'מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן וְהִשְׁלִיטוֹ עַל כָּל נְכָסָיו, וְאָמַר הַבֵּן לְאָבִיו: אִם אֵין אַתָּה נוֹתֵן לִי הַכִּסֵּא שֶׁלְךָ הֵיאַךְ הַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁאַתָּה מְחַבְּבֵנִי? אֶלָּא כְּשֶׁתִּתֵּן לִי מְקוֹם הַכִּסֵּא שֶׁלְךָ הַכֹּל נוֹתְנִין לִי קִלּוּס. כָּךְ נתן האלקים לְאַבְרָהָם הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, יז): "וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם”, כֵּיוָן שֶׁנָּתַן לוֹ הַכֹּל אָמַר לוֹ: אִם אֵין אַתָּה נוֹתֵן לִי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ ת"ק אַמָּה עַל ת"ק אַמָּה לֹא נָתַתָּ לִי כְּלוּם. וְנָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מח, כב): "וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ”, וְכֵיוָן שֶׁשָּׁמַע אַבְרָהָם כֵּן, מָה אָמַר (תהלים ס, ח): "אלקים דבר בְּקָדְשׁוֹ אֶעֱלֹזָה”' (שמו”ר טו,ח). לכאורה איפה מצאנו שאברהם ביקש מה' שיתן לו את ביהמק”ד? מסבירים המפרשים שמצאנו שביקש אברהם שיבנה המקדש במקום של העקידה: "ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה” (בראשית כב,יד). '"ה' יראה" – פשוטו כתרגומו: ה' יבחר ויראה לו את המקום הזה להשרות בו שכינתו ולהקריב כאן קרבנות. "אשר יאמר היום" – שיאמרו לימי הדורות עליו בהר זה יראה הקב"ה לעמו' (רש"י). אלא שלכאורה אין קשר בין זה לבין מה שנאמר שלאברהם ניתן כל העולם והובא פס', שאלו פס' אחרים במקומות אחרים בכלל? לכן נראה שהמדרש מרמז בעומק במה שנאמר: "וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם” (בראשית יח,יז), שהכוונה: '"המכסה אני" – בתמיה. "אשר אני עושה" בסדום. לא יפה לי לעשות דבר זה שלא מדעתו; אני נתתי לו את הארץ הזאת, וחמשה כרכין הללו שלו הן, שנאמר: "גבול הכנעני מצידון" וגו' "בואכה סדומה ועמורה" וגו'. קראתי אותו: "אברהם אב המון גוים", ואשמיד את הבנים ולא אודיע לאב שהוא אוהבי?!' (רש"י). שחז"ל התעמקו יותר מזה וראו בסדום כהתחלת כיבוש הארץ של אברהם, ולכן הארץ שלו מתגלה במיוחד בסדום, שהוא שחררם במלחמה מארבעת המלכים, ולכן הם כעין תחתיו, שייכים לו, הם והארץ; לכן לא ראוי להפוך את סדום מבלי להודיע לאברהם, וזהו הטעם שבפס' שה' מודיע לאברהם, שזה כמפנה בעומק למלחמת ארבעת המלכים. והנה לאחר מלחמת אברהם עם ארבעת המלכים נאמר: “אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד” (בראשית טו,א). שאולי דרשו זאת כעין שה' אומר לאברהם שיש לו שכר גדול ממלחמת ארבעת המלכים, שזהו שהארץ נתנה לו בכך, שזהו זכות ומעלה גדולה ביותר. ממשיכה התורה ומספרת שאברהם ענה לה': “ויאמר אברם אדנ'י ה' מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר. ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע והנה בן ביתי יורש אתי” (שם,ב-ג). שאמנם זו זכות גדולה אבל מה היא שווה אם הולך ערירי ולא ימשך ממנו עם ישראל שהארץ מיועדת להם? כך שמי שינחל זה בכלל אליעזר ולא זרעו. שחז"ל ראו בשאלה ”מה תתן לי", כעין רמז לבקשת הנתינה שנאמרה במדרש: 'אִם אֵין אַתָּה נוֹתֵן לִי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ ת"ק אַמָּה עַל ת"ק אַמָּה לֹא נָתַתָּ לִי כְּלוּם'. שזהו שעם ישראל הוא שמגלה את ה' בעולם, הוא ההמשך של האבות שעשו כך; לכן כשאברהם מבקש זרע זה כדי שימשיך את דרכו בעולם, שיקדש את שם ה' בעולם, ששיאו במקדש. לכן בקשת הזרע זה בעצם בקשת קבלת המקדש. בפרט שבנו זה יצחק שנחשב גילוי של קרבן: '"גור בארץ הזאת". א"ר הושעיה: את עולה תמימה, מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים היא נפסלת, אף את אם יצאת חוץ לארץ נפסלת' (ב”ר סד,ג). לכן כשמבקש זרע, שזהו יצחק, מתגלה בזה שכיוון להבאת גילוי שכינה לעולם שמתגלה במקדש, כמו שמסומל ביצחק בנו. אולי גם למדו שביקש שיהיה לו זרע, וכוונתו כמובן לזרע שמתקיים בעולם, שזהו כעין לא ערירי שמת בלא בנים, שערירי זה גם כשנולדו לו ומתו. לכן בבקשה לזרע כלול גם הכפרה לזרעו, כדי שיתקיים. לכן זה מתגלה במקדש שבו מכפרים עוונותיהם של ישראל; וכן כשהיתה חובת כליה חמורה בא חורבן המקדש וכיפר לישראל: 'כתיב: (תהלים ע"ט) "מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך”. לא הוה קרא צריך למימר, אלא: בכי לאסף, נהי לאסף, קינה לאסף. ומה אומר "מזמור לאסף”? אלא משל … כך אמרו לאסף: הקדוש ברוך הוא החריב היכל ומקדש ואתה יושב ומזמר? אמר להם: מזמר אני ששפך הקדוש ברוך הוא חמתו על העצים ועל האבנים, ולא שפך חמתו על ישראל' (איכ”ר ד,יד). לכן נרמז בדברי אברהם לזרע גם שרוצה מקדש (אולי לכן מביא המדרש את הפס' שקשור בהפיכת סדום שה' סיפר לאברהם, והוא ניסה לכפר להם, כרמז שזה קשור לגילוי של כפרה לישראל). אולי דרשו שאברהם אומר: "והנה בן ביתי יורש אתי”, כרמז בן ביתי ולא בן בית ה', שהוא לא קשור לגילוי מקדש, שזה דווקא בבנ”י, ולכן רמזו שרוצה אברהם בזרעו שבזה רמז שרוצה את המקדש. אולי גם נרמז שרוצה בזרעו שהובטח לו, ואומר שמי שכרגע נראה שיורשו זהו "דמשק אליעזר", ודרשו חז"ל: '"הוא דמשק אליעזר". א"ר אלעזר: שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים' (יומא כח,ב). לכן דרשו שרוצה בזרעו שזהו יחד עם גילוי של דליית התורה בגילוי של זרעו, שזהו גילוי של המקדש שמשם יוצאת תורה לישראל: "כי מציון תצא תורה" (ישעיהו ב,ג).