chiddush logo

בגדי כהונה ותושב"ע

נכתב על ידי יניב | 27/2/2026

 

"ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת. ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי. ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד ומעיל וכתנת תשבץ מצנפת ואבנט ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי” (שמות כח,ב-ד). '"חושן ואפוד ומעיל וכתונת תשבץ מצנפת ואבנט" – הזכיר כולם לבד מציץ ומכנסים, ואפשר מפני שאמר: "ואתה תדבר אל כל חכמי לב", ואלו השנים אין חכמה בעשייתם' (בעל הטורים הארוך). '"ואלה הבגדים" – ולא הזכיר מכנסים שלא היו לכבוד ולתפארת. ולא הזכיר ציץ לפי שלא היה מין בגד' (בעל הטורים הקצר). '"ואלה הבגדים" – חז״ק: אמאי לא הזכיר ציץ ומכנסים?. "חשן ואפד" – והכא לא כתיב "מכנסי בד" (שמות כח,מב), לפי שלא למקום כבוד הם נעשים. "ועשו בגדי קדש" – אחרים שלא הוזכרו כאן, כגון ציץ לאהרן ומכנסים לבניו' (חזקוני). 'והיו בגדי כהן גדול שמונה והזכיר הכתוב ששה מהם, ולא הזכיר ציץ מפני שהוא כלי זהב אינו בכלל הבגדים, ולא הזכיר מכנסי הבד כי לא רצה להזכיר רק הששה שהיה משה מלבישם לאהרן, ולכך הזכירם ביחד בכתוב הזה, וכתיב בסוף הפרשה "והלבשת אותם את אהרן" וגו׳; וכתיב אחריו "ועשה להם מכנסי בד", לבאר כי המכנסים הם היו הלובשים אותם לעצמם בהצנע. כדי שלא תבין שהיו המכנסים בכלל "והלבשת" הוצרך בהכרח להזכירם באחרונה, וא״א לו שיכללם ביחד עם שאר הבגדים' (רבנו בחיי). בפס' של בגדי אהרן כאן לא נאמר מכנסים וציץ, אלא רק נרמז ב"ועשו בגדי קדש" (מהטעמים שמובאים בפרשנים, שזה מתברר ע”פ הפס' קודמים, שהבגדים לכבוד או שנעשים בחכמה; או מטעם הנאמר בהמשך שמשה הוא שהלבישם), וכך יוצא שנאמר במפורש רק על ששה בגדים. נראה שזה מרמז כנגד התושב"ע, כיון שהמשכן (והמקדש) נעשה כהמשך למתן תורה, בעקבות חטא העגל שפגם במעמד ישראל שהתעלו במתן תורה (ראה 'תורת המקרא' “תרומה", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), לכן בבגדי הכהן יש גילוי כרמז לתורה שמתגלה באדם (שזהו על האדם – על אהרן), וזה בכה"ג כגילוי של ת"ח גדול שיש בו גילוי של התושב"ע בגלוי, ולכן זה מביא לו כבוד ותפארת כעין בגדי הכהן לכבוד ותפארת. לכן לא נאמר כאן מכנסים שלא היו לכבוד, כך שלא מגלה על כבוד התורה שמתגלה בו, וכן לא ציץ שאינו בגד ולכן כעין שלא מתגלה באדם כבגד שמרמז על האדם, שכך מרמז על התושב"ע שמתגלה ע"י בנ"י, ע"י האדם שלומד ודן ומתעמק. וכן במכסים וציץ אין גילוי של חכמה בעשייתם, ולכן כעין לא נרמז גילוי של עשיה בחכמת האדם, שזהו התושב"ע, שמתגלה ע"י חכמת האדם בגילוי תורה. לכן גם אלו הבגדים שמשה הלביש את אהרן ובניו, כעין רמז שמשה מוסר התורה הוא שמשפיע עליהם, שמחיל עליהם את גילוי התורה. הבגדים מכפרים על חטאים, ועל הבגדים שנאמרו כאן מובא בכפרתם: 'אמר ר' ענני בר ששון: למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות? לומר לך: מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין. כתונת מכפרת על שפיכות דמים, דכתיב (בראשית לז, לא): "ויטבלו את הכתנת בדם" … מצנפת מכפרת על גסי הרוח, כדרבי חנינא; דא"ר חנינא: יבא דבר שבגובה ויכפר על מעשה גובה. אבנט מכפרת על הרהור הלב, אהיכא דאיתיה, (דכתיב (שמות כח, לה): "והיה על לב אהרן”). חושן מכפר על הדינין, דכתיב (שמות כח, טו): "ועשית חושן משפט". אפוד מכפר על עבודה זרה, דכתיב (הושע ג, ד): "אין אפוד ותרפים". מעיל מכפר על לשון הרע, אמר הקב"ה: יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה הקול' וכו' (ערכין טז,א). ע”פ זה אפשר כרמז לסדרי המשנה – חושן מכפר על הדינים, שזהו כנגד סדר נזיקין שבו נאמרו הדינים. אפוד מכפר על ע"ז, ולכן מרמז על סדר קדשים, שעובדים וזובחים לשם ה' ולא לע"ז ח”ו. מעיל מכפר על לשוה"ר, כרמז לסדר נשים, שנשים דברניות ולכן קרובות ללשוה”ר, כמובא במדרש שאמר משה על מרים שדיברה לשוה"ר עליו: 'כך היה משה אומר: מרים שדברה, כך היא דרכן של נשים, דברניות הן' וכו' (דברים רבה ו,יא). כתנת מכפרת על שפיכות דמים, שזה מרמז כנגד סדר זרעים, שהאדם משול לעץ: “כי האדם עץ השדה" (דברים כ,יט). מצפנת מכפרת על גסות הרוח, שזה רומז לסדר מועד בו אנו מראים עולם של גילוי שם ה', שהכל מתגלה בקדושה, שזהו היפך מגסות הרוח שמביאה לעולם הסתר שם ה': 'אמר רב חסדא ואיתימא מר עוקבא: כל אדם שיש בו גסות הרוח, אמר הקב"ה: אין אני והוא יכולין לדור בעולם, שנא' (תהלים קא, ה): "מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל", אל תקרי אותו אלא אתו לא אוכל' (סוטה ה,א). אבנת מכפר על הרהור הלב, ולכן רומז לסדר טהרות, כעין רמז ללב טהור: “לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי" (תהלים נא,יב). נראה שעניין ששה כגילוי לתושב"ע נרמז גם באבנים שבאפוד: “ולקחת את שתי אבני שהם ופתחת עליהם שמות בני ישראל. ששה משמתם על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית כתולדתם. מעשה חרש אבן פתוחי חתם תפתח את שתי האבנים על שמת בני ישראל מסבת משבצות זהב תעשה אתם. ושמת את שתי האבנים על כתפת האפד אבני זכרן לבני ישראל ונשא אהרן את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו לזכרן" (שמות כח,ט-יב). שבכל אבן יש ששה שמות, כרמז לתושב"ע שמתגלה דרך בנ"י. וזה בשני אבנים שעליהם חרצו את השמות כעין שני לוחות הברית שהיו אבנים שבהם היה חקוק הדברות; וכמו שבדברות גנוזה כל התורה (יר' שקלים ו,א), כך גם בתורה גנוז המקור והשורש של התושב"ע. וזה במסגרת זהב שתופסת אותם, כעין רמז שהתורה יקרה מזהב: “טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" (תהלים קיט,עב), וכן כרמז שאמנם התורה נלמדת ע"י החכמים, אבל צריך את שאר האנשים שיעזרו להם ללמוד ע"י שיתמכו בהם כספית, שזהו רמז שהזהב מחזיק את האבנים. והאבנים על כתפי הכה"ג, שזה ליד הראש, כרמז לתושב"ע שנלמדת במחשבה ועיון. וזה לזכרון לפני ה', שזה מראה על מעלת קדושת בנ"י, שהתושב"ע מתגלה בנו בשל מהותינו, שיש בנו נשמת ה' חלק אלוק ממעל; וכן כרומז כנגד זכרון, שהתושב"ע נלמדת בע"פ ואסור לכתבה (וחז"ל התירו לכתבה בשל השכחה הקשה), ולכן צריך להשתמש בזכרון, ולכן כנגד זה מתגלה (מידה כנגד מידה) שגם ה' זוכרנו. וכן על הכתפים כרמז לסחיבה, שהתושב"ע נשאת על ידנו, שלא יכולה להתקיים ללא שישראל ילמדו ויזכרו אותה (כל התורה תלויה בישראל, אבל בתושב"ע זה חמור בהרבה כי לא יכול להתקיים בלעדינו, לעומת התורה שכתובה בס"ת שעומד בעצמו). וזה חשוב באפוד שמכפר על ע"ז, כיון שהתורה כולה נגד ע"ז: 'הא למדת שכל המודה בעבודת כוכבים כופר בכל התורה כולה, ובכל הנביאים ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם, שנאמר: "מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם”. וכל הכופר בעבודת כוכבים מודה בכל התורה כולה, ובכל הנביאים ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם, והוא עיקר כל המצות כולן' (רמב"ם; הל' ע"ז ב,ד). שמות בנ"י נמצאים גם בחושן: “ומלאת בו מלאת אבן ארבעה טורים אבן טור אדם פטדה וברקת הטור האחד. והטור השני נפך ספיר ויהלם. והטור השלישי לשם שבו ואחלמה. והטור הרביעי תרשיש ושהם וישפה משבצים זהב יהיו במלואתם. והאבנים תהיין על שמת בני ישראל שתים עשרה על שמתם פתוחי חותם איש על שמו תהיין לשני עשר שבט" (שמות כח,יז-כא), כיון שגם במשפט ("ועשית חשן משפט” [שם,טו]) יש גילוי של בנ”י, שיש לגוים מצווה (בשבעת מצוות בני נח) להקים להם בי"ד, אבל את הדינים שלהם הם קובעים לעצמם, שלעומת דיני ישראל שה' קבע לנו, ולכן זה מתגלה שיש מעלה מיוחדת במשפט בנ”י. דבר זה גם מתגלה בכך שרק בנ”י יכולים לדון את דיני ה': 'ותניא: היה ר"ט אומר: כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של עובדי כוכבים, אע"פ שדיניהם כדיני ישראל, אי אתה רשאי להיזקק להם, שנאמר (שמות כא, א): "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים' (גיטין פח,ב). לכן מופיעים אבנים עם שמות בנ”י, וזה בגילוי של ארבעה טורים שבכל אחד יש שלושה אבנים, כרמז שבבי”ד שיושבים שלושה דיינים ודנים יחד (ושזהו שלושה אבנים בשורה) מתגלה רצון ה', מתגלה שם ה' בעולם, ולכן זהו ארבעה טורים כרמז לשם ה' בן ארבע אותיות (הויה): 'ומנין לשלשה שיושבין בדין ששכינה עמהם? שנאמר (תהלים פב, א): "בקרב אלהים ישפוט”' (ברכות ו,א). בחושן היה את שם ה': “ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התמים” (שמות כח,ל). '"את האורים ואת התומים" - הוא כתב שם המפורש שהיה נותנו בתוך כפלי החשן, שעל ידו הוא מאיר דבריו ומתמם את דבריו' (רש”י). כרמז שה' מגלה את רצונו ואומרו ע”י הדיינים שדנים וחותכים את הדין. ושם ה' מוחבא בכפלי החושן כרמז שכדי לדון צריך להיות בתוכו גילוי של שם ה', שאין לדון אצל הדיוטות: 'דבר אחר: "לפניהם" ולא לפני הדיוטות' (גיטין שם). וזה נרמז במילה “תשים” כרמז למטמון שסמוי מהעין: 'דתני רבי שמעון בן יוחאי: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", מה הסימה הזאת אינה נגלית לכל בריה, כך אין לך רשות לשקע את עצמך בדברי תורה אלא לפני בני אדם כשרין' (יר' ע”ז ב,ז [מרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א מביא ('תורת המקרא', “משפטים”), שזהו מקור הלימוד של דברי הגמ' בגיטין, שלא כפירוש רש”י ותוס' שם]), שכך מתגלה בחושן המשפט ששם ה' טמון וסמוי בתוך החושן. נראה שגילוי בנ”י באבנים שקשורים למשפט רומז על קשר של בנ”י לא”י (שזהו אבנים כרמז לאבני א”י), שישיבתנו בארץ קשורה למשפט אמת: '"למען תחיה וירשת" – כדאי הוא מנוי הדיינין הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתן' (רש"י; דברים טז,כ [ובספרי]). [אולי לפי זה גם רמז בארבע טורים של שלוש, שגילוי הדיינים הכשרים (שלושה דינים כשרים שדנים אמת) עומד כנגד ארבעת הגלויות].

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע