תרגום יונתן בן עוזיאל כפירוש לתורה: פרשת וירא

יח,י: וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל, וְהוּא אַחֲרָיו : ושרה הייתה שומעת בפתח האוהל, וישמעאל עומד אחריו ומאזין למה שאמר המלאך.

יח,טז: וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים, וַיַּשְׁקִפוּ עַל-פְּנֵי סְדֹם: ושניים מהם השקיפו על פני סדום.

יט,ג: וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה, וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ: ונדמה לו כאילו אוכלים.

יט,יח: וַיֹּאמֶר לוֹט, אֲלֵהֶם:  אַל-נָא, אֲדֹנָי: בבקשה ממך, המתן לי שעה קלה עד שאתחנן לפני ה'.

יט,כד: וַיהוָה, הִמְטִיר עַל-סְדֹם וְעַל-עֲמֹרָה--גָּפְרִית וָאֵשׁ:  מֵאֵת יְהוָה, מִן-הַשָּׁמָיִם: וה' הוריד מטרות רצון על סדום ועל עמורה על מנת שיעשו תשובה, ולא עשו, כי אמרו: אין גלויים לה' מעשים רעים, לכן ירדו עליהם גפרית ואש מאת ה' מן השמים.

יט,כו: וַתְּהִי, נְצִיב מֶלַח: והנה היא ניצבת עמוד מלח עד זמן בוא התחייה שיחיו המתים.

כ,טז: וּלְשָׂרָה אָמַר, הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ--הִנֵּה הוּא-לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם, לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ; וְאֵת כֹּל, וְנֹכָחַת: הנה הם לך כסות עיניים – על אשר העלמת מבעלך לילה אחד וראיתי את גופך, שאילו נתתי את כל שהיה לי, לא הייתי כדאי.

כא,ט: וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם—מְצַחֵק: מצחק לעבודה זרה ומשתחוה לה.

כא,לא: עַל-כֵּן, קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא--בְּאֵר שָׁבַע:  כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ, שְׁנֵיהֶם: באר שבע הכבשות, כי שם נשבעו שניהם.

כב,א: וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱלֹהִים, נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם: הדברים האלה – משניצו יצחק וישמעאל, ישמעאל היה אומר: לי ראוי לרשת את אבי, שאני בנו בכורו .... עונה יצחק ואומר, הנני היום בן 37 שנה, ואילו שאל ה' את כל איברי לא הייתי מעכב. מיד נשמעו הדברים האלה לריבון העולם, ומיד ניסה ה' את אברהם.

כב,ח: וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם, יַחְדָּו: ואמר אברהם: ה' יכין לי שה, ואם לא, אתה הוא לעולה, בני, והלכו שניהם יחד בלב נוח. [תרגום ירושלמי]