"וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי" (בראשית כח,טז). '"וַיִּיקַּץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ" (בראשית כח, טז), רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מִמִּשְׁנָתוֹ' (ב"ר סט,ז). 'ממשנתו. כי תיבת "משנתו" מיותר, וכמ"ש "ויקץ פרעה" "ויקץ שלמה”. ולא כתוב משנתו' (מהרז"ו). 'ממשנתו. לומר שהיה ישן מתוך ד"ת ששנה' (חידושי הרד"ל). 'ממשנתו שבא לרמוז בל' משנתו ממשנתו, שהיה נפשו שונה ולומד למעלה בשעת השינה, כמ"ש חכמי האמת שהצדיקים וחכמים השלימים בשעת השינה נפשם עולה בישיבה של מעלה ולומדים רזי תורה אשר ממנו נעשים כמעין המתגבר ביום' (עץ יוסף). 'ממשנתו. מלימודו היה עולה למדרגת הנבואה להביט בהקיץ תמונת ה'' (מתנות כהונה). ע"פ המתנות כהונה מובן שזה קשור להמשך הפס', שמיד אמר על השכינה, שזהו שראה בנבואה בחלום (שהנבואה באה מכח השכינה): '"וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה”, אָכֵן הַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְלֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ' (ב"ר שם). אולי כרמז שיעקב ישן במקום המקדש (שעדיין לא נבנה), ולמד תורה וזה קשור לנבואה, כרמז לדברי חז"ל: 'אמר רבי אבדימי דמן חיפה: מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים. אטו חכם לאו נביא הוא? הכי קאמר: אע"פ שניטלה מן הנביאים מן החכמים לא ניטלה' (ב"ב יב,א). ('אטו חכם לאו נביא הוא - וכי אין חכם ראוי להיות נביא? דקאמר מר: ניטלה מן הנביאים וניתנה לחכמים, מכלל דמעיקרא לא היתה נבואה לחכמים. הכי קאמר: אע"פ שניטלה מן הנביאים - שאינם חכמים, מן חכמים לא ניטלה, ונביאים יש להן לבב חכמה' וכו' [רש"י]). שזהו שביעקב מתגלה נבואה, וזה מכח התורה שלמד, וזהו שהיה במקום המקדש, כשאין מקדש כעין בחורבן, וכן הוא עצמו בורח ויוצא לגלות כעין חורבן הבית בשל תחילת הגלות. בנוסף, מודגש שקם אז – "וייקץ יעקב משנתו", כרמז לגילוי תורה בקימת האדם שזה קשור לנבואה קטנה: 'א"ר יוחנן: השכים ונפל לו פסוק לתוך פיו הרי זו נבואה קטנה' (ברכות נה,ב). בנוסף נראה שבא ר"י ללמד שיש כאן הרבה דברים שהתגלו כאן ביעקב שקשורים לתורה. יעקב קם משנתו שישן ביציאתו מהארץ: “ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש" (פס' י-יא). ומה שנאמר שיצא זה לא שיצא מיד כששלחו אותו יצחק ורבקה, אלא קודם נטמן 14 שנה בבית מדרשו של עבר, שכך יוצא מחישוב שנותיו של ישמעאל (מגילה יז,א). לכן נרמז כאן שיעקב קשור ללימוד תורה ביציאתו לגלות, כרמז שלמד תורה ולא שכב לישון בלילה עד עכשיו, ולכן גם בשנתו עכשיו מתגלה בתורה, כרמז לגילוי תורה תמידית: '"וישכב במקום ההוא" - לשון מיעוט, באותו מקום שכב; אבל י"ד שנים ששמש בבית עבר לא שכב בלילה, שהיה עוסק בתורה' (רש"י; בראשית כח,יא), כעין רמז "וישכב במקום ההוא", כנגד "וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה", שמקשר במילה "במקום", כרמז שבמקום הזה שכב ולא בבית מדרשו של עבר, וגם כאן שישן במקום שכאן גם זה מתגלה בתורה, כרמז לחיבור גדול שהתגלה ביעקב ביציאתו לגלות, שהכל היה בגילוי תורה. נראה שנרמז שהלך לישון עם תלמוד תורה שזה חלק מההגנה, שכדי שתחול הגנה יש לעשות מעשים בגשמי וברוחני, שכך יחד חלה ההגנה, שאין לסמוך על הנס אלא צריך לפעול גם בגשמי (כמו שנעשה תמיד, גם באדם הפרטי, וגם בציבורי כמו במלחמות דוד ובמלחמת החשמונאים וכדו', ובכל מלחמת עזרת ישראל מיד צר). כך עשה יעקב שמצד אחד שם אבנים בשביל שמירתו: "ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא" (בראשית כח,יא. 'רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא אָמַר: עֲשָׂאָן כְּמִין מַרְזֵב וְנָתַן תַּחַת רֹאשׁוֹ, שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא מִן הַחַיּוֹת' [ב"ר סח,יא] וכן הביא רש"י), ויחד עם זה למד תורה בשביל שמירתו. בשנתו חלם על הסולם, ומובא בחז"ל שזה כנגד מתן תורה: 'רבנן פתרין ליה בסיני: "ויחלום והנה סולם", זה סיני. "מוצב ארצה": (שמות יט) "ויתיצבו בתחתית ההר". "וראשו מגיע השמימה": (דברים ד) "וההר בוער באש עד לב השמים". דבר אחר: "והנה סולם", זה סיני. אותיות דדין הוא אותיות דדין. ... "והנה מלאכי אלקים", זה משה ואהרן. "עולים": (שמות יט) "ומשה עלה אל האלקים". ויורדים, זה משה: "וירד משה". "והנה ה' נצב עליו": "וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר" (ב"ר סח,יב). אולי לכן רמז ר"י שחלום יעקב היה קשור לתורה – למשנתו. על המלאכים שעלו וירדו מובא בחז"ל שזה היה בשל שראו את דמותו של יעקב במרכבה: 'ר' חייא ורבי ינאי, חד אמר: עולים ויורדין בסולם. וחד אמר: עולים ויורדים ביעקב. מאן דאמר: עולים ויורדים בסולם, ניחא. ומאן דאמר: עולים ויורדים ביעקב, מעלים ומורידים בו, אפזים בו, קפזים בו, שונטים בו, שנאמר (ישעיה מט): "ישראל אשר בך אתפאר", את הוא שאיקונין שלך חקוקה למעלה. עולים למעלה ורואים איקונין שלו, ויורדים למטה ומוצאים אותו ישן. משל למלך שהיה יושב ודן עולים לבסילקי ומוצאים אותו דן, ויוצאין בפרווד ומוצאים אותו ישן' (שם). לכן מרמז ר"י שגילוי יעקב במרכבה זה בעקבות גילוי תורה, שמהות ישראל זהו גילוי תורה בעולם, ועל ידי לימוד התורה מגלים את שם ה' בעולם, וזהו עניין המרכבה – גילוי שם ה' (כמו המלך שיושב במרכבתו), לכן כאן מתגלה עניין התורה של יעקב. זהו שנאמר בפס': "וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים" (פס' טז-יז), שזהו גילוי כעין המרכבה "יש ה' במקום הזה" כעין ה' במרכבה, וזהו חיבור לשמים ובית לשם ה', שזהו כמרכבה (בשמים) שמשפיעה לגילוי שם ה' בעולם, לתקנו לבית לשם ה'. יעקב שם ראשו על האבנים וישן, והם התאחד ומזה נעשתה אבן השתיה שעליה היה ארון הברית: 'אֶבֶן הָיְתָה שָׁם מִימוֹת נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים וּשְׁתִיָּה נִקְרֵית, גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיָה עָלֶיהָ אָרוֹן נָתוּן' וכו' (תוספתא יומא ב,יד). 'וישב יעקב ללקוט את האבנים ומצא אותם כלם אבן אחת ושם אותה מצבה בתוך המקום, וירד לו שמן מן השמים ויצק עליה, שנאמר "ויצק שמן על ראשה". מה עשה הקב"ה? נטה רגל ימינו וטבעה האבן עד עמקי תהומות ועשה אותה סניף לארץ, כאדם שעושה סניף לכיפה, לפיכך נקרא אבן השתיה שמשם הוא טבור הארץ, ומשם נמתח' כל הארץ, ועליה היכל ה' עומד' וכו' (פרקי דר"א, לה). (וכאן אצל יעקב התאחדו האבנים כדי שיחול על זה דין מזבח ולא מצבה, ראה דברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא' "ויצא" אות א). לכן רמז ר"י שהיה כאן בשינתו על האבנים גילוי של תורה, שזהו היסוד לאבן השתיה עליה ארון הברית היה, כעין המשך מגילוי יעקב עליה. אולי גם כרמז שבהמשך יעקב נדר נדר כנגד מה שה' אמר לו בחלום, והנה נדר זה דבר בעייתי, כמו שנפסק בהלכה: 'אל תהי רגיל בנדרים, כל הנודר אף ע"פ שמקיימו נקרא רשע ונקרא חוטא' (שו"ע יו"ד רג,א). 'צריך ליזהר שלא ידור שום דבר; ואפי' צדקה אין טוב לידור, אלא אם ישנו בידו יתן מיד, ואם לאו לא ידור עד שיהיה לו, ואם פוסקים צדקה וצריך לפסוק עמהם יאמר בלא נדר. בעת צרה מותר לנדור. האומר אשנה פרק זה וירא שמא יתרשל בדבר שרי ליה למנדר לזרוזי נפשיה, וכן אם ירא שיתקפו יצרו ויעבור על איזו מצוה ממצות לא תעשה או יתרשל מקיום מצות עשה מצוה לישבע ולנדור כדי לזרז עצמו' וכו' (שם,ד-ו). זהו אולי שרמז ר"י בעומק (שיעקב למד תורה בהקשר לחלומו) שיש ללמוד היטב מתי לידור ומתי לא וכמה יש למהר לשלם נדרו (שלא כמו שהאדם קופץ ונודר), שמותר לידור דווקא בצרה (כמו שיעקב היה כאן), או לזירוז לתו"מ (כעין שלמד תורה כאן, וכן יצא במצוות הוריו) וכדו'; וגם אז צריך מאוד ליזהר, כיון ש-'איחר אדם נדרו פנקסו נפתחת' (שם,ב), כמו שקרה ליעקב שנענש כשחזר מלבן ולא הלך מיד לשלם נדרו שנדר כאן ולכן פנסקו נפתח והוא נענש (תנחומא "וישלח" סימן ח). אולי גם בעומק דרשת ר"י בא לרמז שיעקב הלך ללבן כדי להקים את בית ישראל, ולכן זה מתגלה עם גילוי תורה כרמז לכוונה באישות: 'ואף כשהוא מצוי אצלה לא יכוין להנאתו אלא כאדם שפורע חובו שהוא חייב בעונתה, ולקיים מצות בוראו שיהיו לו בנים עוסקים בתורה ומקיימי מצות בישראל' (שו"ע או"ח רמ,א). שזה נרמז בשנתו, שישן כאן (ולמד תורה) ולא בשנותיו אצל לבן שעבד בשביל רחל ולאה וקרא תהלים (שזהו תורה): '"וישכב במקום ההוא" רבי יהודה ור' נחמיה. ר' יהודה אמר: כאן שכב, אבל כל י"ד שנה שהיה טמון בבית עבר לא שכב. ור' נחמיה אמר: כאן שכב, אבל כל כ' שנה שעמד בביתו של לבן לא שכב. ומה היה אומר? ר' יהושע בן לוי אמר: ט"ו שיר המעלות שבספר תהלים. מאי טעמיה? (תהלים קכב): "שיר המעלות לדוד, לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל", ישראל סבא. ר' שמואל בר נחמן אמר: כל ספר תהלים היה אומר. מה טעם? (שם כב): "ואתה קדוש יושב תהלות ישראל", ישראל סבא' (ב"ר סח,יא). יעקב למד בצאתו לגלות (וכן המלאכים בחלומו התחלפו בין מלאכי א"י לחו"ל [שם,יב], כך שמרמז בחלומו שחלם בשנתו על היציאה לחו"ל, ועל השינה נרמז שלמד, שזהו משנתו), כרמז שהיציאה לגלות קשורה לחוסר ביחס הראוי לתורה, שלכן אצלו (שלא ירד בשל חטאיו לגלות) זה מתגלה ביחס ראוי וחזק מאוד לתורה, שהלך לישון מתוך לימוד תורה ולמד בשנתו, כעין כתיקון ולהקלה על הגלות של ישראל שהיא באה בשל הזלזול בתורה (נדרים פא,א; ר"ן ד"ה 'דבר'). אולי גם בא ר"י לרמז על גילוי תורה בהקשר לארץ, שזה מתגלה עכשיו בצאתו מהארץ, ובפרט שמדגיש את אהבתו הגדולה לארץ בכך שלשינתו שם אבנים ככרית (ראה 'מעשי אבות-ב', 'תהליך גאותנו בדברי ה' ליעקב ובמעשיו', למרן גדול הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א), כרמז שחיבור חזק ואמיתי לארץ נעשה דווקא ע" חיבור חזק ועמוק לתורה. שמצד אחד מי שאוהב את הארץ אבל מנותק מהתורה, בסוף זה לא מחזיק מעמד, כמו שרואים שנעשה בדורנו; כגון בקיבוצים וכדו', שהם היו שיא מסירות הנפש על ישוב הארץ, וכיום זה כמעט שלא קיים ורבים מהם עוזבים את הארץ, וכן רבים מהם שמאלנים שמוכנים לתת הרבה מאוד מהארץ לערבים רק שאולי יהיה שקט. (וזכור לי שכששרון נבחר בפעם הראשונה הינו שמחים בטירוף שסוף סוף נבחר כרה"מ איש ימין מוצהר וחזק לאחר שנים של רפיסות ציונית והאסונות שבאו בעקבותם. ואז נעמד בישיבה מו"ר מרן הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א ואמר שאדם אינו איש אמוני אי אפשר לסמוך עליו. זה היה נראה לנו לא הגיוני. אולם שנים מעטות אח"כ ראינו מה נעשה מאותו איש ימין חזק, שלא נשאר כלום אלא נעשה לאיש ההתנתקות ... ). מצד שני גם ת"ח שאינם קשורים עמוק לעומקי התורה יש להם חסרון ביחס לא"י, כמו שרואים שמזלזלים ולא באים לארץ או מתעלמים ממעלתה העצומה והחשיבות בבניינה ובשלטון בה, כמו שאמר מרן הרב זצ"ל: 'עַל יְדֵי הִתְרַחֲקוּת מֵהַכָּרַת הָרָזִים בָּאָה הַהַכָּרָה שֶׁל קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּצוּרָה מְטֻשְׁטֶשֶׁת. עַל יְדֵי הַהִתְנַכְּרוּת אֶל סוֹד ד' נַעֲשׂוֹת הַסְּגוּלוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁל עֹמֶק הַחַיִּים הָאֱלֹקיִּים לִדְבָרִים טְפֵלִים שֶׁאֵינָם נִכְנָסִים בְּעֹמֶק הַנְּשָׁמָה, וּמִמֵּילָא יֶחְסַר הַכֹּחַ הַיּוֹתֵר אַדִּיר בְּנִשְׁמַת הָאֻמָּה וְהַיָּחִיד, וְהַגָּלוּת מוֹצֵאת הִיא חֵן מִצַּד עַצְמוּתָהּ; כִּי לַמַשִּׂיג רַק אֶת הַשֶּׁטַח הַגָּלוּי לֹא יֶחְסַר שׁוּם דָּבָר יְסוֹדִי בְּחֶסְרוֹן הָאָרֶץ וְהַמַּמְלָכָה וְכֹל תְּכַנֵּי הָאֻמָּה בְּבִנְיָנָהּ' וכו' (אורות א"י, ב). אולי בא ר"י לרמז שיעקב למד תורה בלילה ולכן זכה שה' יברכו, שע"י לימוד תורה בלילה זוכים לחסד מה': 'אמר ר"ל: כל העוסק בתורה בלילה, הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר "יומם יצוה ה' חסדו", ומה טעם יומם יצוה ה' חסדו? משום "ובלילה שירה עמי"' (חגיגה יב,ב). אולי גם בא לרמז שהשכינה נגלתה עליו, ולכן זה קשור ללימוד תורתו בלילה: 'תנא רבי חייא: כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו, שנאמר (איכה ב, יט) "קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נכח פני ה'"' (תמיד לב,ב).