"וישמע משה ויפל על פניו" (במדבר טז,ד). 'אמר רב: און בן פלת אשתו הצילתו. אמרה ליה: מאי נפקא לך מינה? אי מר רבה, אנת תלמידא, ואי מר רבה, אנת תלמידא. אמר לה: מאי אעביד? הואי בעצה ואשתבעי לי בהדייהו! אמרה ליה: ידענא דכולה כנישתא קדישתא נינהו, דכתיב (במדבר טז, ג): "כי כל העדה כולם קדושים”, אמרה ליה: תוב דאנא מצילנא לך. אשקיתיה חמרא וארויתיה ואגניתיה גואי, אותבה על בבא וסתרתה למזיה; כל דאתא חזיה הדר. אדהכי והכי אבלעו להו. איתתיה דקרח אמרה ליה: חזי מאי קעביד משה, איהו הוה מלכא, לאחוה שוויה כהנא רבא, לבני אחוהי שוינהו סגני דכהנא; אי אתיא תרומה, אמר: תיהוי לכהן. אי אתו מעשר דשקילתו אתון, אמר: הבו חד מי' לכהן. ועוד דגייז ליה למזייכו, ומיטלל לכו כי כופתא, עינא יהב במזייכו. אמר לה: הא איהו נמי קא עביד. אמרה ליה: כיון דכולהו רבותא דידיה, אמר איהו נמי (שופטים טז, ל) "תמות נפשי עם פלשתים". ועוד דקאמר לכו עבדיתו תכלתא, אי ס"ד תכלתא חשיבא [מצוה], אפיק גלימי דתכלתא וכסינהו לכולהו מתיבתך. היינו דכתיב (משלי יד, א): "חכמות נשים בנתה ביתה", זו אשתו של און בן פלת; "ואולת בידה תהרסנה", זו אשתו של קרח. (במדבר טז, ב) "ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים", מיוחדים שבעדה. "קריאי מועד", שהיו יודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים. "אנשי שם", שהיה להם שם בכל העולם. (במדבר טז, ד) "וישמע משה ויפול על פניו", מה שמועה שמע? אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן: שחשדוהו מאשת איש, שנאמר (תהלים קו, טז): "ויקנאו למשה במחנה". א"ר שמואל בר יצחק: מלמד שכל אחד ואחד קנא את אשתו ממשה, שנאמר (שמות לג, ז): "ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה"' (סנהדרין קט,ב-קי,א). חז"ל דרשו מהנאמר בתהלים: “ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש ה'. תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם" (תהלים קו,טז-יז), שקינאו למשה במחנה באשת איש בזמן עדת קרח. אולם מדוע דווקא אז קינאו למשה? (אמנם ע"פ הדרשה שדרשו שלכן יצא מחוץ למחנה משמע שזה לא היה רק עכשיו שקינאו לו, אלא זה היה גם קודם, אלא שכאן זה בא לידי ביטוי בחוזקה שלכן נפל על פניו מהשמועה הזו.) מהסמיכות בגמ' לכך שאנשי עדת קורח, אותם 250 אנשים, היו מפורסמים במעלתם בתורה, אולי באו לרמז שהיו הנשים באות למשה לשאול שאלות הלכתיות (שהוא היה הגדול בתורה), ולכן כיון שהלכו לאהל משה (כמו שדרשו שנטה את אהלו מחוץ למחנה, כגילוי שזה דבר שקשור לאהלו ותורה) אז בעליהם חשדו בהן שהלכו למשה כדי להיות איתו באהלו. לכן כאן שזו היתה מחלוקת גדולה נגד תורת משה, והשתתפו בה גדולי תורה שטענו נגד תורת משה כאילו אינה נאמת אלא זה אינטרס אישי של משה, אז זה העלה את חוצפת האנשים בקשר לגילוי תורה שבמשה במחשבתם שזה נעשה בשביל דברים אישיים של משה, ולכן הגבירו את חשדם במשה שעושה זאת בשביל להיות עם נשיהם. קודם לכן נאמר בגמ' על אשת און בן פלת ואשת קרח, אולי כיון שהנשים היו פעילות במחלוקת הזו, לכן האנשים חשדו שיש כאן עניין עם נשים ביחסם למשה, ולכן העלו חשד שדברים אלו מראים את יחסם המיוחד של הנשים למשה ולכן עורר את חשדם; וכן אולי חשדו שהדברים נעשו בעקבות ההתייחדות עם משה (שלכן אשת און מגינה עליו מחיבתה אליו, ואשת קורח רוצה בהרחקתו כדי שלא יתגלה העבר שנעשה). אשת קורח אמרה לקורח שמשה ביזה אותם כדי לביישם, כדי שיראה טוב מהם; אולי דברים אלו העלו את החשד שמשה רוצה להראות הכי טוב ומכובד כדי למשוך את הנשים אליו (שהוא היחיד שיהיה ראוי בעיניהן), ולכן עורר את חשדם. אולי לכן פס' לפני שנאמר שמשה נפל על פניו נאמר: “ויאמרו אלהם רב לכם … ומדוע תתנשאו על קהל ה'”, שטענו שהם לקחו גדולה לעצמם ומתנשאים על אחרים (שמבזים את האחרים, כקרח ושבט בני לוי), ומתוך זה הגיעו לחשוד במשה באשת איש שלכן נפל על פניו. במדרש יותר מודגש שכביכול טענו שמשה ביזה אותם וכיבד את אהרן, שכך נעשה כחלק מהביזוי שלהם והעלאת מעלת משה אהרן ובניו בתפקידיהם כמלך וכהנים (שזה מדגיש יותר שנעשה בשביל כבודם, ובזה חלקו על משה): '"וַיִּקַּח קֹרַח". לקח טליתו והלך ליטול עצה מאשתו. כשאמר הקב"ה למשה (במדבר ח, ו): "קח את הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אותם וכה תעשה להם לטהרם" וגו' "והעבירו תער על כל בשרם", מיד עשה כן לקרח. התחיל לחזור על ישראל לא היו מכירין אותו. אמרו לו: מי עשה לך כך? אמר להם: משה עשה בי, ולא עוד אלא נטלני בידי ורגלי והיו מניפין אותי ואומר לי: הרי אתה טהור. והביא את אהרן אחיו וקשטו ככלה, והושיבו באהל מועד. מיד התחילו שונאי משה להתגרות בו את ישראל, ואמרו: משה מלך, ואהרן אחיו כהן גדול, ובניו סגני כהונה; תרומה לכהן, מעשר לכהן, כ"ד מתנות לכהן. מיד: "וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה", מיד: "וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם [רַב לָכֶם]"' (במדבר רבה יח,ד). אולי אפשר שדרשו מכך שטענו נגד משה שהוא מלך (שזהו שטענו שלקחו גדולה לעצמם ['"רב לכם" - הרבה יותר מדאי לקחתם לעצמכם גדולה' (רש"י; טז,ג)], ולמלך יש דינים מיוחדים בנשים, שאסור לו להרבות נשים: “ולא ירבה לו נשים" (דברים יז,יז), אלא מותר לו עד 18 נשים (רש"י שם), לכן כיון שראו במלכות עניין של קשר לנשים, כעין שמגבילים אותו כדי שלא יקח המון נשים, וחשבו שתורת משה אינה אמת (כמו שקרח טען להם), אז לכן ראו בזה כרמז למה שמסתתר בלב משה, כאילו הוא דבק בנשים שלכן טוען שיש למעט למלך כאילו להרגיע אותם (בשקר) שלא יחשדו בו יותר מידי, ולכן זה עורר את חשדם על נשיהם. אולי גם כיון שקרח ועדתו טענו שכל העדה כולם קדושים (כמו שנאמר פס' לפני שנפל על פניו): "ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'” (טז,ג). '"כי כל העדה" – כל אחד מהם. "כלם קדשים" – מכף רגל ועד ראש, כמו שאמר: ״והייתם קדשים לאלקיכם"' (ספורנו). ממילא אם כולם אותו דבר בקדושה, אז כמו שלהם יש תאוות כך גם למשה יש, וממילא אם הרחיק את אשתו סימן שהוא מפנה את תאוותיו לנשים אחרות, ולכן חשדו בו עם נשיהם. אולי אפשר שחז"ל דרשו שקרח השתמש במצוות ציצית נגד משה ('"וַיִּקַּח קֹרַח". מה כתיב למעלה מן הענין? (במדבר טו, לח): "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת". קפץ קרח ואמר למשה: טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית?' וכו' [במדבר רבה יח,ג]), ומצוות ציצית מגינה על האדם מתאוותיו ובפרט מיצר ערווה ("והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם” [טו,לט]. '"אחרי עיניכם" זו זנות, שנאמר: "אותה קח לי כי היא ישרה בעיני” [ספרי]). לכן כיון שפגמו שגילוי של כח מצוות ציצית אז יצה"ר השתלט עליהם מזה ופגע בהם בעניין הזנות, ולכן הרגישו משיכה לעניין זה, ולכן האשימו את משה שגם בו יש גילוי לדבר הזה, ולכן האשימו אותו בזנות. (ובפרט לשיטת ר"נ בספרי: 'ר' נתן אומר: שלא יהא שותה בכוסו (ומשמש) [ונותן עיניו] בכוס של חברו', אז התנגדותם לציצית התגלה במחשבה שחושב על נשיהם).