בחירות ולשון הרע: מה מותר לומר, ומה מותר לשמוע?

הבחירות יעברו; הדיבורים שדיברנו, והדברים ששמענו – נשארים.

הרב שי טחן

הבחירות האחרונות הביאו עמהן מבול של השמצות. המועמדים תקפו זה את זה, מטות הבחירות הפיצו סיפורים, ואותו "לכלוך" עצמו עבר מקבוצת וואטסאפ אחת לחברתה, סביב שולחן השבת ואף בבית הכנסת. אנשים טובים רבים הצטרפו לכך בלי מחשבה שנייה: "זו פוליטיקה", "כולם יודעים את זה ממילא", "הרי זה אמת".

אולם דיני התורה אינם יוצאים לחופשה בעונת הבחירות. האם מותר לומר דברים אלו? והאם מותר לשמוע אותם?

"אמת" – אינה היתר

פסק החפץ חיים (הלכות לשון הרע, כלל א סעיף א) שאסור לספר בגנות חברו אפילו על אמת גמור, "וזה נקרא בפי חז"ל בכל מקום לשון הרע", והמספר עובר בלא תעשה, שנאמר (ויקרא יט, טז): "לא תלך רכיל בעמיך". ואם יש בסיפור תערובת של שקר – הרי הוא בכלל מוציא שם רע, ועוונו גדול הרבה יותר. ומי שהורגל בעוון זה, כאותם "שרגילין תמיד לישב ולספר: כך וכך מעשה פלוני... כך וכך שמעתי עליו", אנשים כאלו "נקראין בפי חז"ל בשם בעלי לשון הרע, ועונשן הרבה יותר גדול" (שם, סעיף ג).

גם השמיעה אסורה

החפץ חיים (כלל ו סעיף א) פוסק שאסור לקבל לשון הרע מן התורה, דהיינו להאמין בלבו שהסיפור אמת. ואפילו השמיעה לבדה אסורה מן התורה, אף אם אינו מתכוון להאמין, שהרי הוא מטה אוזנו לשמוע (שם, סעיף ב).

אך יש לחלק בין שמיעה לקבלה. אם הדבר נוגע לו לעתיד – כגון שעמד להשתתף עם אותו אדם בעסק – מותר לו לשמוע, כדי להיזהר ולשמור על עצמו. וכן הדין אם השמיעה תועיל לאחרים. אבל לקבל את הדברים, כלומר להחליט בלבו שהם אמת – אסור בכל אופן (שם, סעיף ב).

ומי שיושב בחבורת אנשים שהתחילו לדבר דברים אסורים, ודברי תוכחתו לא יועילו – אם יקום וילך ממסיבתם, או אפילו יניח אצבעו באזניו, "מצוה רבה הוא עושה בזה" (שם, סעיף ה).

מתי מותר: לתועלת

אין התורה רוצה שיינזק אדם משום שאחרים שתקו. כתב החפץ חיים (הלכות רכילות, כלל ט סעיף א) שאם אחד רואה שחברו רוצה להשתתף עם פלוני, והוא משער שבוודאי יסובב לו על ידי זה עניין רע – צריך להגיד לו כדי להצילו. אך לשם כך צריך חמשה פרטים (שם, סעיף ב):

א. שלא ימהר להחליט שהדבר רע, אלא יתבונן היטב תחילה אם הוא באמת רע.

ב. שלא יגדיל את הדבר, ולא יספרו רע יותר ממה שהוא באמת.

ג. שיכוון רק לתועלת – למנוע את הנזק – ולא מתוך שנאה על חברו. ובכלל זה, שיתבונן תחילה אם יבוא מן הסיפור תועלת כלל. ואם השומע לא ישמע לו וישתתף עמו בכל זאת, ואחר כך, כשיריבו ביניהם, יאמר לו "יפה אמר עליך פלוני" – אין כאן שום היתר.

ד. אם אפשר להשיג את התועלת בלי לגלות עליו דבר רע – אסור לספר.

ה. שלא יגרום הסיפור לנדון רעה ממש. שתוסר ממנו הטובה שהיה חברו עושה עמו – מותר; אבל לגרום לו נזק של ממש צריך פרטים נוספים, ובוודאי שאסור שיגיע לו נזק יותר ממה שהיה מגיע לו על פי דין.

ובהלכות לשון הרע (כלל י סעיפים א-ב) מוסיף החפץ חיים, שמי שראה אדם שעשה עוול לחברו, מותר לו לפרסם את הדבר כדי לעזור לנפגע ולגנות את המעשה. ובין התנאים שם: שראה את הדבר בעצמו ולא שמע מאחרים; שהוכיח תחילה את העושה בנחת; שלא יגדיל את הדבר; שכוונתו לתועלת ולא כדי ליהנות מבזיונו של חברו; שאין דרך אחרת; ושלא יגיע לנדון נזק יותר ממה שהיו בית דין פוסקים. ואם המספר עצמו חוטא כמותו באותן עבירות – אסור לו לפרסם, שהרי אין כוונתו לטובה אלא לשמוח לאידו (שם, סעיף ג).

בסוף הלכות רכילות מביא החפץ חיים "ציורים" – מקרים מעשיים. בציור הראשון: אתה רואה את ראובן רוצה להשתתף בעסק עם שמעון, ששמעון אינו מכירו, ואתה יודע היטב שראובן אינו חס על ממון אחרים – הזהר את שמעון מראש. אין זה לשון הרע, אך צריך שיתקיימו כל הפרטים שבכלל ט.

ומה ההשלכה לבחירות?

בחירת מנהיג היא, במידה מסוימת, כניסה לשותפות עמו: אנו מפקידים בידיו את ענייני הציבור שלנו. לכן יכולה להיות תועלת ממשית בהזהרת הציבור מפני מועמד, אם באמת יודע אדם דבר שעלול להזיק לציבור. אבל כל התנאים חלים: לדעת את הדבר בעצמו או באופן מבורר, לבדוק אותו היטב, לא להגזים, לדבר רק כדי להגן ולא מתוך שנאה מפלגתית, לומר רק את מה שנחוץ, ולא לצאת מגדר האמת. הפצת סיפור שהגיע אליך בהעברה, לעג על מועמד, או חזרה על שמועות כדי ש"הצד שלנו" ייראה טוב – אינם עומדים בתנאים הללו. זהו לשון הרע גמור, ופעמים רבות אף מוציא שם רע.

והדרישה לידיעה ממקור ראשון כוללת גם מי ששמע ברשת נאום שבו הבטיח המועמד הבטחה העלולה להזיק לקהילתנו, וכיוצא בזה. וכן אם יש לו עבר של מעשים המזיקים לאורח חיינו – גם זה עשוי להיות נוגע לעניין. ויתרה מזו, ייתכן שהדרישה להוכיחו תחילה אינה חלה במקרה זה, בהנחה שממילא לא היה שומע (כלל י סעיף ז).

וכן לגבי השמיעה: בוחר הרוצה לדעת עובדות הנוגעות למועמד כדי להצביע באחריות – רשאי לשמוע, כדי להיזהר. אבל אסור לו לקבל כעובדה כל מה שהוא שומע, ואל לו לשבת ולהתענג על שעה של רכילות פוליטית.

היתר נוסף הוא כאשר המועמד הוא רשע שאינו מאמין בה' ובתורה, או כשהוא מצהיר שיילחם בתורה ובעולם הישיבות (כלל ז סעיף ה, ותשובות והנהגות חלק ג סימן תעח).