"ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ" וגו' (בראשית לד,א). "בת לאה" - ולא בת יעקב? אלא ע"ש יציאתה נקראת בת לאה, שאף היא יצאנית היתה (ב"ר), שנאמר "ותצא לאה לקראתו”, ועליה משלו המשל: כאמה כבתה' (רש"י). מדברי רש"י משמע שדינה פעלה כמו אמה, ששניהם יצאו שלא כראוי. אולם רש"י בעצמו פירש אחרת ביציאת לאה, על הפס': "ויבא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך בדודאי בני וישכב עמה בלילה הוא. וישמע אלקים אל לאה ותהר ותלד ליעקב בן חמישי" (בראשית ל,טז-יז). פירש רש"י: '"וישמע אלקים אל לאה" - שהיתה מתאוה ומחזרת להרבות שבטים', הרי שיציאת לאה היה מעשה ראוי ולא יציאה רעה (אלא לשם שמים)? מסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרומקן זצוק"ל זיע"א ('מעשי אבות-ב', 'מעשה דינה') שאפשר להסביר שכוונת רש"י בדימוי ביניהם זה לומר שגם דינה פעלה כראוי, שבא לומר שלא יצאה לרעה, כעין שהסביר האברבנאל: 'וספר הכתוב שיצאה דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב, לא לספר בגנותה שהיתה יצאנית בת יצאנית כדברי רש״י. כי הנה לאה צנועה היתה עד שלצניעותה לא הכירה יעקב כשבא אליה. ומה שיצאה ליעקב לאמר "אלי תבא" וגו׳ אל פתח ביתה יצאה, ולשם שמים נתכונה. אבל הכתוב הזה בא לספר שבחה של דינה, שלא קרה לה זה להיותה יצאנית בטבעה כי היא היתה בת לאה המלומדת לשבת בית, כי רחל היתה רועה את הצאן ולאה לא היתה יוצאת החוצה. גם מפאת אביה שהיתה בת יעקב יושב אוהלים ואם היה אביה צנוע כל שכן בתו, וזה מורה שלא יצאה לכוונה רעה חלילה אלא לראות בבנות הארץ. לא אמר באנשי העיר וגם לא בבני העיר, אלא בבנות העיר, ר״ל: לראות בבנות העיר במלבושיהן ותכשיטיהן, יען לא היה בבית יעקב שום נערה בלתה, והיא רצתה ללמוד מנערות העיר כדרך הבתולות'. (אמנם האברבנאל אומר שזה לא כרש"י אולם מרן הגרח"ד זצוק"ל זיע"א העמיד זאת שאפשר שזו גם כוונת רש"י בהשוואה ביניהם, שהיציאה של שתיהן היתה יציאה חיובית). אולי אפשר להעמיד את רש"י כפשטותו שמעשה דינה היה שלילי, וממילא גם מעשה לאה היה שלילי; שיציאתה לקבל את פני יעקב היה דבר שאינו ראוי, שהיה עליה לתת ליעקב ללכת לרחל ושהיא תשלח אותו אליה. ומה שאומר שהיתה מתאוה להרבות השבטים, זה בא לומר שלכן פעלה כדי שיעקב יבוא אליה (ולא שרצתה לפגוע ברחל ולכן לא נתנה לה את הדודאים), ולכן ה' שמע לרצונה וקיים זאת ולכן נולד מזה יששכר, שזה מצד רצונה ופעולותיה כדי שיעקב יבוא אליה. אולם מה שיצאה לקראת יעקב זה נעשה שלא כראוי. לכן רש"י הביא את דבריו על הפס' שה' שמע ללאה, שזהו ששמע לרצונה, אבל לא אמר זאת קודם כשנאמר שיצאה אליו, שלכאורה אז היה ראוי שיאמר זאת, כהסבר למעשיה ששכרה בדודאים ויצאה לקראתו (ועל זה היה מסיים שלכן ה' שמע לה כמו שנאמר בפס' הבא); אולם רש"י לא הביא זאת שם, כיון שהמעשה שעשתה שיצאה לקראתו היה לא ראוי, אע"פ שכיוונה לטובה. לכן כאן רש"י משווה את היציאה ביניהם, שבשניהם זה רע. אולי אפשר עוד, שבאמת רש"י סובר שמעשה לאה היה חיובי, כיון שיצאה בשביל להרבות את השבטים, אולם המעשה הזה גרם להטביע חותמו שכך יתגלה גם בבתה שתצא כמותה (אולי דינה למדה זאת מידיעת המעשה שעשתה אמה, או שמהמעשה הזה עצמו נשאר רושם בעולם שממשיך להשפיע בצאצאים, או שהמעשה הזה היה גילוי של קלות דעת תמידית בעניין היציאה בשביל קרבה ליעקב אע"פ שלא נעשה שוב, ולכן ממנה למדה דינה). שאע"פ שהיציאה אצל לאה היה חיובי בכ"ז בהשפעה בהמשכיות שם כבר זה לא חד העניין שזה בשביל דבר חיובי, כיון שנשאר רק המעשה בכלליותו, שיצאה, בלי מכלול הסיבות, ולכן נשאר בגילוי שחל בדינה שהיא יצאה כמו שאמה יצאה, אבל בלי סיבה לחיוב. אולי אפשר לומר שמעשה דינה היה חיובי, שזהו שיצאה כמו לאה אמה, שהנה כמו שלאה יצאה בשביל להרבות את השבטים, שזהו להרבות את בנ"י, כך גם דינה יצאה לבנות הארץ כדי ללמוד מהן כיצד יש להתנהג ולהתלבש כדי להשפיע לקירוב, שהיא התכוונה ללמוד מהן וכך אח"כ להתנהג בביתה כדי למשוך שיבואו מבית יעקב אליה וכך היא תגרום לריבוי בבנ"י, כמו אמה. או שתלמד מהן ואז תוכל להשפיע שירצו אותה מהגוים, וכך ישיאו אותה למי שיבוא להתווסף לעם ישראל, ובכך היא תרבה את בנ"י. אולי זהו שאומר הפס': “בת לאה אשר ילדה ליעקב", שמודגש שלאה ילדה ליעקב, שזהו כוונותיה תמיד – לשם הולדה ליעקב, שלכן גם יציאתה ביששכר היה כדי ללדת ליעקב, וכך גם התכוונה דינה ביציאתה כמו לאה.