"וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱ-לֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל"

(בראשית לב, כט)

נאמרו כאן על יעקב אבינו שני דברים:

האחד - ש"שָׂרִיתָ", כלומר, נאבקת ונלחמת (מלשון שררה ותקיפות - עמדת מול שרו של עשו, ולא נכנעת).

השני - "וַתּוּכָל", לא רק נאבקת אלא גם ניצחת, יכולת להם.

לכאורה, מבין שני אלה, השבח הגדול יותר והראוי יותר לציון, הוא ה"וַתּוּכָל", שמסמל את הניצחון המלא, לעומת ה"שָׂרִיתָ" שמציין רק את עצם המאבק. אם כך יש להבין, מדוע השם הנוסף שקיבל יעקב הוא דווקא: יִשְׂרָאֵל, שנגזר דווקא מהמילה "שָׂרִיתָ" ("יִשְׂרָאֵל", מלשון "שָׂרִיתָ עם א-ל"), שהוא השבח הקטן יחסית, ולא על שם השבח הגדול יותר, "וַתּוּכָל", המציין כאמור את מלוא הצלחת המאבק, את הניצחון השלם?

מובא ב"באר הפרשה", שמתייחס לכך: "ולכאורה קשה, מדוע קראהו בשם "יִשְׂרָאֵל" על שם "כִּי שָׂרִיתָ"? היה לו לקראו איזה שם על שם "וַתּוּכָל", שניצח את שרו של עשו והכניעו (ויקראוהו 'מיכל'.. וכדומה)"?

ומבאר הרה"ק רבי לייבל אייגער זי"ע, בספרו: "אמרי אמת": "מכאן, שאין הקב"ה דורש ובודק אם ניצח האדם את יצרו, אלא אך ורק "כִּי שָׂרִיתָ" - אם עמד בקשרי המלחמה נגד יצרו וטבעו! ואילו הניצחון, 'מתנת חינם' הוא משמיא ולא מכח האדם, ורק המלחמה נקראת על שם האדם, ועל שמה נקרא יִשְׂרָאֵל".

האדם נמדד על פי מאבקיו, ולא על פי תוצאות המאבק, שהן כבר סייעתא דשמיא.

מהאתר: לימוד יומי - https://limudyomi.com/