"ויזד יעקב נזיד ויבא עשו מן השדה והוא עיף. ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדם האדם הזה כי עיף אנכי על כן קרא שמו אדום. ויאמר יעקב מכרה כיום את בכרתך לי. ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכרה. ויאמר יעקב השבעה לי כיום וישבע לו וימכר את בכרתו ליעקב. ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכרה" (בראשית כה,כט-לד). ' … "מן האדם האדם" – עדשים אדומות. ואותו היום מת אברהם שלא יראה את עשו בן בנו יוצא לתרבות רעה, ואין זו שיבה טובה שהבטיחו הקב"ה. לפיכך קצר הקב"ה ה' שנים משנותיו, שיצחק חי ק"פ שנה וזה קע"ה שנה. ובישל יעקב עדשים להברות את האבל, ולמה עדשים? שדומות לגלגל שהאבלות גלגל החוזר בעולם. "מכרה כיום" – כתרגומו: כיום דילהן, כיום שהוא ברור כך מכור לי מכירה ברורה. "בכרתך" – לפי שהעבודה בבכורות, אמר יעקב: אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה. "הנה אנכי הולך למות" – מתנודדת והולכת היא הבכורה, שלא תהא כל עת העבודה בבכורות, כי שבט לוי יטול אותה. ועוד אמר עשו: מה טיבה של עבודה זו? א"ל: כמה אזהרות ועונשין ומיתות תלוין בה, כאותה ששנינו (סנהדרין סג): אלו הן שבמיתה: שתויי יין ופרועי ראש. אמר: אני הולך למות על ידה, אם כן מה חפץ לי בה' (רש"י). רש"י מסביר את המכירה בשל שיעקב רצה להיות הבכור כי עשו לא ראוי להיות הבכור שמקריב קרבנות, וכך מובא במדרש: '"וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי". מה ראה אבינו יעקב שנתן נפשו על הבכורה? דתנינן: עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורים, משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים, אמר: יהיה רשע זה עומד ומקריב? לפיכך נתן נפשו על הבכורה, הה"ד (יחזקאל לה, ו): "כי לדם אעשך ודם יִרְדֲּפֶךָ אם לא דם שנאת ודם יִרְדֲּפֶךָ", ועשו הוא שונא את הדם?! ר' שמואל בר נחמן אמר: זה דם בכורה וקרבנות' (ב"ר סג,יג). מרחיב ומברר זאת מרן הפאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ('תורת המקרא' “תולדות" אות ב) שכיון שאותו יום מת אברהם שהוא היה ראש המשפחה, אז יצחק בכורו נעשה לראש המשפחה, ואז הבכור שלו היה צריך להתמנות לכהן של המשפחה. לכן יעקב מכר את הנזיד לעשו בתמורה לבכורה, ולא נתן לו את זה מתנה כעשיית חסד כראוי לבית אברהם, כיון שעשו חטא באותו יום ברצח וע"ז, ולכן נפסל מלהקריב קורבנות, ולכן היה צריך שדווקא יעקב יהיה הכהן, ולכן קנה את הבכורה (ומאותו עניין גם גנב את הברכות, כיון שבא לתת ליצחק לאכול קרבן פסח ושלמים שהקריב, ואילו עשו היה פסול מלהקריב). אולי לפי זה מובן שיעקב נתן לעשו "לחם ונזיד עדשים", והרי עשו ביקש את הנזיד ולא ביקש לחם, אז למה הוסיף לו גם לחם? אלא שזהו גילוי של מידת החסד של יעקב, שלכן נתן מתנה אע"פ שעשו לא שילם על כך, אלא זהו חסד; שזה מברר שמה שדרש מעשו לשלם על הנזיד, אע"פ שעשו בא מהדרך והיה רעב ולכן היה ראוי לעשות עמו חסד, זה משום שיעקב היה צריך לקנות את הבכורה; לכן מכר את הנזיד אבל גם הביא לחם כגילוי עשיית חסד, להדגיש שהוא בעל חסד וממילא היתה לו סיבה למה לא עשה חסד בהבאת הנזיד בחינם. אולי גם רמז בלחם שזה מאכל חשוב, שהוא עיקר האוכל, שזה בא יחד עם הנזיד של עדשים שמרמזים על אבלות: '"ויבא עשו מן השדה והוא עיף", ותנא: אותו היום נפטר אברהם אבינו, ועשה יעקב אבינו תבשיל של עדשים לנחם את יצחק אביו. ומ"ש של עדשים? אמרי במערבא משמיה דרבה בר מרי: מה עדשה זו אין לה פה, אף אבל אין לו פה. דבר אחר: מה עדשה זו מגולגלת, אף אבילות מגלגלת ומחזרת על באי העולם' (ב"ב טז,ב), שכך רמז שאותו יום מת אברהם שזהו אבלות, ויחד עם זה הוא קנה את הבכורה ונעשה העיקר של הבית כעין בכור (שהוא ראשית אונו של אביו) וזהו רמז בלחם שהוא עיקר האוכל; וכן כשיש זמנים חשובים אוכלים לחם כסעודה חשובה, כעין בשבת ויו"ט, ולכן זהו כעין רמז שקנה את הבכורה ולכן יש לו שמחה. שזהו כעין הנאמר בעדשים: 'מה עדשה זו יש בה אבל ויש בה שמחה, כך אבל שמת אבינו אברהם, שמחה שנטל יעקב את הבכורה' (ב"ר סג,יד), כך רמז בלחם להדגיש שקנה את הבכורה ויש לו שמחה בזה (ולא הסתפק ברמז של שמחה שיש בעדשים כיון שבהם גם נרמז על אבלות ולכן אפשר להדגיש בעדשים רק את האבלות ללא יחס לשמחה על נטילת הבכורה, לכן הדגיש שגם יש כאן עניין של שמחה [ואז זה גם רמז בעדשים, שלא רמז רק על האבלות]). אולי גם רמז שהוא עיקר בית אברהם, ולכן קנה את הבכורה כהמשך הקדושה של בית אברהם, שרק יעקב הוא הנחשב זרע אברהם: '"כי ביצחק יקרא לך זרע" (בראשית כא,יב), ואין עשו בכלל זרע יצחק. א"ר יודן בר שלום: "ביצחק" במקצת יצחק' (יר' נדרים ג,ח ['"ויאמר אלקים אל אברהם אל ירע בעיניך" וגו'. א"ר יודן: יצחק אין כתיב כאן, אלא "ביצחק”. ר' עזריה בשם בר חטיא: בי"ת = תרין, במי שהוא מודה בשני עולמות … כל מי שהוא מודה בב' עולמות "יקרא לך זרע”, וכל מי שאינו מודה בשני עולמות לא יקרא לך זרע' (ב”ר נג,יב)]). לכן רמז על הנעשה כשהמלאכים באו להודיע על הולדת יצחק (שהוא ממשיכו) שאברהם לא הביא לחם כי שרה פרסה נידה ואברהם היה אוכל חולין בטהרה: 'כתיב (בראשית יח, ו) "לושי ועשי עוגות", וכתיב (בראשית יח, ח) "ויקח חמאה וחלב ובן הבקר", ואילו לחם לא אייתי לקמייהו! אמר אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר משמיה דרבי מאיר: אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה היה, ושרה אמנו אותו היום פירסה נדה' (ב"מ פז,א). לכן עכשיו כשקנה את הבכורה הדגיש שהוא עיקר בית אברהם, ובפרט בגילוי הקדושה והטהרה. לכן רמז בלחם ועדשים כעין שאברהם מת ולכן עכשיו היה צריך לקנות את הבכורה כגילוי מי הבכור, וזה קשור להיותו המשך בית אברהם כעין שמתגלה בלחם (ונזיד עדשים אדום כרמז לנידה), שכך דווקא הוא שהוא הטהור הוא הממשיך של בית אברהם (כעין אברהם שהיה אוכל חולין בטהרה). אולי גם כרמז להדגיש על מכירת הבכורה ע"י עשו, שהסיבה שמכר היא משום שהבכורה תעבור ללוים וכן שיש בה איסורים שבהם יש חיוב מיתה (כמו שמביא רש"י); לכן רמז בלחם כרמז לתורה: "לכו לחמו בלחמי" (משלי ט,ה), '"כל משען לחם" אלו בעלי תלמוד, שנאמר (משלי ט, ה): "לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי"' (חגיגה יד,א), שבמתן תורה ישראל חטאו בעגל ולכן עבר מהבכורות ללוים (וכן כרמז בתורה ששבט לוי מיועד ללמד תורה ולעבוד במקדש: "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך" [דברים לג,י], שיש קשר בין הדברים, שכך רמז שבמתן תורה כשהבכורות חטאו ופגמו בחיבור לתורה הלוים קיבלו את עבודת המקדש בהיותם מחוברים לתורה כראוי, שלא חטאו בעגל. וכן הם הרגו את עושי העגל, כעין "לחם" בניקוד אחר זהו לָחַם – מלשון לחימה). ונתן עדשים שמרמזים על אבלות (על מת) כרמז לסיבה השניה – שבקרבנות יש איסורים שחייבים עליהם מיתה. אולי לכן כשאליעזר הלך להביא את רבקה, לאחר שרבקה השקתה אותו ואת גמליו, הוא נתן לה מתנה נזם וצמידים, שרמז בזה על מחצית השקל ועל לוחות הברית ('"בקע" – רמז לשקלי ישראל בקע לגלגלת. "ושני צמידים" – רמז לשני לוחות מצומדות. "עשרה זהב משקלם" – רמז לעשרת הדברות שבהן' [רש"י; בראשית כד,כב]), שזהו שרמז לה שהיא מיועדת להקמת בית ישראל, וזה יהיה בהמשך של יעקב ולא של עשו, ולכן רמז שעשו מכר את הבכורה ובז לה, כגילוי שהתנתק לגמרי מקדושה. שכך רמז בקורבנות (שמוקרבים ממחצית השקל), שזה סיבה אחת למכירתו – שיש בקורבנות איסורי מיתה, ורמז ללוחות הברית שבמתן תורה (שאז קיבלנו את הלוחות) נעשה העגל והבכורה עברה ללויים, שזו הסיבה השניה של עשו למכירת הבכורה. (אולי רמז ברמז של הקרבנות ושל לוחות הברית לירושלים, שם מקריבים ושם מקום ארון הברית, כרמז שהיא באה להקים את בית ישראל שישפיעו לתיקון עולם, וזה מתגלה בהקשר אליה שהוכיחה שהיא ראויה ליצחק, להקים את בית ישראל, שהשקתה אותו ואת הגמליו בכדה. והנה הכד הוא קטן ובכ"ז הביאה עוד ועוד מים עד שיצא שהביאה מים רבים [שהרי השקתה עשרה גמלים ששותים הרבה], כגילוי מים רבים. שזה כרומז לירושלים, שלעתיד לבא בגאולה השלמה נאמר על מעין עם מעט מים שמתחיל בקה"ק (שם הארון עם לוחות הברית) והולך ומתגבר, כעין מעשיה: “וישבני אל פתח הבית והנה מים יצאים מתחת מפתן הבית קדימה כי פני הבית קדים והמים ירדים מתחת מכתף הבית הימנית מנגב למזבח" וגו' (יחזקאל מז,א) [מוזכר כאן המיקום של המים ביחס למזבח העולה, שזהו כרמז בנזם שנתן לה, כרמז לקורבנות, שהם מוקרבים על מזבח העולה]. 'אמר ר' פנחס משום רב הונא צפוראה: מעין היוצא מבית קדשי הקדשים בתחילה דומה לקרני חגבים, כיון שהגיע לפתח היכל נעשה כחוט של שתי, כיון שהגיע לאולם נעשה כחוט של ערב, כיון שהגיע אל פתח עזרה נעשה כפי פך קטן. והיינו דתנן: ראב"י אומר: מים מפכין עתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית. מכאן ואילך היה מתגבר ועולה עד שמגיע לפתח בית דוד, כיון שמגיע לפתח בית דוד נעשה כנחל שוטף' (יומא עז,ב-עח,א).