למען יידע אחרון צאצאיי.

---------------------------------

 כמו כולם ציפיתי אף אני למשיח.

 אומנם בדרכי שלי : אותה הרוויה

 והמפותלת.

 בשיריים של כלים שבורים

 עשיתי לי מיני פאמוטים.

 דימיתי להדליק בהם 

שלהבות של רעיונות תורה

 ודרך ארץ......

 תורת האדם בהיותו צלם 

אלוהים.

 ובכך לא ראיתי די .

עשיתי בחצר פינת קיר פשוטה 

ובה התקנתי מסלעי חורבן

שני כסאות קבלת פנים. 

האחד הכסא הגדול למשיח.

 והכסא הקטן יותר  לאליהו. 

דימיתי וייחלתי לקבלם

 בפינתי זו.

 בין לבין גדלתי צמחים שונים בעציצים

 משל  משתלה פוטנציאלית 

 לשתול לנטוע מיני צמחים

בחצר בית הגאולה.

 והנה סביבתי הקרובה לא נחה דעתה.

 עד שסכלו וסיקלו הכל .

בניקיון דעתם המופלאה וניקיון עיניהם הבורקות  

 סמלתי מודל של הר עיבל - אך עיי זבל.

 סלקו והחריבו הכל .לא הותירו דבר....

 גם לא התקררה דעתם עד שהוציאו מחוץ לחצר 

גם את כל העציצים . לא הותירו אפילו אחד

 משל גם אתה לך מאתנו ושתול עצמך בינותם.

 

ואני כנראה אסתלק לבית עולמי בתחושת 

חמיצות גדולה  ובתיסכול של פיספוס.

 נורא

הפעם :

לא משה ולא אהרון...