'תניא, ר' יוסי בר יהודה אומר: שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בע"ש מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע. וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת, מלאך טוב אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו. ואם לאו, מלאך רע אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו' (שבת קיט,ב). המלאכים בודקים שלושה דברים, בפשטות שלושת אלו מראים על כיבוד השבת, ולכן בזה מוכיחים על מעשיו לכבוד השבת שזה מראה על חיבורו כראוי לשבת (וזה בשלושה דברים כגילוי חזקה שמוכיח על כלל מעשיו). אולי אפשר ששבת קשורה לתיקון העולם, לגילוי ה' שברא את העולם (ולכן שבת קשורה להבאת גאולה, שזהו תיקון העולם: 'אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים, שנא' (ישעיהו נו, ד): "כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי", וכתיב בתריה: "והביאותים אל הר קדשי" וגו'' [שבת קיח,ב]), לכן בשבת מתגלה כנגד האבות שהם מהווים את היסוד לתיקון העולם (וכן שמירת השבת שלנו מכח היותנו בנ"י, שהרי לגוי אסור לשמור שבת, ולכן קשור לגילוי האבות שמהם בנ"י [ונראה שיש קשר בין הדברים, שרק לנו מותר לשמור שבת כיון שאנו קשורים לתיקון העולם כראוי בשלמות, ולכן נעשה בזה אות ברית ביננו לה']). נר מתגלה כנגד אברהם שנאמר עליו גילוי של הארת אור: '"וַיַּעֲבֵר אֱלֹקים רוּחַ עַל הָאָרֶץ", אמר הקדוש ברוך הוא: עד מתי יהא העולם מתנהג באפילה? תבא האורה!

"וַיֹּאמֶר אֱלֹקים יְהִי אוֹר", זה אברהם, הה"ד (ישעיה מא, ב): "מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק" וגו', אל תקרא העיר אלא האיר' (ב"ר ב,ג). שולחן מרמז כנגד יצחק שהועלה בעקידה לקרבן לה', ועל הקרבנות נאמר בתנ"ך דימוי של אכילה (וכן כרמז שביצחק התגלה מעלתו ברעב, שנאמר לו שלא לצאת מהארץ ברעב בשל היותו עולה תמימה [ב"ר סד,ג]). מיטה כעין רמז ליעקב שירד לחרן כדי להתחתן, וכן שהיו לו ארבע נשים. שכך המלאכים מביטים כרמז לשורש השבת שמתגלה במעשיו, לגילוי קשרו לשבת כראוי. אולי אפשר עוד שבשבת מתגלה שלושה גילויים של שבת: 'ומה שתקנו בשבת ג' ענייני תפלות: אתה קדשת, ישמח משה, אתה אחד, ובי"ט לא תקנו אלא אחת - "אתה בחרתנו"; מפני שאלו ג' תפלות תקנום כנגד ג' שבתות. "אתה קדשת" כנגד שבת בראשית, כמו שמוכיח מתוכו, "ישמח משה" כנגד שבת של מתן תורה, דלכולי עלמא בשבת ניתנה תורה, ו"אתה אחד" כנגד שבת של עתיד' (טור או"ח סימן רצ"ב). שכך נר מרמז על מתן תורה, שקיבלנו את התורה שהיא: "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו,כג). שולחן מרמז על בריאת העולם: 'ת"ר: אדם נברא בערב שבת, ומפני מה? ... דבר אחר: כדי שיכנס למצוה מיד. דבר אחר: כדי שיכנס לסעודה מיד' (סנהדרין לח,א), כך שבבריאה מתגלה בבריאת האדם בשישי עניין של שבת (מצוה) וסעודה, לכן כרמז שבשבת אנו מעידים על בריאת העולם, אז זה מתגלה בגילוי שבבריאה שקשור לאדם (שמעיד על הבורא) ושבת, שזהו שנברא בשישי כדי שיכנס מיד לשבת, וטעם נוסף לזה הוא כדי שיכנס לסעודה מיד, שכך מתחברים בעניין בריאה בשישי ומרמזים זה על זה (וכן בכלל בסעודה מרמז על הנעשה בבריאה - שהאדם נברא בשישי כדי שיכנס מיד לסעודה, ולכן מרמז בזה על שה' ברא את העולם); לכן נרמז על שבת שכנגד הבריאה בשולחן. המיטה מרמזת על שבת שלעתיד, שלעתיד יקומו המתים, ולכן נרמז במיטה בה ישנים, ששינה היא: 'אחד מששים למיתה' (ברכות נז,ב). אולי גם יש בזה רמז לגילוי קדושה בעולם, ולכן מכוון כנגד שלושת יסודות הקדושה, תורת ישראל בנ"י וא"י. נר מרמז לתורה ("כי נר מצוה ותורה אור"). שולחן מרמז על בין אדם לחברו, רמז להכנסת אורחים, וכן שנותן לעני לאכול, לכן זה מרמז על בנ"י. מיטה מרמזת על א"י, כעין הנאמר ליעקב: "והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה ולזרעך" (בראשית כח,יג). '"הארץ אשר אתה שוכב עליה" וגו', מאי רבותיה? אמר רבי יצחק: מלמד שקפלה הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו, שתהא נוחה ליכבש לבניו' (חולין צא,ב). כך שבשכיבה, כעין במיטה, נרמז על נחלת הארץ, שהיא קשורה לשכיבתו של יעקב (ששכב שם ונעשה בכך נוחה ליכבש). וכן נדרש: '"הארץ אשר אתה שכב עליה", לפי שאמר לו הקב״ה: הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה; אם שכב את עליה הרי היא שלך, ואם לאו אינה שלך' (מדרש הגדול), כך שיש קשר לשכיבה ונחלת הארץ, ולכן נרמז על א"י במיטה בה שוכבים. בנוסף, נראה שרומז לתיקון עולם בשבת ולכן נרמז כנגד שלושת רגלי העולם: 'על שלשה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה ועל גמילות חסדים' (אבות א,ב). נר מרמז על התורה. שולחן מרמז על העבודה, שהשולחן נחשב כמזבח ('והמאריך על שלחנו, דלמא אתי עניא ויהיב ליה, דכתיב (יחזקאל מא, כב) "המזבח עץ שלש אמות גבוה", וכתיב (יחזקאל מא, כב): "וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'", פתח במזבח וסיים בשלחן?! ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו: כל זמן שבהמ"ק קיים מזבח מכפר על ישראל, ועכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו' [ברכות נה,א]). מיטה מרמזת על חסד שעושה עם אשתו. אולי גם כרמז שמקדש ומתקן את עצמו בהתעלות של כיבוד שבת, בכל נר"ן שלו. כנגד הנשמה נרמז בנר: "נר ה' נשמת אדם" (משלי כ,כז. וכן חכמת התורה נמשלה באור ["ותורה אור"], והדעת קשורה בנשמה [נפש החיים א,יד]). כנגד הרוח נרמז בשולחן, שהרוח קשור לדיבור (נפש החיים שם), ובשולחן בו אוכלים בשבת צריך להזהר שלא תהיה מריבה, שזה מתגלה בדיבור שרבים: '"טוב ארוחת ירק" בשבת, "ואהבה שם" עם אשתו ובני ביתו, "משור אבוס ושנאה בו". שלא יאמר אדם: אקנה מעדני שבת, ויודע שיתקוטט עם אשתו או אביו ואמו ואשר עמו. "טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב", אחד בשבת וא' בי"ט. זהו שנאמר: "וכבדתו" יכבד את השבת שלא יריב בו' (ספר חסידים, תתסג). כנגד הנפש נרמז במיטה, שהנפש קשורה לחיות אברי האדם, ולכן מרמז על האיבר שבו מביא חיות לעולם, להולדה, וזה נעשה במיטה. שכך כשהמלאכים מביטים בשלושת אלו רואים את חיבורו לקדושה שמקדשת אותו.