'בשלמא בית מינכרא צורתו, אלא מזבח מנא ידעי? אמר רבי אלעזר: ראו מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו. ור' יצחק נפחא אמר: אפרו של יצחק ראו שמונח באותו מקום. ור' שמואל בר נחמני אמר: מכל הבית כולו הריחו ריח קטרת, משם הריחו ריח אברים. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה - אחד שהעיד להם על המזבח, ואחד שהעיד להם על מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית. במתניתא תנא: ר"א בן יעקב אומר: שלשה נביאים עלו עמהן מן הגולה - אחד שהעיד להם על המזבח ועל מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית, ואחד שהעיד להם על התורה שתכתב אשורית' (זבחים סב א). בגמ' חלקו כיצד הכירו עולי בית שני את מקום המזבח כדי לבנותו; בין השאר מובא על שלושה נביאים שהעידו, וגם בזה חלקו מה הם העידו, שלדעה אחת אחד הנביאים העיד על מקום המזבח, ולדעה השניה אחד הנביאים העיד על שינוי הכתב לאשורית (ונביא אחד העיד על המזבח ועל מקומו). מעבר לפשט בסוגיא, אולי יש רמז בדעה של הברייתא שהעידו הנביאים על המזבח מקומו ועבודתו (שמקריבים בלי בית), ועל שינוי הכתב, כרמז שיש קשר בין כולם. ובפרט חלקו הדעות מה העיד הנביא השלישי - על עניין שינוי הכתב לאשורית או על מקום המזבח, כרמז שבתחילה לא הכירו את כתב האשורית, שבשל מעלתו הגבוה מאוד הוא לא התגלה להם אלא היה קיים רק בלוחות הראשונים (ראה בירור ארוך ועמוק בספר 'תורת המועדים', מאמר 'הכתב בו נתנה התורה', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), ורק בבית שני זכו שיתגלה להם הכתב האשורי. שנראה שלכן נרמז במחלוקת מה העידו להם הנביאים, שלאחד זהו מקום המזבח, שכך יכלו לבנות את המזבח ולהקריב בו ולקיים בכך את עבודת ה' הגדולה, חיבור עליון לשכינה; ובזה גם נרמז שעכשיו הם גם יזכו להתחבר למעלה גבוה בעבודת ה' שזהו גילוי של כתב האשורי הקדוש, וזהו כרמז במקום (שהעיד על מקום המזבח) שעכשיו במקום המצאם - בדור שלהם, זוכים להתעלות בעבודת ה' (ולכן חלקו האם העיד על המקום או על שינוי הכתב, כרמז שמתגלה זה בזה). וזה בנוסף לעדות על המזבח (שישתנה), כרמז שישתנה צורת האותיות מעברי קדום לאשורי; והעידו שמקריבים גם כשאין בית, כרמז שעבודת ה' הגדולה מתגלה גם בלי המקדש שבו היה את הארון ששם הלוחות עם האותיות האשוריות, כרמז שהאותיות לא נשארו נסתרות במקדש בארון (שם הלוחות) אלא יתגלו (או כרמז שלא קיים הבית בו נמצא הארון עם הלוחות השניים, שהשתנו בכתבם מהלוחות הראשונים, כרמז שעכשיו כבר לא נשאר השינוי אלא חוזר ומתגלה הכתב האשורי). זה גם נרמז בדעה שראו את מיכאל מקריב במזבח, כעין רמז שעכשיו עבודת ה' שלהם גבוה, כעין מלאכים, ולכן ראויים שיתגלה להם הכתב האשורי הקדוש שהיה נסתר מבני אדם. ובפרט שמובא על הקרבתו של מיכאל, שיש דעה שמקריב: 'נשמותיהן של צדיקים' (תוס' ד"ה 'ומיכאל'; מנחות קי,א). שהכוונה שמעלה את מעשי הצדיקים לשמים כקרבן (כך הסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א), שזהו כרמז להתעלות גילוי התורה בכך שהתגלו האותיות האשוריות (שזה משפיע בכל גילוי של תורה, שמקורה באותיות התורה; אבל גם בפרט שנלמדים ונעשים תיקונים ע"י כוונות באותיות האשוריות). כמו"כ רמז למעשה הצדיקים, ובגילוי בנשמותיהם, שזהו שבזמן עזרא נעשה המעשה והוחלפו האותיות לאשוריות בזכות עזרא הצדיק, בשל שהיה ראוי שתנתן התורה על ידו (שזהו מעלת נשמתו) אלא שקדמו משה רבנו, ולכן השתנה הכתב על ידו (סנהדרין כא,ב-כב,א) לכן זהו כרמז לנשמותיהם ומעשיהם של הצדיקים. באותיות אשוריות יש סודות גדולים, ולכן נרמז במלאך מיכאל, כרמז ל'מי כא'ל', שבאים לגלות את מעלת גילוי הקב"ה שאין כמותו. (אולי גילוי הכתב האשורי קשור לכך שבדורם בוטל יצר הע"ז ולכן בדורם היו ראויים שיתגלו האותיות הקדושות, שנעשו נסתרות בעקבות חטא העגל, ולכן בדור ביטול שורש הע"ז זהו כביטול לגילוי העגל ולכן חוזרות האותיות ומתגלות לנו). גם הדעה שראו את אפרו של יצחק במקום המזבח, זהו כרמז שעכשיו הם ראויים לגילוי הכתב האשורי שיש בו התעלות האדם, כעין שיצחק התעלה בעקידה. גם הדעה שגילו את מקום המזבח ע"י הריח, זהו כרמז שזיהו בחוש נוסף לראיה, והריחו ריח של הקודש - קטורת ואברים, שזהו כרמז שמעבר לראיה של האותיות שבעיני סתם אדם נראה כסתם אותיות (שכך רואה בחוש ראיתו הרגילה), באמת יש בהם גם גילוי של קדושה.