'א"ר שמעון ב"ג: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיוה"כ. … ט"ו באב מאי היא? אמר רב יהודה אמר שמואל: יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה. מאי דרוש? (במדבר לו, ו): "זה הדבר אשר צוה ה' לבנות צלפחד" וגו', דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה. אמר רב יוסף אמר רב נחמן: יום שהותר שבט בנימן לבוא בקהל, שנאמר (שופטים כא, א): "ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימן לאשה". מאי דרוש? אמר רב: "ממנו", ולא מבנינו. (אמר) רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: יום שכלו בו מתי מדבר. דאמר מר: עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דבור עם משה, שנאמר (דברים ב, טז): "ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וידבר ה' אלי", אלי היה הדבור. עולא אמר: יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל, ואמר: לאיזה שירצו יעלו. רב מתנה אמר: יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה. ואמר רב מתנה: אותו יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב, הטוב שלא הסריחו, והמטיב שנתנו לקבורה. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: יום שפסקו מלכרות עצים למערכה. (תניא) רבי אליעזר הגדול אומר: מחמשה עשר באב ואילך תשש כחה של חמה, ולא היו כורתין עצים למערכה לפי שאינן יבשין' וכו' (תענית ל,ב-לא,א). נראה שט"ו באב יוצא היום השביעי מ-ט' באב (ש-ט' זה היום הראשון, אז ט"ו הוא היום השביעי), והנה ב-ט' באב היו אמורים ישראל להתחיל להיכנס לארץ (עם חזרת המרגלים נשאר רק להיכנס), אלא שהמרגלים החטיאו את ישראל מלהיכנס לארץ ולכן לא נכנסו. כך שביום זה היה אמור להתגלות החלק הסופי של גאולת מצרים, שזהו: "והבאתי אתכם אל הארץ" וגו' (שמות ו,ח), שהכניסה לא"י היא גילוי של גאולה (שכך היה ביציאת מצרים, וכך בגאולה השלמה היא באה יחד עם קיבוץ גלויות). לכן כמו שבגאולה ממצרים התגלה מכת בכורות שאז יצאו ממצרים, ולאחר שבוע היה שביעי של פסח שאז טבעו המצרים במצרים, שזהו סיום היציאה והגאולה הפיזית ממצרים, כך גם בדומה מתגלה באב, שיש את ט' באב שהיה צריך להתגלות כניסה לארץ כסיום שלבי הגאולה, וכנגדו בט"ו שהוא שבוע אחרי גילוי עניין הקשור בזה. שזהו שב-ט' באב שנקבע ליום אסון (בשל חטא הבכי במרגלים [תענית כט,א]) ולכן נעשה גם הנפילה של מרד בר כוכבא, 'ונלכדה ביתר' (משנה תענית ד,ו), שזהו אי גאולה בשל חטאם (שמרד בר כוכבא היה ראוי להיות הגאולה, אלא שחטאו ולכן לא זכו [יר' תענית ד,ה]); כנגד זה כעין גילוי של תיקון בהמשך (שהיה ראוי לגלות חיזוק בגאולה כעין שביעי של פסח) נעשה שהובאו הרוגי ביתר לקבורה, שזהו גילוי חיובי שנתנו לקבורה ואף לא הסריחו. זה גם מרמז שגם במיתתם עם כל הצרה הגדולה שבכך, היתה נקודה חיובית, שלכן כבר מהתחלה לא הסריחו; שזהו כרמז שגם בחורבן עם כל הצרה והצער יש בו נקודה חיובית של תיקון (ראה בהרחבה ב'לזמן הזה', תמוז-אב, 'התעניות ייהפכו לימים טובים', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). לכן גם ביום זה יש גילוי של קשר לעבודת המזבח, שפסקו מלכרות עצים למערכה, כעין רמז לא"י שהיא כעין מזבח: 'אמר רב ענן: כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח, כתיב הכא (שמות כ, כ): "מזבח אדמה תעשה לי", וכתיב התם (דברים לב, מג): "וכפר אדמתו עמו"' (כתובות קיא,א); וזה מתגלה בעץ כעין רמז למלחמה על א"י בשביל שלטוננו בה (כמו שהיה ראוי להתגלות ביום זה), כמתגלה בדימוי עץ אצל דוד בהקשר למלחמה: 'ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ' (מו"ק טז,ב). לכן ביום זה פסקו מלמות וחזר הדיבור למשה, שזה מראה על הפסקת גילוי הרעה שהיה מחטא המרגלים, שזהו גילוי של חזרה למעמד של עניין הכניסה לארץ. לכן גם התגלה ביום זה שהותרו שבטים לבא זה בזה, וכן בשבט בנימין, שדברים אלו מראים על אחדות כלל ישראל, להיפך מהפירוד שהיה בבית שני, שהיתה בו שנאת חינם ובשל כך נחרב הבית (יומא ט,ב) ב-ט' באב, שב-ט"ו באב זה כעין תיקונו. וכן מרמז על תיקון לחורבן בית ראשון שנחרב על שלושת העברות החמורות (שם), שהיתה בו שפיכות דמים, שזה מראה על חוסר באחדות ישראל (שכך מגיע עד כדי רציחה), וכן גילוי עריות שזה היפך מנישואין כראוי (ובפרט כנגד ששבט בנימין הותר לבא בקהל, שהעניין שם החל באונס שעשו לפילגש); וכן היה ע"ז, שזה מתגלה בביטול המחסומים לירושלים שהושמו כדי שלא יעלו למקדש אלא יעבדו לע"ז. אולי זהו שכעין משווים בין יוה"כ וט"ו באב, שאומרים את שניהם יחד כימים הטובים, כיון שיוה"כ הוא כתיקון לחטא העגל (שאז נאמר "סלחתי”), וכך גם בט"ו באב מתגלה כעין תיקון למה שהתגלה ב-ט' באב. ובפרט שבעונש במרגלים נעשה בו גם עונש על חטא העגל: ' … שמשעשו את העגל עלתה גזירה זו במחשבה, אלא שהמתין להם עד שתתמלא סאתם. וזהו שנאמר (שמות לב): "וביום פקדי", במרגלים, "ופקדתי עליהם חטאתם"; ואף כאן נא': "תשאו את עונותיכם", ולא עונכם, שתי עונות – של עגל ושל תלונה' (רש"י; במדבר יד,לג). לכן קשורים גילוי התיקון של העגל ושל המרגלים, ולכן זה מתבטא בשני ימים אלו יחד.