מי ומה גרם ליוסף להזדהות לאחיו?

הָאִיש אֲשֶר נִמְּצָא הַגָבִיעַ בְּיָדֹו הּוא יהְּיֶה לִי עָבֶד וְּאַתֶם עֲלּו לְּשָלֹום אֶל אֲבִיכֶם (בראשית מד,) 

מייד כאשר הגיעו אחיו למצרים, פעל יוסף נמרצות כדי להביא אליו את אחיו בנימין. מאמציו של יוסף להביא אליו את אחיו בנימין נשאו פרי, למרות הסתייגותו של יעקב. כאשר פנו האחים לשוב לביתם עם בנימין, ציווה יוסף לאדם אשר היה ממונה על ביתו להטמין את גביע הכסף שלו באמתחת בנימין. יוסף נקט בתעלול המזכיר משטרים אפלים, ששותלים סמים בציוד של נוסע כדי להאשים אותו ולעכב את יציאתו מהארץ. 

בשלב זה התברר כי כל כוונתו הייתה להפריד את בנימין מאחיו ולהשאירו לצידו במצרים. נראה שמהלך זה היה מכוון כדי להתנתק סופית מבית אביו. הרי אחיו שנאו אותו, וגם אביו מתח עליו ביקורת בגלל חלומותיו ואף שלח אותו לפגישה הגורלית בדותן. משום כך, נראה שיוסף היה מוכן לשחרר לדרכם את האחים שמכרו אותו ולשאת באחריות לאחיו הקטן. 

והנה התהפכו היוצרות. לאחר שסיים יוסף לתכנן את צעדיו בקפדנות, ושלח את אשר על ביתו להחביא את גביע הכסף שלו באמתחת בנימין, הוא מחליט להודות במעשיו, להזדהות בפני האחים ולהכריז: "וְּעַתָה לֹא אַתֶם שְּלַחְּתֶם אֹתִי הֵנָה כִי הָאֱלֹהִים וַיְּׂשִימֵנִי לְּאָב לְּפַרְּעֹה ּולְּאָדֹון לְּכָל בֵיתֹו ּומֹשֵל בְּכָל אֶרֶץ מִצְּרִָים" (בראשית, מה, ח).

האם תפנית זו הייתה תוצאה של תחנוני יהודה בפרשה הקודמת? הרי עד אותו הרגע, לא היה שום רמז לכך שיוסף ראה בעצמו שליח ה' שהגיע למצרים כדי להכין את הירידה לגלות. הרי ה' מעולם לא התגלה ליוסף, לא דיבר עימו, לא בחלומותיו ולא בכל דרך אחרת. אך נראה שיוסף היה משוכנע לחלוטין בהתערבות האלוהית ובגאולה העתידה: "וַיֹאמֶר יֹוסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָקֹד ִיפְּקֹד אֶתְּכֶם וְּהֶעֱלָה אֶתְּכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶר נִשְּבַע לְּאַבְּרָהָם לְִּיצְּחָק… (שם נ, כד–כה). 

אולם, יש מקום לשער כי מה שנאמר לאברהם בברית בין הבתרים, "יָדֹעַ תֵדַע כִי גֵר ִיהְּיֶה זַרְּעֲָך בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדּום וְּעִנּו אֹתָם אַרְּבַע מֵאֹות שָנָה", היה ידוע לצאצאיו. צאצאיו ששמעו על כך, בוודאי חיו בתחושה שנבואה זו תתממש באחד הימים, ואף יוסף היה מודע לכך והבין כי לשם כך הגיע למצרים. אומנם הנצי"ב מוולוז'ין, בפירושו "העמק דבר", רואה את הדברים באור שונה: 'ועתה לא אתם שְּלַחְּתֶם' וגו'. "זה אינו מדברי פיוס, שהרי כבר פייס אותם. אלא החל להקדים דברו, שיבואו למצרים המה ואביהם כדי [ל]כלכלם. והרי לא הבין יוסף ולא האחים שזהו התחלת גלות שנגזר לאברהם אבינו, עד שאמר ה' ליעקב "אנכי ארד" וגו'. אבל עתה ביקש יוסף שיבואו למצרים, על משך חמש שנים רעב (ויגש, מה, ה). 

בכל אופן שנפרש את הדברים, יש להבין מה גרם ליוסף לשנות את תוכניותיו ובמקום לקחת את בנימין אליו  ולשלוח את האחים הביתה לאביהם, הזמין אותם להביא את יעקב איתם לגור במצרים.

נראה כי מה שגרם לשינוי התוכניות היה האירוע שהתרחש קודם למציאת הגביע באמתחת בנימין, והובא לידיעת יוסף.  מסתבר כי יוסף כעס על אביו לא רק מפני שמתח ביקורת על חלומותיו, אלא מפני שחשב שייתכן שאביו היה אחראי לחטיפתו, שכן הוא זה ששלח אותו לראות את אחיו בדותן. ולא זו בלבד, יוסף חשב שאביו היה אחראי למות אימו רחל, שכן לאחר שהיא גנבה את התרפים אמר יעקב: "עִם אֲשֶר תִמְּצָא אֶת אלֹהֶיָך לֹא ִיחְּיֶה נֶגֶד אַחֵינּו הַכֶר לְָּך מָה עִמָדִי וְּקַח לָ ך" (שם, לא, לב). ואמרו חז"ל בבראשית רבה, כי מאותה קללה – מתה רחל בדרך".

קיים דמיון בין מעשה גניבת התרפים על ידי רחל לבין מציאת גביע הכסף באמתחת בנימין. דמיון זה הביא את יוסף לחשוב מחדש על מות אימו. שנים רבות היה יוסף משוכנע שאימו מתה בגלל הקללה שיצאה מפי אביו, "עם אשר תמצא את אלהיך, לא יחיה נגד אחינו". עתה הבין יוסף, שכשם שגורלו של בנימין לא היה תלוי בדברי האחים – "אֲשֶר ימָצֵא אִתֹו מֵעֲבָדֶיָך וָמֵת" (שם מד, ט) – כך לא הייתה קללת יעקב בנוגע לתרפים בעלת משמעות לגבי רחל. 

עתה הבין יוסף שרחל אימו לא מתה בגלל קללת יעקב, אלא מסיבה אחרת. כי, לו הייתה רחל חיה, היא הייתה מונעת את הליכת יוסף לדותן, כי הייתה מודעת לשנאת האחים אליו. והיא הייתה שומרת את יוסף כמו שהאימהות, שרה ורבקה,  שמרו על בניהם כאשר הרחיקו את ישמעאל ועשו מהם. ואז יוסף לא היה מגיע למצרים וסולל את הדרך לישיבה בארץ מצרים. זו הסיבה, לדעתי, שבעטייה מתה רחל, ועכשיו הבין יוסף שאביו לא היה אחראי למותה. בשלב זה הבין יוסף שגם תחושותיו לגבי אביו היו שגויות לחלוטין, ושעליו להורידו למצרים יחד עם כל משפחתו בטרם ימות. מעתה נוצרה שעת הכושר להזדהות ולומר בפה מלא: "לֹא אַתֶם שְּלַחְּתֶם אֹתִי הֵנָה כִי הָאֱלֹהִים!

הקרבת חייה של רחל לצורך זה מוסיפה ממד אחר לדברי הנחמה של הנביא על השכר שמקבלת רחל על כך שהיא מתה לפני הזמן: "כֹה אָמַר ה' מִנְּעִי קֹולְך מִבֶכִי וְּעֵינִַיְך מִדִמְּעָה כי יֵש ׂשָכָר לִפְּעֻלָתֵך נְּאֻם ה' וְּשָבו מֵאֶרֶץ אֹויֵב: יֵש תִקְּוָה לְּאַחֲרִיתְֵך נְּאֻם ה' וְּשָבבו בָנִים לִגְּבולָם "(ירמיהו לא, טו–טז). 

אני מציע לפרש שדברי ה' לרחל, "מנעי קולך מבכי", מתייחסים לגלות מצרים, כלומר לירידת יעקב ובניו למצרים. מותה של רחל קודם זמנה אירע כדי לסלול את הדרך לגלות מצרים, וזאת "פעולתה" שעבורה היא מקבלת שכר רב. גלות מצרים אפשרה את ההתנחלות בארץ, בהתאם להבטחה לאברהם בברית בין הבתרים, "וְּיֵש תִקְּוָה לְּאַחֲרִיתֵך", כי מובטח שישובו לגבולם.

שפר בנימין סטולמן