'א"ר שמעון בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא: כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות: מחבלו של משיח, ומדינה של גיהנם, וממלחמת גוג ומגוג. מחבלו של משיח, כתיב הכא "יום", וכתיב התם (מלאכי ג, כג): "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום" וגו'. מדינה של גיהנם, כתיב הכא "יום", וכתיב התם (צפניה א, טו): "יום עברה היום ההוא". ממלחמת גוג ומגוג, כתיב הכא "יום", וכתיב התם (יחזקאל לח, יח): "ביום בא גוג". א"ר יוחנן משום רבי יוסי: כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר (ישעיהו נח, יד): "אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך", וגו' לא כאברהם שכתוב בו (בראשית יג, יז): "קום התהלך בארץ לארכה" וגו', ולא כיצחק שכתוב בו (בראשית כו, ג): "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל", אלא כיעקב שכתוב בו (בראשית כח, יד): "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה". ר"נ בר יצחק אמר: ניצול משעבוד גליות, כתיב הכא: "והרכבתיך על במתי ארץ", וכתיב התם (דברים לג, כט): "ואתה על במותימו תדרוך". אמר רב יהודה אמר רב: כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו, שנאמר (תהלים לז, ד): "והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך"; עונג זה איני יודע מהו, כשהוא אומר: "וקראת לשבת עונג" הוי אומר: זה עונג שבת ... בעא מיניה רבי מר' ישמעאל ברבי יוסי: עשירים שבא"י במה הן זוכין? ... ושבשאר ארצות במה הן זוכין? א"ל: בשביל שמכבדין את השבת. דאמר רבי חייא בר אבא: פעם אחת נתארחתי אצל בעל הבית בלודקיא, והביאו לפניו שלחן של זהב משוי ששה עשר בני אדם, ושש עשרה שלשלאות של כסף קבועות בו, וקערות וכוסות וקיתוניות וצלוחיות קבועות בו, ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים ובשמים. וכשמניחים אותו אומרים (תהלים כד, א): "לה' הארץ ומלואה" וגו', וכשמסלקין אותו אומרים (תהלים קטו, טז): "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם". אמרתי לו: בני, במה זכית לכך? אמר לי: קצב הייתי ומכל בהמה שהיתה נאה אמרתי זו תהא לשבת. אמרתי לו: [אשריך שזכית] וברוך המקום שזיכך לכך' (שבת קיח,א-קיט,א). בגמ' מובאים כמה דברים שזוכים בזכות עשיית עונג בשבת. נראה שכל הדברים האלו מתגלים מכח ששבת מעלה את כל ששת ימי המעשה לקדושה, ולכן זוכה מכח זה לדברים כעין כנגד כל יום שמתעלה לקדושה. וזה מתגלה בעונג שבת כיון שבזה משתמשים בדברי מאכל שנעשו בששת ימי המעשה. חבלו של משיח מתגלה מכח יום ראשון בו ה' ברא את העולם מכח ישראל והתורה (רש"י בראשית א,א) כדי לקדש את העולם ולהביאו לתיקונו, לכן זה מתגלה כנגד חבלו של משיח שזהו לקראת הגאולה השלמה, שאז נעשה צרות של חבלו של משיח כדי להגיע לתיקון העולם. דינה של גיהנום מתגלה מכח יום שני בו נפרדו שמים וארץ, ולכן כרמז שלאחר שיגמור את חלקו בעולם יעלה לשמים, ושם ידונו אותו לגן עדן או גיהנום. מלחמת גוג ומגוג כנגד יום שלישי בו התגלתה היבשה עליה נלחמים האומות בעולם, וכחלק מזה זהו גם מלחמת גוג ומגוג שיבוא להילחם בישראל בארץ ישראל. נחלה בלי מיצרים כנגד יום רביעי בו נבראו שמש ירח וכוכבים שנראים בשמים על פני מרחקים בלא הגבלה ומיצרים. שעבוד גלויות כנגד יום חמישי בו נבראו העופות שבהם נרמז על האויבים שיבואו בחורבן (ובעקבותיו נעשה שעבוד גלויות): "ופרשיו מרחוק יבאו יעפו כנשר חש לאכול" (חבקוק א,ח). (וכן נאמר על ה' שמגן כעין נשר: "כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף" [דברים לב,יא], שכך כרמז שגם בשעבוד גלויות ה' שומר עלינו). משאלות ליבו כנגד יום שישי בו נברא אדם ולכן כרמז לכל מה שליבו חפץ לקבל בהקשרו (וכן בו נבראה חוה שהיא היתה השיא של משאלת ליבו; וכן ביום שישי חטאו בעץ הדעת שמשך את ליבם). עשירות כנגד יום שבת בו מעלים הכל לקדושה, ולכן נרמז בעשירות שיכולה להביא להתדרדרות לחטא ("וישמן ישרון ויבעט שמנת עבית כשית, ויטש אלוק עשהו וינבל צור ישעתו" [דברים לב,טו]), אבל בשבת מתעלה לקדושה, שבה משתמשים לכבד את השבת ובכך נעשית העשירות לעליה בקדושה. (בין הדברים בגמ' מובא גם: 'אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן: כל המשמר שבת כהלכתו אפי' עובד ע"ז [כדור] אנוש מוחלין לו' וכו'. אלא שזה על שמירת הלכות שבת ולא שכר על עונג שבת. או שאפשר שעשירות בשל כבוד שבת זה לא בכל המקומות, שבא"י ובבבל זוכים לעשירות בזכויות אחרות [כמובא בגמ'], לכן זה לא כ"ך נחשב, וממילא במקום זה נעשה בזכות גילוי כנגד שבת כפרה אפילו לע"ז, שזהו שכל העולם מתקדש כעין עוה"ב שזהו גילוי שבת שהיא מעין עוה"ב: 'שבת אחד מששים לעולם הבא' [ברכות נז,ב]).