"וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו"

(בראשית יז, יט)

כשמתבוננים בדמותו של יצחק אבינו, עולה שלאורך כל הדרך, התכונה הייחודית של יצחק אבינו היא הסבלנות, "ההתמדה השקטה". התורה מתארת פעם אחר פעם את הקשיים שעומדים בפני יצחק אבינו ומול כל קושי הוא דבק במטרתו מתוך תפילה ואמונה:

- על עקרותה של רבקה הוא מתפלל עשרים שנה (בראשית כה, כא): "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִיא", כמה רגעי חולשה ומשבר עברו עליו, אך קול קורא לו (תהלים כז, יד): "קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה' ", עד: "וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ".

- הפלשתים סותמים את בארותיו וממלאים אותם עפר (בראשית כו, טו): "וְכָל הַבְּאֵרֹת.. סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר", אך הוא חופר את הבארות שוב (בראשית כו, כב): "וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת..". כשמשתלטים הרועים על הבארות שהוא מוצא, הוא נודד מבאר לבאר ואינו מתייאש, עד מציאת הבאר שעליה הוא אומר (בראשית כו, כב): "כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ".

- הוא זורע בארץ הנגב בשנת בצורת ומתפלל ומצליח (בראשית כו, יב): "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהיא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה' ", על אף שהזריעה היא "בארץ קשה ובשנה קשה", כפי שכותב רש"י.

מורי ורבי הרב שטרנברג זצ"ל תיאר את תלאותיו של יצחק אבינו בארץ הנגב נוכח שנות בצורת מזה ופלשתים עוינים מזה, ואז הרים קולו וקרא: "זהו סוד גדולתו של יצחק - מסירות והתמדה. להחזיק מעמד שנה אחר שנה בארץ הנגב בלי להישבר ובלי להתייאש ולבנות - מתוך כל המשברים - בית חיים".

אלא שעדיין יש לתהות, מדוע נקרא "יִצְחָק" בלשון עתיד ולא בלשון עבר, או הווה? דומה שסוד גדול גנוז בלשון עתיד זו שב'יִצְחָק'. כביכול מבקש המקרא לאותת ולומר: לא בבת אחת יתגלה צחוקו של יצחק. ולא מיד ימלא פיו שחוק. אדרבה, עוד נכונו לו תלאות וייסורים, ועוד דמעות רבות יעלו בעיניו: דמעות המלאכים בעקידה, דמעות תפילה על אשתו העקרה, דמעות נוכח סתימת הבארות ודמעות על עשו בנו שיצא לתרבות רעה. אבל, אף על פי כן ולמרות הכול - הוא עוד יִצְחָק. כי ה"צחוק" - השמחה הסופית על השגת המטרה, אינה מגיעה אצל יצחק אבינו מיד בתחילה, אלא לאחר התמדה, מסירות וסבלנות, בבחינת (תהלים קכו, ה): "הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ".

מהספר: "מעט מן האור" של חנן פורת ז"ל - מהאתר: לימוד יומי - https://limudyomi.com/