"וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר. נשא את ראש בני קהת מתוך בני לוי למשפחתם לבית אבתם" וגו' (במדבר ד,א-ב). "וידבר ה' אל משה לאמר. נשא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבתם למשפחתם" (שם,כא-כב). "בני מררי למשפחתם לבית אבתם תפקד אתם” (שם,כט). התורה אומרת לפקוד את בני לוי ומפרטת את תפקידי בני שבט לוי ע”פ משפחותם. בדבריה משנה התורה בין בני לוי – על בני קהת ובני מררי נאמר: "למשפחתם לבית אבתם", ואילו בבני גרשון נאמר בסדר הפוך - “לבית אבתם למשפחתם". כמו"כ בבני קהת וגרשון נאמר "נשא", וזה לא נאמר בבני מררי. עומד על זה מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא' (פרשת “נשא", א-ב), וכן מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א עומד על כך ב'בארץ לא זרועה', 'קהת גרשון ומררי' (מביא את החת"ס ומוסיף הסבר משלו), ראה שם דבריהם היפים. והנה יש להוסיף מדוע התורה שינתה בפניה בדיבור, שלבני קהת מתחיל בדיבור למשה ואהרן, ולבני גרשון זה רק למשה, ובבני מררי בכלל לא מופיע דיבור ה'? ע"פ הסברו של הרב גורן נראה לומר שכיון שקהת היה שיא הנשיאה בקשר לשכינה, שנשא את ארון הברית, לכן בו נאמר משה ואהרן כגילוי שלם של גילוי קדושה שמתחיל במשה ועובר לאהרן הכה"ג בעבודתו בקה"ק. גרשון שנשא את היריעות ובכך היה קשור לשכינה, לכן בו נאמר משה כגילוי לשכינה שהגיעה ע”י משה מסיני. ואילו אצל מררי שאין בו קשר לשכינה לכן בו לא נאמר דיבור מה'. להסברו של החת"ס נראה שקהת שזהו בנ"י בא"י, אז יש גילוי שלם של קידוש השם, ולכן אז נאמר משה ואהרן כגילוי שלם לגילוי הקב"ה בעולם. בגילוי גרשון אמנם בנ"י אינם בא"י, ולכן יש חסרון אבל הקב"ה גולה עם השכינה להצלת בנ"י ('תניא, ר"ש בן יוחי אומר: בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו שכינה עמהן' וכו' [מגילה כט,א]), ולכן נרמז במשה כרמז שיש גלות עם השכינה להצלה, כמו שמשה הציל את ישראל מאבדון בעגל ובמרגלים, ונשארו במדבר עם השכינה. במררי שרומז על דורו של שמד, אז גילוי ה' מתכסה לגמרי, שרואים את ישראל בצרה גדולה כאילו ח"ו אין גילוי שם ה' מתגלה כלל בעולם, ולכן כ"ך מזיקים לנו, לכן בזה לא נאמר גילוי של דבר ה'. להסברו של מרן הגרח"ד נראה שקהת זה לעשות טוב, ולכן נרמז במשה ואהרן, שמשה הביא את התורה ואהרן ובניו הכהנים מלמדים את התורה, שכך יודעים מה לעשות, ולכן זהו כעשה טוב; ובפרט שעל אהרן נאמר שהיה מרבה טוב בעולם: 'הלל אומר: הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות, ומקרבן לתורה' (אבות א,יב). גרשון שמרמז על סור מרע, בו נאמר דיבור למשה כרמז לתורה שמלמדת ממה לימנע, וע"י שמרבים בטוב מתמעטת הרעה, ולכן שזה בא לאחר גילוי עשה טוב (בקהת) מתגלה הסור מרע (בגרשון) במיעוט, ולכן זה דיבור רק למשה (כמיעוט ממה שנאמר הדיבור קודם, שנאמר למשה וגם אהרן). מררי שרומז על עבודת ה' במרירות, זה לא דבר ראוי לתורה, ולכן בזה לא נאמר שזה דיבור ה' לעשיה. אולי אפשר להוסיף שבני לוי מסמלים את סוגי עבודת ה', שיש את השיא שבעבודת ה' שזהו עבודת ה' מיראת הרוממות, ויש עבודת ה' מאהבה, ויש עבודת ה' מיראה. וכך קהת רומז ליראת הרוממות, שזה השלימות הכי עליונה, ולכן בזה מתגלה דיבור למשה וגם לאהרן, כרמז להתפשטות הקדושה בעולם כולו, בשל המעלה הגדולה (וכן כרמז באהרן הכהן, שהכהנים הם העובדים במקדש ולכן מרמז על עבודה ה' כראוי ביותר בשיאה, כגילוי עבודת ה' בעבודת המקדש). קהת מלשון: "ולו יקהת עמים" (בראשית מט,י), 'ד"א: "ולו יקהת עמים", מי שאו"ה מתקהלין עליו, שנאמר: (ישעיה יא): "שורש ישי אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרושו אוסרי לגפן עירה"' וכו' (ב”ר צט,ז), שזה לשון אסיפה, שכל העולם מושפע קדושה ובא להתחבר לקב”ה, שזה מכח גילוי הקדושה בשיאה, ולכן זה מרמז על שיא הקדושה – עבודת ה' מיראת הרוממות. לכן נאמר בהם לשון "נשא", נשיאת ראש בשל מעלתם הגדולה. לכן זה מתגלה ב"למשפחתם לבית אבתם”, שהאנשים (הזרע שבמשך הדורות) עובדים את ה' כראוי, שמתחזקים בכח גדול כדי לקיים את עבודת ה' מיראת הרוממות, וזה מביא כבוד לאבותיהם, לכן מתחיל בזרע ואח"כ אומר את האבות. בני גרשון זה גילוי של עבודת ה' מאהבה, שגם זה מעלה גדולה (אמנם פחות מיראת הרוממות, אבל עדיין מעלה גדולה מאוד), ולכן נאמר בו: “נשא ... גם הם”, שגם בהם יש מעלה גדולה (וזהו "גם”) ולכן מגיע גם להם נשיאת ראש. גרשון רומז לעשיה מאהבה, שכך נקרא ע”ש: '"ובני לוי גרשון" – מתגורר זרעו בעבודת בית אלקיו ושינה בהלכותיהן' (לקח טוב; בראשית מו,יא), שגר בבית ה' ושונה הלכות, שזה מראה על אהבתו לקב"ה שלכן נדבק בבית ה' ולא זז משם, ורוצה לדעת את רצון ה' כדי לקיימם, שדבקות כזו באה מאהבה גדולה. לכן נאמר רק משה (בהפחתה של אהרן) כרמז להפחתה מדרגת יראת הרוממות שנאמרה מקודם בקהת. וכאן נאמר קודם "לבית אבותם" כרמז שהאבות חינכו את הילדים לאהוב את ה', שזה דבר שדורש חינוך והכנה רבה שתספג מידת אהבת ה' באדם עד שיבוא לו בטבעו, וכך כעין רמז שהאבות החדירו זאת בחינוך שחינכו את הילדים, ולכן קודם האבות ואח"כ הזרע. מררי רומז לעבודת ה' מיראה, שאין זו דרגה ראויה לעבוד כך את ה', אמנם היא הכרחית, שהרי יש מצבים של נפילה ולכן אז צריך את המידה הזו כדי לפחד מה' ולא ליפול. אולם כיון שאין זו מידה ראויה לכתחילה לכן לא נאמר בו לשון נשיאת ראש (שאין להרים זאת כדבר ראוי לכתחילה). מררי לשון מרירות, שמר לו מקשרו לקב"ה, כיון שקשרו לקב"ה הוא מפחד, ולכן מרגיש בזה מרירות מהפחד; וחושש שיזיק לו ותבוא עליו מרירות מהעונשים. בזה מתחיל בזרע: "למשפחותם" כי זהו דרגה נמוכה שכל אחד יכול בקלות להתחבר אליה מיד, ואח"כ נאמר "לבית אבתם", (שיש גילוי גם באבות) כיון שאת האמונה בה' קיבלו מהאבות, ומזה התגלגל עליהם הפחד מהקב"ה במחשבתם. אולי אפשר שבבני לוי נרמז על האבות, שהם השורש לגילוי הקדושה בנו, שה' בחר בהם ואנו נבחרים בהיותנו המשכם; ולכן בעבודה שקשורה למשכן נרמז על האבות שהם שורש השראת השכינה בנו. קהת לשון אסיפת גוים, כרמז לאברהם שנאמר בו במפורש שאסף אנשים תחת כנפי השכינה: “ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען" (בראשית יב,ה), '"אשר עשו בחרן" – שהכניסן תחת כנפי השכינה' (רש"י); וכן: "ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' א'ל עולם” (בראשית כא,לג). ונאמר לשון נשיאת ראש כרמז שהביא לנשיאת ראש לשכינה, שהוא החל לגלות את שם ה' בעולם. ומתחיל במשפחות, הזרע, כרמז שאצלו הוא החל לקרוא בשם ה' ולא מאבותיו שהיו עובדי ע”ז. ובני קהת סוחבים את ארון הברית בו לוחות הברית, כרמז ששנות התורה החלו להתגלות מאברהם אבינו (ע"ז ט,א). ונאמר למשה ואהרן, כרמז להפצת התורה שנעשתה ע"י משה וע"י אהרן ובניו הכהנים האחראים על הפצת התורה בישראל. גרשון מרמז ליצחק שרומז ללשון מגורים במקום תורה: '"ובני לוי גרשון" – מתגורר זרעו בעבודת בית אלקיו ושינה בהלכותיהן' (לקח טוב; בראשית מו,יא), שכך יצחק לא יצא לחו”ל אלא נשאר להתגורר בא”י מקום עבודת ה' וגילוי התורה כראוי (שא”י היא מקום קיום התורה האמיתי; ספרי “עקב”, מג). ונאמר בו לשון נשיאת ראש ו”גם”, שאע"פ שלא יצא להפיץ תורה ושם ה' בחו"ל כמו אברהם ויעקב, בכ"ז גם בהיותו בארץ נשא ראש לשכינה. וזה מתחיל ב"אבתם" ואח"כ "משפחתם", כרמז שזה נעשה ע"י העקידה (שבשל כך התקדש יצחק כקרבן ולכן ולא יכול היה לצאת מהארץ [ב”ר סד,ג]), שה' ציוה את אברהם אביו לעשות, כך שזה החל באביו. ובני גרשון סוחבים את היריעות, וביניהם המכסה לאהל שעשוי מעורות אילים, שנשחטו, ולכן כעין רמז לעקידה שמסר עצמו לשחיטה, ואף הוקרב במקומו איל. ונאמר הדיבור למשה כרמז למעלת א"י, שמשה התחנן כ"ך לה' להיכנס לארץ (וכן כרמז לנבואת משה, כרמז לנבואה שהיא קשורה לא"י ['תֵּדַע שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית בְּחוּצָה לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (יוֹנָה א,ב): "וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה'"' וכו' [מכילתא; מסכתא ד"בא”, פתיחה; שמות יב,א). 'כָּל מִי שֶׁנִּתְנַבֵּא לֹא נִתְנַבֵּא כִּי אִם בָּהּ אוֹ בַעֲבוּרָהּ' (הכוזרי ב,יד)]. וכן משה מסר את נפשו בשביל בנ”י בעגל, שאמר למחות את שמו, לאבד את העוה”ז והעוה”ב שלו, ולכן כעין העקידה שמסר עצמו למיתה). מררי רומז ליעקב, שאמר על עצמו שהיו לו חיים קשים ומרים: “ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו את ימי שני חיי אבתי בימי מגוריהם" (בראשית מז,ט). בו לא נאמר נשיאת ראש, כיון שזה כבר מובן מהנאמר לפניו שיש בקשר לגילוי שם ה' גילוי מעלה. וזה מתחיל ב"משפחתם", הזרע, כרמז שהוא הזרע של אברהם ויצחק והוא כעין קודם להם, שהוא בחיר האבות, ולכן הוא כעין נרמז כראשון שהוא המעלה כבוד לאבותיו. בני מררי סוחבים את הקרשים, כגילוי של יעקב שהכין את העצים למשכן: '"ועשית את הקרשים" – הל"ל ועשית קרשים, כמו שנאמר בכל דבר ודבר, מהו "הקרשים”? מאותן העומדין ומיוחדין לכך. יעקב אבינו נטע ארזים במצרים, וכשמת צוה לבניו להעלותם עמהם כשיצאו ממצרים, ואמר להם שעתיד הקב"ה לצוות אותן לעשות משכן במדבר מעצי שטים; ראו שיהיו מזומנים בידכם. הוא שיסד הפייטן בפיוט שלו: טס מטע מזורזים קורות בתינו ארזים, שנזדרזו להיות מוכנים בידם מקודם לכן' (רש"י; שמות כו,טו). ובזה לא נאמר דיבור למשה, כעין רמז שיש גילוי תורה בכל בנ"י, שבכל אחד מבנ"י יש גילוי של התורה וכח להשראת השכינה לעולם.