תורת המפקד....

================.

 עצם היומרה של בני אדם לספור בני אדם, כנכס מממשי ובר קיימא.

 בלוא לפעול בעת ובעונה להמשך חייהם באמצעות כפרתם, היא למעשה :

נסיון של נגיסה במוחלט האלוקי......

 שהרי אדם הסופר בני אדם מתיימר לראות בהם כברי קיימא לפחות לזמן כל שהוא 

בסמוך או אחרי המפקד. 

יש כאן כעין הצהרה של גאווה  אנושית מסויימתאו התעלמות ממידת הדין האלוקית  שכשהיא מופעלת והיא מופעלת אוטומטית בכל מפקד, הרי שיכול שבני אדם שנספרו, ימותו בעוונם מיד לאחר הספירה......

 וממלא לא רק הספירה תהא מסוכלת ..... אלא גם הפעלה מידית של מידת הדין בלואהשהות הנוספת האפשרית לעשות תשובה וכפרה.

 זו הסיבה שהציווי שבתורה כרך כל מפקד עם מתן חצי השקל ככפרה .

 להבטיח שחיותם של הנפקדים תשמר להיותו של המפקד גם נכון ואפקטיבי .

 וגם שחלילה לא יפקד ולו אחד מהם...

 

הוא גם שאומרת התורה במקום אחר  : "ביום פוקדי ופקדתי על עוונם" :

 בכל מפקד גם הקב"ה מונה את צאנו ומשום כך נכרך המפקד עם יום פקודה....

 

הנה כי כן. בכל יום של מפקד ,חייב שתהא גם פקידה של מידת הדין.

 ויש צורך להסמיך למפקד ולשלבו  גם עניין ויסוד של כפרה

 הנה כי כן,מנהיג המבקש לספור נתיניו ,בלוא לוודא באותה הכפיפה את כפרתם :

 להיותם ראויים להמנות כברי קיימא למעשה נושא על כתפיו את ראשם. 

 שהוא למעשה,מזמין ומזרז עליהם את מידת הדין ]

 שעצם פעולת המפקדכאמור , מפעילה היא את מידת הדין....

וליבי אומר לי  שבהקבלה מסויימת :

 הוא הדין גם לעניין ספירת הממון והמעות .

 אדם שסופר מעותיו להנאה או לצורכי עסקה או מעשה אחר.

 ראוי לו  שתחילה יפריש מהם מעט לצדקה לקיים הוצאת הקודש מ"הביית".

 וכן לקיים על עצמו ומשפחתו חיים  : 

שצדקה תציל ממוות.

והיה אם יש מי הקורא את אלה הדברים.והיה בהם משום קורת רוח ו/או יישוב הדעת, אנא חמישה לצדקה, כי ממנה תוצאות חיים של גאולה ותמורה.

 והאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם.

משה אהרון