"ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני. ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המריה והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך" וגו' (בראשית כב,א-ב). 'כתיב (תהלים יא, ה): "ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו". אמר רבי יונתן: היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים שאינו מספיק לקוש עליהם אחת עד שהוא שוברם, ומי הוא בודק? בקנקנים יפים, אפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברים. כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים, שנאמר: "ה' צדיק יבחן", וכתיב (בראשית כב, א): "והאלקים נסה את אברהם". אמר רבי יוסי בן חנינה: הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה כל שהוא כותשה היא משתבחת, וכל זמן שהוא מקיש עליה היא משתמנת, ובשעה שהוא יודע שהפשתן שלו רעה אינו מספיק לקוש עליה אחת עד שהיא פוקעת. כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים, שנאמר: "ה' צדיק יבחן". א"ר אלעזר: משל לבעל הבית שהיה לו ב' פרות, אחת כחה יפה ואחת כחה רע, על מי הוא נותן את העול לא על זאת שכחה יפה?! כך הקדוש ברוך הוא מנסה את הצדיקים, שנאמר: "ה' צדיק יבחן"' (ב"ר לב,ג). חז"ל מביאים שלושה משלים על כך שה' מנסה דווקא את הצדיקים ולא את הרשעים. אולם לכאורה כולם הם אותו עקרון אז מדוע לומר שלושה הסברים שונים? מסביר המהרז"ו: 'היוצר הזה. דעת ר' יהונתן שהנסיון של הצדיק הוא להודיע לעולם שהוא צדיק, וכמשל של נקישת הקנקנים שאינם לא לטובת הקנקנים ולא לטובת העולם, אלא להודיע לאחרים שהם טובים ויקנו אותם בשוְיָם; וכן הצדיקים בוחן ומנסה אותם שידעו הבריות מעשיהם וידעו למה הקב"ה מטיב להם. ודעת ריב"ח שהנסיון לטובת עצמו, כדי שייטיב מעשיו על ידי הנסיונות שעומד בהם; וזהו משל הפשתן שמקישין עליהם להשביחם. ודעת ר' אלעזר שטעם הבחנת הצדיק לטובת העולם שיגין בזכותו עליהם, כמשל חרישת הפרות שהוא לטובת העולם מצורך התבואה שתרבה'. וכן בדומה בעץ יוסף. מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א ('לזמן הזה', תשרי, “והאלקים ניסה את אברהם") הסביר די דומה לזה: משל הקנקנים מלמד שה' מראה בזה את צדקת הצדיק, משל הפשתן מלמד על שה' מנסה את הצדיק כדי להוציא מהכח לפועל את רצונו הטוב של הצדיק, ומשל הפרות מלמד שמעשי הצדיק מלמדים אותנו במה להאמין וכיצד עלינו להתנהג. ומחבר זאת לדעות בראשונים על פירוש המילה "ניסה", ראה שם דבריו הנפלאים. היפה תואר מסביר: 'הפשתני הזה כו'. ... והנה שלש סבות הנה המביאות יסורין על הצדיקים. הסבה הא' היא לנקותם מהחטאים המעטים אשר בידיהם, "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא”. ולזה הביא ר' יונתן המשל מהפשתני המקיש על הפשתן לנקותו ולהשביחו. הסבה השניה היא כדי לפרסם צדקתם בעולם, כי ישאו ויסבלו היסורין ולא ילינו על ה', ובזה יקדש שם ה' בארץ וכבודו יתנשא; ולזה הביא המשל השני מהיוצר הבודק בקנקנים ברורים שאפילו הוא מקיש עליו כמה פעמים אינו שוברו ובזה יתפאר במלאכתו. והסבה השלישית היא שנתפסים על הדור, והמה ביסוריהם יגינו על הדור וכמו שמצינו ברבינו הקדוש; וע"ז אמר ר"א המשל משתי פרות שהטובה תסבול יותר יען כי השניה כחה רע ואינה יכולה לשאת את העול' וכו' (יפה תואר; ב"ר נה,ב). אולי אפשר שרמזו כאן חז"ל על הניסיון של אברהם, שמביאים חז"ל שני טעמים לסיבת הניסיון: '"ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם". אחר מאי? א"ר יוחנן משום רבי יוסי בן זימרא: אחר דבריו של שטן, דכתיב (בראשית כא, ח): "ויגדל הילד ויגמל" וגו'. אמר שטן לפני הקב"ה: רבונו של עולם זקן זה חננתו למאה שנה פרי בטן מכל סעודה שעשה לא היה לו תור אחד או גוזל אחד להקריב לפניך? אמר לו: כלום עשה אלא בשביל בנו, אם אני אומר לו זבח את בנך לפני מיד זובחו. מיד: "והאלקים נסה את אברהם ויאמר קח נא את בנך" … ר' לוי אמר: אחר דבריו של ישמעאל ליצחק. אמר לו ישמעאל ליצחק: אני גדול ממך במצות, שאתה מלת בן שמנת ימים ואני בן שלש עשרה שנה. אמר לו: ובאבר אחד אתה מגרה בי? אם אומר לי הקב"ה זבח עצמך לפני אני זובח! מיד: "והאלקים נסה את אברהם"' (סנהדרין פט,ב). לכן רמזו חז"ל במשל של קנקנים, בהם מביאים יין לאורחים שבאים לסעודת שמחה; שזה רמז שהניסיון בא בעקבות דברי השטן על שאברהם עשה סעודה ורק נתן לאורחים ולא הביא כלום לקב"ה, לכן בזה מתגלה הניסיון (וזהו שהניסיון מתגלה בקנקנים) [אולי גם קנקן הוא לנוזלים, וזהו כעין רמז לעקידה שעמד לשחוט את יצחק, לשפוך את דמו, כגילוי נתינה לה', כנגד שנתן לאורחים בסעודה]. לעומת זאת במשל הפשתן זה מרמז לדברי ישמעאל שאמר ליצחק שהוא גדול ממנו במצוות, כעין שהוא יותר דבק בגילוי של אברהם. ובפרט במילתו, שהמילה היתה ניסיון לאברהם, שזה ניסיון בשל הקושי בגילו למול, וממילא זה דומה קצת לישמעאל שמל בגיל 13 אע"פ שמבין שיכאב לו ובכ"ז מל, כעין אברהם. לכן זה מתגלה בפשתן כרמז לחבל, שרומז שישמעאל אמר שהוא גדול יותר במצוות, כעין קשור יותר לגילוי מצוות, וזהו רמז בחבל שבו קושרים, וכן כעין שישמעאל קשור ומחובר למעשה אברהם שמילתו היתה ניסיון בשל הקושי [אולי גם כרמז בפשתן שמשתבח בשמנו, כעין רמז למצוות, כעין שרומז בשמן לשמן שבו מדליקים את הנר: “נר מצוה" (משלי ו,כג), שזהו רמז שיצחק אמר שהוא קשור יותר למצוות]. והנה כל מעשה האבות הם סימן לבנים, והעקידה נטעה בבנ"י את המסירות נפש לקיום דבר ה', וזה נרמז בפרה שחורשת, שמזה יצמח בהמשך יבול, כעין רמז לכך שבהמשך יתגלו בנ"י ובהם יתגלה כח ניסיון העקידה. אולי גם נרמז שאברהם הלך לעקידה גם עם ישמעאל ואליעזר, שנראה שיש בזה רמז שהולך לעקוד את יצחק עם כל הצער שבזה מכלה את זרעו, אותו זרע לו חיכה כ"ך הרבה זמן; שבמשך הזמן חשב שאולי אליעזר יהיה יורשו ובהמשך חשב על ישמעאל, וכשנולד יצחק והתגלה שהוא זרעו הראוי שמח בזה כ"ך, ועכשיו בא להעלותו לעולה כרצון ה' עם כל הקושי שבדבר. לכן נקטו שלושה משלים כעין רמז לשלושה – אליעזר ישמעאל ויצחק. הקנקן בו מביאים מים, זה רומז לאליעזר שנאמר עליו לשון השקיה: '(בראשית טו, ב) "הוא דמשק אליעזר". א"ר אלעזר: שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים' (יומא כח,ב). הפרה מרמזת על ישמעאל שהוא בא מהגר המצריה (ואף הוא עצמו התנהג כגוי, כגילוי בהמי), ונאמר על הקשר למצרים, ובאמירה של פלגש (כעין שהגר היתה פילגש לאברהם: “ולבני הפילגשים אשר לאברהם” וגו' [בראשית כה,ו], '"הפילגשים" – חסר כתיב, שלא היתה אלא פלגש אחת; היא הגר היא קטורה' וכו' [רש”י]) לשון בהמה: “ותעגבה על פלגשיהם אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם” (יחזקאל כג,כ), לכן הפרה – הבהמה מרמזת על ישמעאל. הפשתן מרמז על יצחק שהוא המשכו של אברהם, כקשור בו, שמהפשתן נעשה חבל בו קושרים; וכן נאמר על האבות גילוי של חבל משולש: 'מה חבל זה משולש – כך היה יעקב שלישי לאבות … כשנולד יעקב, מהו אומר? (קהלת ד) "והחוט המשולש לא במהרה ינתק”' (ספרי; דברים לב,ט), לכן כרמז ליצחק שהוא מהאבות נרמז בפשתן שממנו עושים חבלים. שכל אחד הדגיש את הקושי של אברהם, שאליעזר הזכיר את ההתחלה כרמז לכמה שנים אברהם חיכה ליצחק (ואף החל לחלחל בו יאוש [בראשית טו,ג]). ישמעאל הזכיר את מעלת יצחק כממשיכו בזרעו, שה' אמר לאברהם שלא ישמעאל ממשיכו אלא יצחק (שם יז,יט). ויצחק עצמו מגלה על עצמו, שקשה לאדם לעקוד את בנו, ובפרט שאברהם ראה בעצמו את צדקות יצחק והבין שהוא ממשיכו הראוי. אולי אפשר עוד, שהקנקן הוא כלי קיבול, שזהו רמז לאברהם, שהוא זה שקיבל את נבואת ה' שציווהו לעקוד את בנו, וזה רמז שבניסיון העקידה נעשה גילוי למעלתו הגדולה של אברהם. הפשתן רומז למעלת יצחק, שהסכים ללכת להעקד, וזהו רמז בפשתן שמשתמן מהשומן שבו עצמו, כך אברהם אמר לו על העקידה ויצחק הסכים כגילוי שיש בו מעלה גדולה של חוזק לעשות את רצון ה' בעצמו (וכן כגילוי על האבות, שהיו קדושי עליון, ויחד הם שלושה כחוט משולש). הפרה שחורשת מרמזת על כלל ישראל, שיתגלה בנו מסירות נפש מכח מעשה אבות סימן לבנים שעשה אברהם, כפרה שגורמת בחרישה שיצמח בהמשך. אולי אפשר שהמשלים רומזים לשלושת הסיבות של היסורים: חטאים, ביטול תורה ויסורי אהבה: 'אמר רבא ואיתימא רב חסדא: אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו, שנא' (איכה ג, מ): "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'”. פשפש ולא מצא, יתלה בבטול תורה, שנאמר (תהלים צד, יב): "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו". ואם תלה ולא מצא בידוע שיסורין של אהבה הם, שנאמר (משלי ג, יב): "כי את אשר יאהב ה' יוכיח"' (ברכות ה,א). משל הקנקן רומז לביטול תורה, שבקנקן יש מים, והתורה נמשלה למים (ב"ק פב,א), וזה כמו שמכיש בקנקן להראות שהוא חזק, כרמז שלא התגלה בו מעשי עוונות ממש שראוי לעונש (ולכן יתלה בביטול תורה), כך שנראה שהוא נשמר חזק במעשיו ולכן לא ראוי להביא עליו יסורים. משל הפשתן רומז ליסורים של אהבה, כעין שהפשתני מכה בפשתן כדי לחזק בו את מעלתו, שזהו כיסורים של אהבה שהם להעלות את מעלת הצדיק. משל הפרה רומז למי שיסורים באים בשל מעשיו (אמנם נקרא צדיק כיון שבסה”כ הוא צדיק, אלא שנפל מעט וחטא), וזהו כפרה שחורשת בשדה, שהאדם פועל בה לעיבוד הקרקע, כעין רמז לקשר לחומריות, שזהו שנמשך לגשמיות ולכן חטא; וכרמז שחטא בשל המציאות שבעולם: “אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא”, לכן זהו כחרישה של הארץ.