"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשבעת יצא לחפשי חנם" וגו' (שמות כא,א-ב). פרשה זו נאמרה במהלך מתן תורה או צמוד לה (אמנם כל התורה נתנה בסיני, אבל כאן יש דגש לזה בתורה), שלכן קודם (בפרשה קודמת) נאמר על מעמד הר סיני ושמיעת עשרת הדברות, ובסוף הפרשה כאן נאמר: "ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל והשתחויתם מרחק" וגו' (שמות כד,א), שזה לפני מתן תורה: '"ואל משה אמר עלה" – פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות ובד' בסיון נאמרה לו עלה' (רש"י). ובהמשך נאמר: "ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם" (שם,יב), שזה לאחר מעמד מתן תורה (רש”י). כך שזה מראה על החשיבות של פרשה זו בהקשר לקבלת התורה; ועמד על כך מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ('תורת המקרא' “משפטים") שזהו חשיבות מצוות עבד עברי (שבו תחילה הפרשה) שנתנה כבר במצרים (ע"פ היר') והיא קשורה לדברה הראשונה וכו' (ראה שם דבריו העמוקים). אולי אפשר להוסיף, שזה בא כרמז לכלל התורה בישראל שקשורה באי היותנו עבדים, שלכן התורה נתנה דווקא לאחר שיצאו ממצרים (ולא במצרים), והיא הלשון הרביעית ("ולקחתי") שלאחר שלושת הלשונות של הגאולת הפיזית ממצרים, כיון שתלויה בהם, שחיבור לתורה באמת תלוי בהיותנו בני חורין. לכן למדו מהמילה "תשים" שנאמרה כאן על כלל לימוד התורה: '"אשר תשים לפניהם" – אמר לו הקב"ה למשה: לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו, לכך נא': "אשר תשים לפניהם", כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם' (רש"י. וראה במכילתא ובעירובין נד,ב). וכן: 'דתני רבי שמעון בן יוחאי: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", מה הסימה הזאת אינה נגלית לכל בריה כך אין לך רשות לשקע את עצמך בדברי תורה אלא לפני בני אדם כשרין' (יר' ע"ז ב,ז). בזה מובן גם עומק דברי חז"ל: '"ואלה המשפטים", ר' ישמעאל אומר: אלו מוסיפין על העליונים, מה עליונים מסיני אף תחתונים מסיני' (מכילתא [וברש"י]). שזה לא בא לומר רק שגם למשפטים יש חשיבות, שגם הם מסיני, אלא גם בא לומר שיש כאן בפס' דגש חשוב לחיבור לסיני, שזה בא לרמז שקבלת התורה קשורה בהיותנו בני חורין ולא עבדים. שזהו שבהיותנו תחת שלטון זר זה פוגם בגילוי התורה שבנו, לכן כאן בהקשר למתן תורה יש גילוי נגד עבדות, שזהו מצות עבד עברי לבטל גילוי של עבד, שהתורה דורשת להתנהג עמו בצורה מכובדת וחיובית עד כדי כך ש'אמרו: כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו' (קידושין כ,א). ואף בזה אם הוא ממשיך להביא את עצמו לעבדות רוצעים את אזנו כגילוי שזה נגד גילוי מתן תורה: 'רבן יוחנן בן זכאי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר: מה נשתנה אזן מכל אברים שבגוף? אמר הקב"ה: אזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי (ויקרא כה, נה): "כי לי בני ישראל עבדים", ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו, ירצע' (קידושין כב,ב). וזה כשהוא עבד ליהודי שהוא עבד לה', ק"ו כשאנו תחת יד האומות שהם לא בגילוי של עבדי ה', ק"ו שזה פגיעה בחיבור לגילוי תורה שקיבלנו במתן תורה. זהו שמובא מיד: 'ור"ש ב"ר היה דורש את המקרא הזה כמין חומר: מה נשתנה דלת ומזוזה מכל כלים שבבית? אמר הקב"ה: דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים בשעה שפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות, ואמרתי: "כי לי בני ישראל עבדים", ולא עבדים לעבדים, והוצאתים מעבדות לחירות, והלך זה וקנה אדון לעצמו, ירצע בפניהם' (שם), שיציאת מצרים זה כדי שלא נהיה עבדים, ויותר חמור, שלא נהיה עבדים לגוים, שזהו פגיעה בהיותנו עבדי ה' שלשם כך הוציאנו ממצרים כדי שנהיה עבדיו (ומה שאומר שהקב"ה אמר כשפסח בפסח - “כי לי בנ"י עבדים”, הכוונה שבנ"י היו צריכים להבין את דבר ה' שהתגלה במציאות, בפעולות שה' עשה, שבכך שעשה את מכת בכורות כדי להוציאם ממצרים זה מכריז ומלמדם שנהיה רק עבדים שלו. אבל זה מובן יותר ע"פ היר' שדורש שמצוות עבד עברי נאמרה בתחילת שליחותו של משה להוצאת ישראל: 'דא"ר שמואל בר רב יצחק: (שמות ו) "וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל", על מה ציום? על פרשת שילוח עבדים' וכו' [יר' ר”ה ג,ה], ומפס' זה [בפשט כמו שמביא רש"י בשמות ו,יג] גם נלמד שנשלח משה לצוות על יציאת מצרים, אז מובן שמשה ציוום את שני הדברים, וממנו הבינו שיציאת מצרים קשורה בעניין היותם בני חורין, שלא להיות בגילוי עבדים, וכך במכת בכורות זהו הגילוי של מה שה' לימדם כששלח את משה לצוותם, ולכן זהו שנאמר אז “כי לי בנ”י עבדים”). לכן במתן תורה פסק גילוי של שעבוד מלכויות: 'לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן, שנאמר (דברים ה, כה): "למען ייטב להם ולבניהם עד עולם"' (ע"ז ה,א), שזה לא ניתן סתם כמתנה בזכות קבלת התורה, אלא זה קשור במהות התורה, שקיומה אצלנו קשור בהיותנו בני חורין, לכן בנתינת התורה שהיה גילוי של חיבור כראוי לתורה בשלמות זה היה בביטול שעבוד מלכויות, שלא תהא מלכות אחרת שולטת עלינו, שבכך התורה חלה בנו כראוי בשלמות. בהיותנו תחת יד האומות זה מתגלה בדר"כ בגלות מהארץ, שזהו ניתוק מתורה כראוי, שהתורה עיקר קיומה זה דווקא בא"י (ספרי "עקב", מג); וכן כשהיה שעבוד בארץ, שזהו תחת יד מלכות יון, גם אז התגלה נגד התורה, שזהו שגזרו היונים גזרות נגד התורה. כיון ששעבוד מלכויות במהותו זהו פגיעה בגילוי תורה. אולי לכן מובן בעומק: 'ור' אלכסנדרי בתר דמצלי אמר הכי: רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות; יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם' (ברכות יז,א), שבפשטות הכוונה שהגוים השולטים בנו מונעים מאתנו לקיים את המצוות ע"י גזרותיהם; אולם בעומק נראה שרומז שעצם היותנו תחת יד האומות זה גורם שנעשה ריחוק מהתורה וכך נעשה בנו שאנו מתנתקים מהתורה. לכן גם התורה מתגלה בגילוי של חירות: 'ואומר (שמות לב טז): "והלוחות מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות", אל תקרא חרות אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה' (אבות ו,ב). שזה מתפרש שנעשה בן חורין מיצה"ר, אבל גם נעשה בן חורין משעבוד הגוים, כיון שהתורה בשלמותה במהותה תלויה בהיותנו בני חורין, ולכן כך היא משפיעה. לכן העונש על אי שחרור עבדים זהו גלות, כמו שאומר ירמיהו ומביאים זאת חז"ל: 'ואתיא כהיא דא"ר הילא: לא נענשו ישראל אלא על פרשת שילוח עבדים, הדא הוא דכתיב (ירמיהו לד): "מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי" וגו'' (יר' ר"ה שם). שזהו עונש מידה כנגד מידה, הם שעבדו את העבדים (שלא שחררום) וכך יהיו הם משועבדים; אבל גם קשור בעומק שעבדות קשורה נגד כלל התורה שתלויה בהיותנו בני חורין, לכן כעונש על כך גולים לחו"ל, שבחו"ל יש ניתוק מהתורה כראוי כיון שעיקר התורה זהו דווקא בא"י. בהיותנו בחו"ל תחת יד האומות זהו חילול השם, כמו שאומר יחזקאל: "ויבוא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו" (יחזקאל לו,כ). '"ויחללו את שם קדשי" - השפילו את כבודי. ומהו החילול? באמור אויביהם עליהם עם ה' אלה ומארצו יצאו, ולא היה יכולת בידו להציל את עמו ואת ארצו' (רש"י). כך שבהיותנו תחת שעבוד לעם אחר זהו חילול השם, שכביכול אין ה' יכול להצילנו, ולכן זהו ההיפך מתו"מ שבאים לגלות את שם ה' בעולם, לקדש את שמו. זהו גילוי של כלל המצוות, לשבח את ה': "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגזלו" (תהלים לה,י). '"כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ" (תהלים לה, י). אמר לו הקב"ה: דוד מה אתה עושה לי? אמר לו: אני אשבחך בכל אבריי. בראשי אני כופף וקודה בתפלתי. בשערות ראשי אני מקיים "לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם" (ויקרא יט, כז), ועוד אני מניח תפילין בראשי' וכו' (מדרש תהלים, לה). הרי ששבח ה' מתגלה בקיום מצוות, וזה קשור בהצלת החלש העני ואביון (שזהו פשט הפס' שמודה על שה' מצילם), שכך מרמז גם שכאשר ה' מצילנו משעבוד הגוים זה גילוי של קיום מצוות כראוי. אולי זהו שאומר ישעיהו: "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו" (ישעיהו מג,כא). שתהילות ה' זהו בקיום מצוותיו, כעין שאמר דוד שהשבח נעשה ע"י קיום תו"מ (וזה גם מובן שזהו סיבת יצירת בנ”י, לגלות שמו בעולם, שזהו ע”י תו”מ); ובפשט הפס': '"עם זו יצרתי לי" – יצרתי להיות לי לעם, והם "יספרו תהלתי" על הנסים שאעשה להם בהוציאו אותם מהגלות' (רד”ק), כביטוי שקיום התורה כראוי קשור בהצלתנו מיד האומות, שאיננו משועבדים תחתם. דבר זה מתגלה בהבדל בין פסח ופורים, שבפורים לא אומרים הלל כיון שנשארנו תחת יד האומות ולכן לא יכולים להכריז שאנו עבדי ה': 'רבא אמר: בשלמא התם (תהלים קיג, א): "הללו עבדי ה'”, ולא עבדי פרעה; אלא הכא "הללו עבדי ה'” ולא עבדי אחשורוש?! אכתי עבדי אחשורוש אנן!' (מגילה יד,א). וכן זה נאמר בהבדל בין חנוכה ופורים: 'ולמה קורין את ההלל? מפני שכתב: "א'ל ה' ויאר לנו" (תהלים קיח, כז). ולמה אין קורין בפורים - כתב "להשמיד להרוג ולאבד" [את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם" וגו'] (אסתר ח, יא)? ואין קורין אלא על מפלתה של מלכות, ומלכות של אחשורוש הייתה קיימת לכן אין קורין. אבל במלכות של יון שכילה אותה הקדוש ברוך הוא, התחילו נותנים הימנון ושבח ואומרים: לשעבר היינו עבדים לפרעה עבדים ליון, ועכשיו עבדיו של הקב"ה אנו, "הללו עבדי ה'" (תהלים קיג, א)' (פסיקא רבתי, ב). (ראה דברי מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א ב'לזמן הזה', כסלו, 'שלימות חנוכה'). לכן חיברה התורה את עניין העבד למתן תורה, לומר שהיותנו בני חורין זהו הבסיס לתורה כראוי, זהו אולי: ' … למאן דאמר על ביטול תורה, מאי "כי נשבה עדר ה'”? כיון שגלו ישראל ממקומן אין לך ביטול תורה גדול מזה' (חגיגה ה,ב), שהיציאה לגלות, השעבוד תחת יד האומות זהו ביטול תורה. אשרינו שזכינו לחיות בדורנו, דור הגאולה, שחזרנו לא"י ואיננו עוד תחת יד האומות, והתורה מתחזקת ועולה מיום ליום בכלל ישראל.