לוֹט וְאַנְשֵׁי סְדוֹם

 שיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©

וַיְהִי הַיּוֹם לוֹט מְאָרֵחַ  מַלְאָכִים

לוֹ הֲפִיכַת סְדוֹם  מְבַשְּׂרִים

אוֹתָם קִבֵּל בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת

עָרַךְ מִשְׁתֶּה מְכֻבָּד וּמַצּוֹת.

עֵת שְׁעַת בּיֶן הָעַרְבַּיִם

הַחַמָּה שׁוֹקַעַת בַּעֲצַלְתַּיִים

לְפֶתַע רַעַשׁ וּמְהוּמָה רַבָּה

אַנְשֵׁי סְדוֹם מוֹפִיעִים  בִּמְרוּצָה.

מִנַּעַר וְעַד זָקֵן חֲפֵצִים

לִרְאוֹת פְּנֵי הָאוֹרְחִים

פּוֹתְחִים פִּיהֶם בִּצְעָקוֹת

תּוֹבְעִים הָאוֹרְחִים לִרְאוֹת.

 לוֹט כֹּה נָבוֹךְ מֵהָרְשָׁעִים

 דְּרִישָׁתָם בְּעֵינָיו  תְּמוּהִים

 אַנְשֵׁי שֶׁקֶר וּמִרְמָה

 אוֹי לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה,

 לוֹט עוֹמֵד  נִרְגָּשׁ וְנִסְעָר

 אֶת הַדֶּלֶת  בַּפֶּתַח סָגַר

 בּוֹ  מַפְצִירִים  לִרְאוֹת הַמְּבַקְּרִים

 כְהֶרֶף עַיִן - חִישׁ בַּסַּנְוֵורִים מֻכִּים.

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת:  וַיַּרְא. [חֻמַּשׁ בְּרֵאשִׁית]