הרב וולבה נפל מהכיסא ואיך הגיב
נכתב על ידי יונתן שטנצל | 31/10/2026
המשגיח הרב וולבה נפל מהכיסא במבחן במשניות – ואיך הגיב לתלמידו רבי שלמה שטנצל זצ"ל
מכתבים שלא פורסמו מגלים קשר של ארבעים שנה בין המשגיח של ישיבת באר יעקב, הגאון רבי שלמה וולבה זצ"ל, לבין תלמידו, הרה"ג רבי שלמה שטנצל זצ"ל, יו"ר מפעל "המשנה וההלכה היומית" ויוזם מבחני "חתן המשנה"
החשמל נפסק באמצע המבחן.
היה זה בו' שבט תשל"ז, באולמי וגשל בבני ברק. על הבמה עמדו ארבעה עשר נערים, שלמדו בעל פה 1,650 משניות. מולם ישבו רבנים, ראשי ישיבות ובוחנים, ובבימת הכבוד ישב המשגיח של ישיבת באר יעקב, הגאון רבי שלמה וולבה. את המבחן ארגן תלמידו, הרב שלמה שטנצל, יו"ר מפעל "המשנה וההלכה היומית", שייסד אביו, הגאון רבי יונה שטנצל זצ"ל.
ופתאום, חושך.
"הדליקו נרות", נזכר הגאון רבי אורי וייסבלום, ראש ישיבת סלונים בביתר עילית, שעמד באותו ערב על הבמה, ובסופו הוכתר לסגן חתן המשנה. "ואז אמר הרב וולבה, בכזאת התלהבות: עכשיו אנחנו כמו התנאים, שלומדים בכזה מסירות נפש. אפילו בחושך המשיכו ללמוד. גם אנחנו עכשיו ממשיכים ללמוד בכל מצב".
הנערים המשיכו.
עשרים שנה קודם לכן, הנער היה רבי שלמה שטנצל.
"מבין עצי ההדר מציץ שלט-חץ, עליו כתוב 'ישיבת באר-יעקב'".
כך תיאר רבי שלמה את היום שבו הגיע לישיבה, בסביבות תשי"ז. הוא היה בחור מתל אביב, בנו של רב, שעבר בילדותו את המצור על ירושלים בבית היתומים דיסקין. הוא ירד אל השביל שבין הפרדסים. מימין צריף, משמאל חדר אוכל, ומבפנים "צליל מתנגן": שבעים בחורים מתכוננים לשיעור, "כמשפחה אחת".
בראש הישיבה עמד רבי משה שמואל שפירא, ולצידו המשגיח, הרב וולבה. "אחד כולו לב, השני כולו מוח", אמר עליהם רבי שלמה. ואל המשגיח נקשר.
"זכיתי להתקרב אליו", כתב ברשימותיו, "והסיר ממני הרבה מהמבוכה והבלבול, ולימדני להכיר את עצמי. שיחותיו הכלליות והפרטיות היו מלאות אמת, ונכנסות לליבי".
הרב וולבה הכיר כל בחור לגופו. לבחוריו לא הרשה לצאת עם "הפעילים" אל מחנות העולים. "זה לא ייגמר בבין הזמנים", הסביר הרב ישראל גליס, מוותיקי הפעילים, "אחרי בין הזמנים ימשיכו לעסוק בפעילות, והוא לא הסכים". אבל לרבי שלמה נתן רשות לנסוע פעם בשבוע לפוניבז', לשמוע את המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין – כך סיפר רבי שלמה לבתו, מרת רחל אביגיל פוליטנסקי. "הוא צדיק ועובד גדול", כתב לו הרב וולבה, "ומההתקשרות אליו יצמח לו הרבה תועלת".
הבחור שאל את רבו גם שאלות באמונה: למה אנשים אינם מאמינים, כשכל הבריאה מעידה? המשגיח ענה במכתב: "'עולם' הוא מלשון 'העלם'. הבריאה באמת עדות גמורה היא, רק בלב האדם נמשכה וילון המסתיר. ואם היו מוכרחים להכיר, הרי בטלה הבחירה".
בליל כל נדרי תשי"ט, באמצע התפילה, הבחין רבי שלמה באש בחצר.
הפנימייה עלתה בלהבות. כל הישיבה רצה החוצה, באמצע היום הקדוש, וכפי שסיפר אחד המנחמים בשבעה, הורה המשגיח לשפוך מים גם על הצריפים שעוד לא נשרפו. שנה אחר כך כתב רבי שלמה בפנקסו שלא זכה "ליום כיפור כהלכה, אלא הייתי בפיזור נפש בגלל השריפה".
לפני שעזב את הישיבה, יזם דבר שלא נעשה בה מעולם. "אני זוכר שהוא אמר: צריך לעשות תמונת מחזור, צריך לעשות תמונת מחזור", סיפר חברו לחדר, המשגיח הגאון רבי אורי וייסבלום מישיבת "נחלת הלוויים" בחיפה. כל בחור הביא תמונה, ורבי שלמה סידר את השורות. "והיו כמה שהרב וולבה החליף: זה כאן, וזה כאן". זו נשארה התמונה היחידה של מחזור בתולדות באר יעקב.
רבי שלמה עבר ללמוד בישיבת חברון, אבל באר יעקב נשארה בו. "כאשר נכנסתי ל'חברון'", כתב בגיל עשרים וחמש, "עדיין ה'רוח' של באר-יעקב, עם השאיפה לשלמות, הייתה דבוקה בי". ובזקנתו אמר עליה שתי מילים: "שם נבניתי".
גם המשגיח לא הרפה מתלמידו. הוא עסק בשידוכיו. הוא ידע שרבי יונה רוצה לפתוח כולל, והציע לו שותף. ובתמוז תשכ"ט, כשנפטר רבי יונה, כתב לרבי שלמה:
"מי כמוך מרגיש ויודע מי הוא הי' ומה הי' לך – אב ואם בבת אחת!"
ומיד הוסיף: "ירושה יקרה מאד ירשת ממנו: הדאגה לכלל ישראל. תהי' זו הנחמה הנכונה".
ורבי שלמה קיבל על עצמו את מפעל המשנה וההלכה היומית, והחל להעמיד ילדים על במות.
וכך, בו' שבט תשל"ז, ישב המשגיח בבימת הכבוד, לאור הנרות, ושמע אותם.
באותו ערב, במהלך המעמד, נפל הרב וולבה מן הכיסא.
רבי שלמה שילם לו את הוצאות הנסיעה, ואחר כך שלח לו גם צ'ק. מבאר יעקב חזר מכתב קצר, בכתב ידו של המשגיח, מיום ג' לפרשת תרומה:
"ידידי, אינני יודע עבור מה שלחת לי הצ'ק. ועל הנפילה מהכסא – יהא נא לבך שקט לגמרי: זהו הרֶוַח שהי' לי מהמעמד. כי שמעתי מפי צדיקים, שמאורע כזה משתלם לאדם מאד".
ובסוף המכתב, שורה אחת: "תחזקנה ידיך לפעולות נוספות לחזוק תורה".
עשרים ואחת שנה קודם לכן, בתשט"ז, פנה המשגיח במכתביו אל "ידידי כמר שלמה שטנצל", וחתם "ידידו הדו"ש". עכשיו פתח: "לידי"נ ורעי היקר, הרב ר' שלמה'לה שטנצל שליט"א". וחתם: "ידידך אוהבך בלו"נ, שלמה וולבה".
מקורות
- מכתבי הגאון רבי שלמה וולבה זצ"ל לרבי שלמה שטנצל, בכתב יד, מתשט"ז עד תשנ"ו: ה' בהעלותך תשט"ז; ב' דברים תשכ"ח (השותפות בכולל); תמוז תשכ"ט (התנחומים); ג' תרומה תשל"ז (הצ'ק). ארכיון משפחת שטנצל.
- רשימותיו ויומנו של רבי שלמה שטנצל: תיאור ההגעה לבאר יעקב; "זכיתי להתקרב אליו"; פנקס תשכ"ט על ליל כל נדרי; יומן כ"ו טבת תשכ"ג.
- הגאון רבי אורי וייסבלום, ראש ישיבת סלונים בביתר עילית, סגן חתן המשנה בתשל"ז: הפסקת החשמל ודברי הרב וולבה. שיחה עם הרב יונתן שטנצל.
- המשגיח הגאון רבי אורי וייסבלום, "נחלת הלוויים", חיפה, חברו לחדר בבאר יעקב: תמונת המחזור.
- הרב ישראל גליס: הסיבה שהרב וולבה לא הרשה להצטרף לפעילים. ראיון ברדיו, בעשור לפטירה.
- מרת רחל אביגיל פוליטנסקי, בתו של רבי שלמה: הרשות שקיבל מהרב וולבה לנסוע פעם בשבוע לשיחת רבי יחזקאל לוינשטיין בפוניבז'.
- אחד המנחמים בבית האבלים, תשע"ג: הוראת הרב וולבה לשפוך מים על הצריפים, בליל כל נדרי תשי"ט.
- "שם נבניתי", ו"כולו לב, כולו מוח": שיחות טלפון של הרב יונתן שטנצל עם אביו, שבט תשס"ט.
- פרטי המבחן ורשימת הנבחנים: ויקיטקסט, "מחבר:רב שלמה שטנצל/מיזמים/משנה יומית/מבחנים".
הרה"ג רבי שלמה שטנצל זצ"ל נפטר בכ"ט ניסן תשע"ג. המכתבים יתפרסמו בספר הזיכרון שעליו עובד בנו, הרב יונתן שטנצל.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
