פרשת בא - מאין כי ה' תמיד ,מבטיח, זוכר ומקיים?

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו היא המשכה של פרשת וארא- לפי שבפרשה הקודמת נאמר למשה:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל ־מֹשֶׁה, בֹּא אֶל־ פַּרְעֹה; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, כֹּה אָמַר יְהוָה, שַׁלַּח אֶת עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי".[שמות ז', כ"ו]  ואילו בפתיחת פרשת "בא "נאמר למשה:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־ מֹשֶׁה, בֹּא אֶל־ פַּרְעֹה:  כִּי־ אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת־ לִבּוֹ, וְאֶת־ 

ּי־ אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת־ לִבּוֹ, וְאֶת־ לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ.  וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן־ בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת־ אֹתֹתַי, אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה". [להלן פרק: יא'-ג']

ציורי תנ"ך/ ה' מצווה את משה: "בא אל פרעה"/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד] * כל הזכויות שמורות  לאהובה קליין על היצירה (c)

(

השאלות הן:

א] כיצד ה'  נוסך ביטחון במשה?

ב] מאין כי אלוקים אינו שוכח את הבטחותיו לעם ישראל?

תשובות.

ה' נוסך ביטחון במשה –לקראת תפקידו.

מעניין – כי בתחילת  פניית ה' אליו-משה סירב לקבל את תפקיד המנהיגות מכל מיני סיבות -עד שה' נותן למשה להבין - כי  רק הוא היחידי  המסוגל - להוציאם  ממצרים ושכנע אותו  להצטרף אל אהרון אחיו - יחדיו לפעול בשליחות חשובה זו.

ה' אומר אֶל מֹשֶׁה, בֹּא אֶל פַּרְעֹה: 

הרב מקוצק מפרש: כי לא נאמר למשה: "לך אל פרעה" אלא נאמר: "בֹּא"

מרמז - כי משה אינו הולך לבדו – אלא ה' מלווה אותו!

" אומר דוד המלך "יְהוָה שֹׁמְרֶךָ;    יְהוָה צִלְּךָ, עַל־ יַד יְמִינֶךָ"[תהלים קכ"א, ה'].

"מצודת דוד" מסביר: "ה' צלך" - כמו הצל מגן מחום השמש - כן יגן על ימינך לעשות בה חיל.

ה' מכין את משה לשליחותו  במילים:

"כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת־ לִיבּוֹ, וְאֶת־ לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ. וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת־ אֹתֹתַי, אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה" [שמות י'. א'-ג']

כיוון שהמכות שה'  מביא על פרעה - עשויות לרכך את ליבו להניע את פרעה שיטיב  את דרכו.

ה' מדגיש בפני משה :"כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ"- שעשיתי את ליבו כבד הרי טבעו של הכבד - שאינו בולע מאומה בזמן הבישול –אלא ככל שמתבשל יותר זמן - הולך ומתקשה יותר ויותר. [על פי הדרש והעיון]

אלוקים משכנע את משה - כי העקשנות של פרעה אינה נובעת ממנו ,אלא ה' עושה זאת.

"שפת אמת" מסביר: ה' מתפאר בכך שמעניק לרשע כוח לעשות דווקא נגד רצונו וזה פלא פלאים מאת   הבריאה וסודותיה שניתנת לאדם - לנצל את הכוחות  שמקבל מהשגחת ה'- נגד השגחה קדושה זו.- סבלנות כזו רק תיתכן  אצל הקב"ה בלבד ואין שום שכל אנושי יכול להשיגה!

ניתן להבין מדוע ה' מכתיר דווקא את משה, הסיבה היא: כי משה כבר היה במצרים - הוא הרי גדל בילדותו בארמונו של פרעה.

שם למד גינוני מלכות. והרי – הוא לא רק שהה שם , אלא זכה לצאת לבדו ממצרים וברח אל המדבר.

אין אסיר מוציא עצמו מבית אסורים, אלא רק מי שהוא כבר בחוץ והשתחרר בעצמו - יכול לשחרר אחרים ויש על כך  הוכחה בגמרא:

גמרא, מסכת ברכות ה:

מעשה ברבי חייא בר אבא היה חולה ,הלך לבקרו רבי יוחנן, אמר לו: ר' יוחנן

"חביבין עליך ייסורים"? אמר לו: "לא הן ולא שכרן" אמר לו ר' יוחנן :" הב לי ידך".

נתן לו  ידו והקימו מחוליו [ברגע שהושיט החולה לרבי יוחנן את ידו-התרפא]

היה גם מצב הפוך! הפעם ר' יוחנן חלה - ר' חנניא הלך לבקרו ואמר לו:"חביבין עליך ייסורין"? ענה לו: "לא הן ולא שכרן", אמר לו ר' חנניא לרבי יוחנן: "הב לי ידך",  נתן לו ידו והקימו מחוליו, על כך שואלת הגמרא: מדוע צריך רבי חנניא להקים את רבי יוחנן מחוליו והרי רבי יוחנן עצמו הקים את רבי חיא וראוי הוא אם כן להקים גם את עצמו מחוליו?

הגמרא עונה על שאלה זו:" אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" , הוא הדין כל מי שכבול עדיין במצרים - אינו יכול לשחרר עצמו - ככל שיהיה מישהו גדול, אפילו נביא!

מסקנה: רק מי שהיה במצרים ויצא משם לחופשי- מסוגל להוציא אחרים.

ה' מרמז למשה: כי יש בשליחות זאת  מטרה  עילאית:

"וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת אֹתֹתַי, אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה".

לעניות דעתי:  הבטחה אלוקית זאת מעניקה למשה  חיזוק רוחני ונוסכת בו ביטחון עוצמתי- - כי הוא הולך לבצע שליחות אלוקית נצחית –למען עם ישראל- עם הנצח. ואכן  את יציאת מצרים אנחנו מזכירים בכל יום בתפילותינו-דוגמת "שירת הים" וכמובן בליל הסדר ערב פסח- בכל שנה ושנה מחדש.

אלוקים תמיד זוכר ומקיים.

כדי להוכיח שאין ה' נוהג כאדם בשר ודם הנוטה פעמים לשכוח הבטחותיו ,או החלטות מסוימות.

נתבונן בספר הספרים במספר דוגמאות:

דוגמא א': כאשר ה' העניש את  אדם וחוה וגם את הנחש שפיתה את חוה  לאכול מן הפרי האסור, הם נענשו לנצח:

כפי שנאמר:

עונשו של הנחש: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ, כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה, וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה; עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ

וְאֵיבָה אָשִׁית, בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, וּבֵין זַרְעֲךָ, וּבֵין זַרְעָהּ:  הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב."[בראשית ג', י"ד- ט"ז]

עונשה של האישה: "אֶל הָאִשָּׁה אָמַר, הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ--בְּעֶצֶב, תֵּלְדִי בָנִים; וְאֶל אִישֵׁךְ, תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא, יִמְשָׁל בָּךְ".[שם, ג', ט"ז]

עונשו של האדם: "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ: כִּי עָפָר אַתָּה, וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" [ג', י"ט]

דוגמא ב': אלוקים זוכר את רחל אימנו:

"וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת רָחֵל; וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים, וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ. וַתַּהַר, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֹּאמֶר, אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי. וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף, לֵאמֹר:  יֹסֵף יְהוָה לִי, בֵּן אַחֵר" [בראשית ל',  כ"ב]

רש"י  מסביר: מה זכר ה' לרחל? ועונה: שמסרה סימניה לאחותה בליל נישואיה ליעקב- כדי שלא תתבייש שהרי  לאה הייתה מצטערת ודואגת - שמא תעלה בחלקו של עשיו ותינשא לו-  כי חששה שעלול  לגרשה יעקב -לפי שאין לה בנים וכתוצאה מכך -יבוא עשיו וייקח אותה לאישה, חלילה.

דוגמא ג:

הבטחת ה' למשה בתחילת מנהיגותו:

"וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי, וְהִכֵּיתִי אֶת ־ מִצְרַיִם, בְּכֹל נִפְלְאֹתַי, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ; וְאַחֲרֵי־כֵן, יְשַׁלַּח אֶתְכֶם.  וְנָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה, בְּעֵינֵי מִצְרָיִם; וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן, לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם.  וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ, כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת; וְשַׂמְתֶּם, עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם, וְנִצַּלְתֶּם, אֶת מִצְרָיִם". [שמות ג', ב'-כ"ב]

והנה בפרשת בא - הבטחת ה' יוצאת לפועל - " דַּבֶּר נָא, בְּאָזְנֵי הָעָם; וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ, וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ, כְּלֵי כֶסֶף, וּכְלֵי זָהָב.  וַיִּתֵּן יְהוָה אֶת חֵן הָעָם, בְּעֵינֵי מִצְרָיִם; גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה, גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי הָעָם" [להלן. י"א, ב'-ד']

כל עניין ירידת מצרים כבר הובטח מפי ה' לאברהם בברית בין  הבתרים:

" וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי־גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה.   וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי־כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל." [בראשית  ט"ו, י"ג – ט"ו]

לסיכום : לאור האמור לעיל – ניתן ללמוד מפרשה זו - כי אלוקים משקיף לכל הדורות וכל מה שמתכנן  ומבטיח  - הוא מקיים בפועל  וכמו שהבטיח שיוציא את עם ישראל ממצרים  מעבדות  לחירות - והדבר יצא לפועל.

גם הבטיח שהם לא יצאו בחוסר כל - אלא ישאלו כלי כסף וזהב ושמלות   ממצרים – הדבר התקיים!

מטרת היציאה ממצרים לחירות -  הייתה דרך  המדבר שהלכו בו ארבעים שנה  גם שם ה' לא נטש את עם ישראל וסיפק להם את הכול על מגש הכסף.

גם זאת ה' זוכר, כנאמר:

".... כֹּה אָמַר יְהוָה, זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ--לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" [ירמיהו ב', ב']

לכן  דווקא בימים אלה כאשר הפילוג בעם כה  רב, הגיעה  השעה להתחבר לספר הספרים ולמלא גם את צווי ה' אל עם ישראל-

".....כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְווָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם  --לַעֲשֹׂתָהּ:  לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו—וּלְדָבְקָה בוֹ.  וְהוֹרִישׁ יְהוָה אֶת כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, מִלִּפְנֵיכֶם; וִירִשְׁתֶּם גּוֹיִם, גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִכֶּם.  כָּל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ--לָכֶם יִהְיֶה:  מִן הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן מִן הַנָּהָר נְהַר פְּרָת, וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן--יִהְיֶה, גְּבֻולְכֶם". [דברים י"א ,י"ב- כ"ה]