"וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' אֱ-לֹהֵי הָעִבְרִים עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי"

(שמות י, ג)

המפגש בין משה רבינו לפרעה הוא מפגש מרתק בין שתי דמויות השונות מאוד זו מזו. הצד השווה ביניהם הוא ששניהם מנהיגים, מעבר לכך - הם הכי שונים בעולם:

משה מייצג מיעוט גלותי ופרעה מייצג אימפריה שלטת.

משה כולו ענווה ופרעה כולו גאווה.

משה מדבר רוח ופרעה מדבר כוח.

משה מדבר חזון וערכים ופרעה מדבר פוליטיקה.

משה מדבר שליחות ופרעה מדבר כפייה.

משה מדבר חירות ופרעה מדבר עבדות.

שתי הדמויות הללו הן אב טיפוס של שני דגמים של מנהיגות שהיו ונוכחים בעולם מאז ומעולם. משה הוא האב טיפוס של המנהיג שכולו שליחות וענווה, את הכוח שלו הוא שואב מהתבטלות שלו כלפי המשלח, והידיעה שהוא אין לו משל עצמו כלום. הוא לא מנהל מאבק אישי או מונע מכוח איזה אינטרס פוליטי. המניע שלו הוא דבר ה', והידיעה והתחושה הממלאת את כל ישותו הן שהוא רק שליח לבצע רצון אדונו. ממילא עניינים של אגו וכבוד לא תופסים אצלו מקום ומשמעות, כי כל מהותו מכוונת רק לעשות רצון בוראו ולבצע שליחותו.

מנהיג מהסוג הזה פועל כשליח. כשליח הא-ל, כשליח הציבור וכשליח הרעיון והערך. מהותו היא שליחות, ועומק הכרתו היא שמונחת על כתפיו אחריות לבצע את השליחות לטובת משלחיו. הענווה איננה חיצונית לו ואיננה תרגיל ביחסי ציבור. אהבת הבורא, אהבת האדם ורדיפת הצדק צרובות בו. כאשר הוא נתקל בעוולה - כאשר מישהו מכה ומתעלל במישהו אחר, הוא לא יכול לשתוק ולהישאר אדיש, ולא משנה לו מה המחיר שהוא ישלם, ולא משנה לו אם מדובר באדם חשוב או ברועות צאן על יד הבאר שנעשה להן עוול. עוול הוא עוול. משה אמת ותורתו אמת וחוץ מזה אין שום דבר אחר בעולם.

פרעה הוא בדיוק ההיפך בכל הפרמטרים הללו. לא הוא השליח של עמו, אלא התפקיד של עמו הוא לעשות את רצון מנהיגו. מנהיג מהסוג הזה בונה את כוחו על אגו, פולחן אישיות, עוצמה וכוחניות, תוך יצירת מנגנון של פחד, רתיעה וחשש מתמיד. הפרד ומשול הוא קו פעולתו.

למנהיג שכזה אין אלוקים. מנהיג שכזה יהיה מוכן להקיז את טיפת דמם האחרונה של אנשיו למען עצמו.

במבחן הנצח והאמת - פרעה, דווקא משום כוחו, עוצמתו וגאוותו, יוביל את עמו וחייליו לצלול כעופרת במים אדירים, בעוד משה רבינו "הזקן והמגמגם", העניו ואיש האמת, יוביל את עמו אל החירות, אל הארץ, אל האמת ואל האמונה.

אבי רט, מהספר: "נחת רוח - תובנות על פרשות השבוע ומעגל השנה"