נודע בישראל את שבה גודל חביבות מצות סוכה וההידור, כמה מרבים לקשטה בכל מיני נוי, וכך נאמר בברייתא (ביצה ל:): "סיבכה כהלכתה ועיטרה בקרמים ובסדינין המצויירין ותלה בה אגוזים שקדים אפרסקים ורימונים ופרכילי ענבים יינות שמנים וסלתות ועטרות שבלים וכו'".

כמה אהבה הפגינו בית ישראל בקישוט סוכותיהם למרות שאלו נועדו מראש רק לשבעה ימים.

וכבר דרשו חז"ל בשבת (קלג:): "זה אלי ואנוהו" התנאה לפניו במצוות, עשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה ושופר נאה ציצית נאה ספר תורה נאה וכו'.

וצריך להבין מה נשתנתה מצות סוכה שמהדרים לנאותה יותר משאר מצוות?

כתב בשער הכוונות (סוכות דרוש ד'): שהסוכה הוא אור מקיף על האדם היושב בתוכה, ובלשון קדשו של האריז"ל: והנה זהו טעם מצות סוכה כל שבעת הימים של החג, כי הנה ענין הסוכה הוא אור מקיף... ואנחנו ישראל בני מלכים... עושים סוכה ויושבים בצל אור המקיף ההוא... כדי שנמשיך אלינו מן האור המקיף ההוא".

ולפי זה כותב הבני יששכר: "ותדע שעל ידי הארת אור מקיף בורחים כל החיצונים, כמה דאת אמר (דברים כ"ח, י'): "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך - עליך דייקא, אור מקיף את איש הישראלי, ויראו ממך". ומקור הדבר מדברי האריז"ל בשער הכוונות (דף ב:): אין לך דבר שדוחה את הקליפות כמו אור המקיף, לפי שאין יכולת בקליפות לינק ולהתאחז בו באור המקיף, ולכן הוא עומד בחוץ ואין לו פחד מן הקליפות".

וכתב הגר"ח פאלאג'י בספרו מועד לכל חי (סי' כ' אות נ') וז"ל: נראה בהדיא מדברי הזוה"ק (פר' פנחס דף רנה:), כי מצות סוכה אגוני מגנא להיות לנו חיות הנפש בהיותנו מסתופפים תחת "צילא דמהימנותא", ובזה נחיה בגויים וכו'. עכ"ל.

והנה את הפסוק: "זה אלי ואנווהו" שבו דורשים את הדרשה של "התנאה לפניו במצוות", היה זה כאשר ראו עם ישראל את אויביהם המצריים מתים על שפת הים. לכן מהדרים דוקא בנוי סוכה יותר משאר מצוות, כיון שסגולת מצוה זו להגן עלינו מכל אויבינו ולהפילם תחתינו.

בזה נבוא וניישב את קושיית הטור (סימן תרכ"ה) מדוע עושים סוכות בחודש תשרי ולא בחודש שניסן וכלשונו: "תלה הכתוב מצות סוכה ביציאת מצרים וכו', ואע"פ שיצאנו ממצרים בחודש ניסן, לא ציוונו לעשות סוכה באותו הזמן לפי שהוא ימות הקיץ וצורך כל אדם לעשות סוכה לצל שלא היתה ניכרת עשייתינו בהם שהם במצות הבורא יתברך וכו'". עכ"ל.

ולפי דרכינו יש לומר, שכתב הטור (סימן ת"צ): "כי אמר רבי האי, שמעתי מפי החכמים כי תחיית המתים עתידה להיות בניסן ונוצחת גוג ומגוג בסוכות. ומשום הכי מפטירין בניסן העצמות היבשות, ובתשרי יום בא גוג". ע"כ.