פרשת במדבר- כיצד נצליח לעמוד בניסיונות-בכל עת?

מאת: אהובה קליין.

נמצאים אנו בתקופה סוערת - המלחמה עדיין נמשכת  בכמה חזיתות האויבים מקשים את ליבם ,ממשיכים ביתר שאת  לחנך את ילדיהם לשנאה כלפי עם ישראל  במטרה חלילה, להשמיד להרוג ולאבד את עם  הנצח.

שבת זו היא:  "שבת מברכים" בה  עם ישראל מברך את חודש  סיון  חודש - משמעותי במיוחד – בה קיבלנו את התורה  לרגלי הר סיני . העם כולו היה מאוחד במעמד חשוב ונצחי זה – כפי שנאמר:" ....  וַיִּֽחַן שָׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר"

על פי רש"י -  המשמעות "וַיִּֽחַן שָׁ֥ם" בלשון יחיד - עם אחד בלב אחד.

מעניין להתייחס במיוחד ל"יום ירושלים"  הדבוק לשבת זו ומציין את נס "מלחמת ששת הימים" וכשם שהתורה מאחדת את עם ישראל כך גם ירושלים  מאחדת את כל העם הזה –כדברי דוד המלך:

"יְרוּשָׁלַ͏ִים הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו. "[תהלים קכ"ב, ג']

נאמר במסכת  מכות ,כ"ג ,ע"ב]: הטעם לקריאת פרשת במדבר טרם מתן תורה - כדי שלא להסמיך את הקללות שבפרשת "בחוקותיי" ל"עצרת" כי יש בתוכן הפרשה  יסוד חשוב-שעשוי למנוע את הקללות וזה יסוד עניין מצוות התורה - ככתוב: "רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מ"ב, כ"א): "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ,ַ יגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר":

ציורי תנ"ך/ "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים"/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד] כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)

כה אמר ה' צבאות עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים: ורחובות העיר ימלאו-

ילדים וילדות משחקים ברחובותיה" [זכריה ח', ד-ה]

הפרשה  פותחת בפסוק: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד:  בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם—לֵאמֹר". [במדבר א', א']

השאלות הן:

א] באילו ניסיונות עמדו עם ישראל במדבר?

ב] כיצד נעמוד בניסיון היום במלחמה הנוכחית?

תשובות.

ניסיונות עם ישראל במדבר.

הרב מאיר שפירא מלובלין טוען: כי על פי  המדרש: בשלושה ניסיונות התנסו עם ישראל במשך הדורות והם:  אש, מים, מדבר.

אכן לפי מדרש רבה:

עצם ההליכה במדבר מוכיחה את מסירות הנפש של עם ישראל לאורך כל ההיסטוריה:

הדוגמא הראשונה להתנהגות זו  מתאפיינת דווקא אצל היחיד:

אברהם  אבינו - אבי האומה אשר הפיץ ברבים את אמונתו במסירות נפש רבה ואף נזרק לכבשן האש בעבור מטרה מקודשת זו.

בכך שימש דוגמא לבאים אחריו - בעקבות זאת גם בניו הוכיחו את מסירות נפשם מאוחר יותר:

בני ישראל   ממשיכים קו זה  על ידי קפיצתם לתוך ים סוער וגועש

ים סוף מיד עם צווי האלוקים: "כפי שכתוב: "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ" [שמות  י"ד, ט"ו]

המאורע השלישי: נדידת העם כולו במדבר שורץ חיות - מקום שיממון ויובש,

זה היה ניסיון גדול מאד -  עם ישראל ראו מדבר- כולו סכנות מחיות – ומאין יזכו למזון ומים, רוב העם  היה בעל אמונה שלמה  בה' שידאג להם –אך למרות זאת  היו  גם חלק שרצו לשוב למצרים ,אך זה היה ניסיון לא קל כפי שאמר ה' למשה:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם; וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא".[שמות ט"ז, ד']

בסופו של דבר העם עמד בניסיון וה'  אינו שוכח את העמידה  הזו כדברי ירמיהו הנביא:

"כֹּה אָמַר יְהוָה, זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ--לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" [ירמיהו ב', ב'].

מכאן  שבזכות שלושת הניסיונות  הבאים-שעמדו בהם עם ישראל- ניתנה התורה לישראל-כקניין עולם..

א] אש- הכבשן שאברהם נזרק אליו.

ב] מים - הקפיצה לתוך ים סוף בזמן יציאת מצרים.

ג] מדבר - בו נדדו עם ישראל תקופה ממושכת.

שלושה ניסיונות אלה הם ערובה לנצחיות עם ישראל.

עוד נאמר במדרש רבה: מי שאינו עושה עצמו הפקר- כמדבר- כלומר אינו מוכן לוותר על נכסיו למען התורה הקדושה - אינו מסוגל לרכוש את התורה וחוכמתה!

חז"ל אומרים: כי המדבר - מסמל את ההסתפקות של האדם במועט ואת צניעותו, כמו שנאמר:

"כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה: פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל. אִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵּן – "אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ"; "אַשְׁרֶיךָ" – בָּעוֹלָם הַזֶּה, "וְטוֹב לָךְ" – לָעוֹלָם הַבָּא":[מסכת אבות  פרק: ו', ד']

עם ישראל חייב לעמוד בניסיון העכשווי – למען  הניצחון והגאולה

עלינו להתחבר לספר התנ"ך: תורה נביאים כתובים - ולהקשיב למילים מתוך הנאמר בפרשת בחוקותיי:

"אִם בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ.  וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם.  וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד"[ויקרא כ"ו, ג'- ז']

שלמה המלך משמש דוגמא טובה:

היה צעיר מאד והתמנה למלך ישראל - שמע לעצת דוד אביו: הוא הלך לגבעון ושם נראה לו ה' בחלום: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ"?

שלמה עונה לה': "וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ, לִשְׁפֹּט אֶת-עַמְּךָ, לְהָבִין, בֵּין-טוֹב לְרָע:  כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט, אֶת-עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה"?

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו, יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא-שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים וְלֹא-שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר, וְלֹא שָׁאַלְתָּ, נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ; וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין, לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט.  הִנֵּה עָשִׂיתִי, כִּדְבָרֶיךָ; הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, לֵב חָכָם וְנָבוֹן, אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא-הָיָה לְפָנֶיךָ, וְאַחֲרֶיךָ לֹא-יָקוּם כָּמוֹךָ.  וְגַם אֲשֶׁר לֹא-שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ, גַּם-עֹשֶׁר גַּם-כָּבוֹד:  אֲשֶׁר לֹא-הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים, כָּל-יָמֶיךָ. וְאִם תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי, לִשְׁמֹר חֻקַּי וּמִצְוֺתַי, כַּאֲשֶׁר הָלַךְ, דָּוִיד אָבִיךָ--וְהַאֲרַכְתִּי, אֶת-יָמֶיךָ".[מלכים –א. פרק: ג'.ה'-  ט"ו].

זו הוכחה : כי כאשר שלמה המלך-עומד בניסיון- מקיים את רצון ה' לקיים את המצוות- הוא זוכה לעושר ומולך במשך ארבעים שנה  על ישראל והימים ימי שלום ושגשוג.

העמידה בניסיונות הרבים – הביאה לשלמה הצלחה גדולה - אף מעבר למצופה ועד היום נחשב למלך החכם  ביותר בתבל.

עלינו להתעורר במהרה – לחזור לשורשי אבותינו לקיים את מצוות התורה כי כל   המצב  המלחמתי הוא מאת ה'- כדברי עמוס הנביא:

"אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר, וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ? אִם תִּהְיֶה רָעָה בְּעִיר, וַיהוָה לֹא עָשָׂה"? [עמוס ג', ו']

ירמיהו הנביא מתלונן על עזיבת התורה – שנמשלה למים טובים.:

"כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם". [ירמיהו ב', י"ג]

ישעיהו הנביא שואל את עם ישראל:

"מִי נָתַן למשוסה לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים? הֲלוֹא יְהוָה:  זוּ, חָטָאנוּ לוֹ, וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ, וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ.  וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו חֵמָה אַפּוֹ, וֶעֱזוּז מִלְחָמָה; וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע, וַתִּבְעַר בּוֹ וְלֹא־יָשִׂים עַל לֵב".[ישעיהו מ"ב, כ"ד- כ"ב]

לסיכום - לאור האמור לעיל, המסקנה: בזכות קיום התורה-נזכה –בע"ה - לעמוד בניסיון גם היום.

גְּדוֹלָה תוֹרָה שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת חַיִּים לְעֹשֶׂיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי חַיִּים הֵם לְמוֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא",....."עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתוֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר",[מסכת אבות פרק ו', ז']