר עליכם וגו'. מה ישראל עושין? נוטלין לולביהן ביום טוב ראשון של חג ומהללים ומקלסים לפני הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא מתרצה להם ומוחל להם, ואומר להם: הרי ויתרתי לכם את כל עונותיכם הראשונות, אבל מעכשיו הוא ראש חשבון. לכך כתיב: ולקחתם לכם ביום הראשון, ראשון לחשבון עונות' (תנחומא "אמור" סימן כב). ראה דברי מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ('לזמן הזה' “ראשון לחשבון עוונות") שהסביר שלכאורה (ע"פ המשל ששם מופיע בתנחומא) דברי המדרש לא מובן, אם יוה"כ מכפר אז מה שייך לכפר בסוכות?- והסביר שימי הדין זה זמן של פסיביות, עצירת המעשים בחיים, וזה ממעט גם את כח הקדושה, ולכן לסוכות יש חלק מהותי כהמשך ימי הדין, סיומם התקין של ימי הדין.

ואולי אפשר שזמן ימי הדין זה כנגד הסליחה על העגל, שביוה"כ ירד מסיני, (וזה כנגד הסליחה של המלך במשל). אולם זה לא מספיק כי אע"פ שהתכפר עדיין לא חזרו למעלתם שקודם לחטא ולכן זה לא כפרה גמורה, ומייד כשחוטאים זה מעלה את החימה שוב. לכן חשוב זמן חג סוכות שהוא זמן שמחתנו, שאנו מתחברים לקדושה עם שמחה, שהיא מכסה לגמרי על החטא, שיש שמחה בדין ולכן הכפרה בו שלמה, שעובר ה' ממידת הדין למידת הרחמים לגמרי. לכן ביוה"כ זה 'מוותר' ובסוכות זה 'מתרצה' ו'מוחל' שזה מחילה גמורה מכל הלב. וכך במשל אמנם המלך סלח אבל הוא עדיין בדרך ולכן אילו היו מכעיסים אותו הוא היה חוזר לכעסו, וסוכות זה כמו הזמן שהמלך חזר לביתו. כך בסוכות אנו עולים לרגל לביהמ"ק שמחוברים לגמרי לה', וכן יושבים בסוכה שזה צל השכינה. אולם לכאורה אם ככה, אז זה היה מתאים להאמר במצוות סוכה, ואילו בפס' זה מופיע במצוות 4 המינים?- ובפשטות זה כללי על החג, ולכן בתנחומא מובא מיד 'אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בעולם הזה אמרתי לכם שתעשו סוכה' וכו', שבא להדגיש את החיבור למצוות סוכה בדבריו, ובפרט שהחיבור בשלמות לה' נעשה ע"י נטילת 4 המינים וההלל איתם, ש4 המינים מסמלים את חלקי האדם (שם סימן יט) וחלקי בנ"י (סימן יז) ולכן החיבור שלהם איתנו והקילוס לה', מעלה חיבור גדול ביננו לה', שאנו מושלמים לה'. ואולי אפשר שיש לחלק בין כפרה על החטאים שהיא ביוה"כ, שעל זה אומר 'ויתרתי לכם על עוונותיכם הראשונות' שהחטאים כופרו, אבל אם יחטאו זה יעורר קיטרוג שלא חזרו בשלמות שחוזרים לחטאם, ואילו בסוכות זה 'מעכשיו הוא ראש חשבון' שמתחילים כאדם אחר לגמרי, ואין שום קשר למקודם. וזהו ש-4 המינים הם כנגד חלקי האדם המרכזיים, וכך בלקיחתם זה כעין הכרזה שאנו חדשים לגמרי. ואולי אפשר, שהרמב"ם מסביר את לקיחת 4 המינים בטעם שהם המצויים בארץ אותו זמן, והנה האתרוג שמסמל את הצדיקים הוא 'אתרוג דרכו ליגדל על כל מים' (קידושין ג,א) שמשקים אותו, כך שמרמז על הפס' “והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת למטר השמים תשתה מים" (דברים יא,יא) והמשכו "ארץ אשר ה' אלקיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" (יב) כעין שמרמז על ר"ה (מרשית השנה), כך גם בסוכות "ביום הראשון" יכול לרגע להתפרש כמו הראשון בחודש, שהוא ר"ה, שאז דנים את האדם. מימלא כעין נאמר שבזכות הקשר לא"י, שזהו סיום הפס' “ושמחתם לפני ה' אלקיכם" (ויקרא כג,מ) שהשמחה היא דווקא בא"י, בזכותה אנו מקבלים כפרה גמורה, כעין המלך שסלח מרצונו הטוב, שכך בימי הדין אנו עושים תשובה שזה מצידנו, ואילו בסוכות בלקיחת 4 המינים אנו מקבלים מחילה מאהבת ה' אותנו, ע"י חיבור לא"י, בבחינת "וכפר אדמתו עמו" (דברים לב,מג), שזה ויתור גמור ונעשים נקיים כחדשים לפני ה'.

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ