"הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם" (דברים לב,כא). '"קנאוני" - הבעירו חמתי. "בלא אל" - בדבר שאינו אלוק. "בלא עם" - באומה שאין לה שם, כמו שנאמר: "הן ארץ כשדים זה העם לא היה", ובעשו הוא אומר: "בזוי אתה מאד". "בגוי נבל אכעיסם" - אלו הכופרים, וכה"א: "אמר נבל בלבו אין אלקים"' (רש"י). '"בגוי נבל אכעיסם". אמר רב חנן בר רבא אמר רב: זו אשה רעה וכתובתה מרובה. רבי אליעזר אומר: אלו הצדוקים, וכן הוא אומר (תהלים יד, א): "אמר נבל בלבו אין אלקים" וגו'. במתניתא תנא: אלו אנשי ברבריא ואנשי מרטנאי, שמהלכין ערומים בשוק, שאין לך משוקץ ומתועב לפני המקום יותר ממי שמהלך בשוק ערום. רבי יוחנן אמר: אלו חברים' (יבמות סג,ב). 'אין אלקים - מי שאמר אין אלקים קרי נבל. חברי – פרסיים רשעים ומבזין ואינם מכירים כבודם של ישראל' (רש"י). מה העניין באשה רעה כעונש כאן, איך זה מתגלה בנאמר בפס'? המהרש"ל מסביר את דעת רב: 'בגוי נבל כו׳, זו אשה רעה. נ״ב פירוש שהיא מסירה את לבו מיראת שמים ומצות, ונקראת נבל שנאמר: "כאחת הנבלות תדברי" וק״ל'. דברי המרש"ל יפים מאוד, אבל לכאורה מה שנאמר כאן אשה רעה אין הכוונה לאשה רעה שגורמת לו ריחוק מיראת שמים ומצוות, שהרי קודם נאמר: 'כמה רעה אשה רעה, דכתיב: "ומוצא אני מר ממות את האשה"', משמע שהכוונה לאשה שהיא רעה במעשיה לבעלה, כפשוטו, שממרת לו את חייו. וכן זה מתאים לרב לומר כיון שאשתו היתה מקשה עליו את החיים (כמסופר שם בגמ' בעמוד א), שזה בעשיה רעה ולא שמדרדרת לחטא ופגם באמונה! אמנם אפשר שיש לחלק בין האשה רעה שנאמר שם לנאמר כאן, ולומר שיש כמה סוגים של אשה רעה עליה דיברו, וכל מקום מתפרש ע”פ עניינו. אולם אולי אפשר שהכוונה כפשוטו שהאשה מתנהגת רע לבעלה, ונקראת "נבל" שפרושו מחזיר רעה תחת טובה, כמו שאומר הרמב”ן על הפס' "עם נבל” (דברים לב,ו): 'ולפי דעתי העושה טובת חנם יקרא נדיב, ומשלם רעה למי שהטיב עמו יקרא נבל, והוא שאמר (ישעיהו לב ה): "לא יקרא עוד לנבל נדיב", כי הוא הפכו. ולכך אמרו על נבל הכרמלי (שמואל א כה כה): "כשמו כן הוא נבל שמו ונבלה עמו", כי דוד עשה עמו טובה גדולה ושמר את כל אשר לו, והוא לא רצה לשלם לו גמול ויעט במלאכיו ויבזהו' וכו'. ממילא לפי זה יתפרש כאן "נבל" על האשה הרעה שהיא עושה רע לבעלה בזמן שבעלה עשה עמה טובה, ולכן נקראת נבל ע"ש מעשיה. שהבעל מפרנסה ומייטיב עמה, ואף עשה את רצונה בחתונתם (שהאשה רוצה מאוד להתחתן: 'דאמר ר"ל: טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו' [כתובות עה,א]), ואף כתב לה כתובה בסכום גבוה מאוד שלכן לא יכול לגרשה, שזה עשית טובה שעשה לה כבוד, שלכן רשם סכום כ"ך גבוה, כך שעשה לה טובה והיא מחזירה לו רעה ולכן נקראת שהיא מאותם קב' של אנשים שנקראים נבל – "גוי נבל". עוד אפשר שמסביר הרמב"ן שב"נבל" האות פ' התחלפה באות ב', שלכן נקרא נבל מלשון נפל (ראה ברמב"ן שם). ממילא אפשר שדרש כאן רב שזה "נבל" כעין שנאמר "נפל", שזהו האשה, שהיא נפלה בחלקו של בעלה. הפס' מביא עונש כנגד המעשה, זה כנגד זה: “הם קנאוני בלא אל" לכן כנגד זה נעשה היפוכו (ביחס העם והאלוקים): “ואני אקניאם בלא עם". אולם ב“כעסוני בהבליהם", שכנגדו: “בגוי נבל אכעיסם", מה הקשר בין העונש למעשיהם, איך זה קשור להתגלות של זה? הרמב"ן מפרש "בהבליהם" על שדים: '"כעסוני בהבליהם" – השדים'. לפי זה אולי המידה כנגד מידה היא שהכעיסו ע"י השדים שאין להם גוף, שלא נברא להם בבריאת העולם, לכן כנגד זה מביא ה' כעס ע"י אשה רעה, שהגוף שלה נעשה בבריאת העולם ע"י לקיחה מאדם (שנלקח צלעו - צדו האחד), כך שכעין לא נברא לה גוף בבריאה עצמית כמו שלא נברא לשדים גוף (ואף למ”ד צלע מהצלעות, האשה נבראה כהמשך מאדם ולא כבריאה מתחילה לעצמה). לפי זה גם אפשר שנקרא "נבל" שמשלם רעה תחת טובה, שכן האשה הגיעה מכח האדם, שגרם לה טובה, ולכן מה שעושה לו רעה זה רעה תחת טובה, שנקרא "נבל”. בספרי נאמר: '"הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם" – יש לך אדם עובד לצלם, דבר הרואה אותו; אבל הם עובדים לבבואה! ולא לבבואה בלבד, אלא להבל זה שעולה מן הקדירה, כענין שנאמר "כעסוני בהבליהם"'. לפי זה אולי המידה כנגד מידה היא שה' נותן לו את השפע, שזה כולל גם מאכל שנעשה בקדרה, והם השתמשו בהבל הקדרה לחטא ע”ז, שזהו רעה תחת טובה (וכן התבשיל מתבשל ונעשה טוב יותר, שזה גם הטבה שה' נתן לנו, שנוכל להיטב את המאכל, ועם זה חטאו [בהבל שנעשה בבישול] כך שזה רעה תחת טובה), לכן כנגד זה נענשים באשה רעה שמחזירה רעה תחת טובה, והיא זו שמבשלת בקדרה, שבה חטאו בהבל שלה, ולכן זהו גילוי כנגד מעשיהם.