"וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום. וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה. ויאמר אדנ'י אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך. יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ. ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת. וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עגות. ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אתו. ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו" (בראשית יח,א-ח). 'דאמר ר' חמא בר' חנינא, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: בשכר שלשה זכו לשלשה: בשכר "חמאה וחלב" זכו למן, בשכר "והוא עומד עליהם" זכו לעמוד הענן, בשכר "יוקח נא מעט מים" זכו לבארה של מרים. "יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם", אמר רבי ינאי ברבי ישמעאל: אמרו לו: וכי בערביים חשדתנו שהם משתחוים לאבק רגליהם? כבר יצא ממנו ישמעאל. (בראשית יח, א) "וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום" מאי כחום היום? אמר רבי חמא בר' חנינא: אותו היום יום שלישי של מילה של אברהם היה, ובא הקב"ה לשאול באברהם, הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה כדי שלא יטריח אותו צדיק באורחים' וכו' (ב"מ פו,ב). תנא דבי ר"י למד שהמן הבאר ועמוד הענן ניתנו לישראל בזכות מעשה אברהם בהכנסת האורחים שעשה למלאכים. אולי זה קשור בכך שקיום בנ"י במדבר היה ניסי, שהתקיימו במדבר ע"י אותם שלושת הדברים, שבלעדיהם לא יכלו להתקיים. לכן בקיום בנ"י במדבר נעשה קידוש השם גדול בעולם, ולכן זה קשור להכנסת האורחים שעשה אברהם, שע"י שהיה מאכיל את האורחים היה נותן בהם אמונה: '"ויקרא שם בשם ה' א'ל עולם", אמר ריש לקיש: אל תיקרי "ויקרא" אלא "ויקריא", מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב. כיצד? לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו, אמר להם: וכי משלי אכלתם? משל אלקי עולם אכלתם, הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם!' (סוטה י,א-ב). לכן כמו שאברהם נתן לאורחים ובכך הקריא את שם ה' בעולם, כך גם כנגד זה במדבר ה' הביא דברים לבנ"י ובכך נעשה קידוש השם בעולם. המתנות שישראל קיבלו היה בזמן המדבר, והדר בחו"ל זהו כעין עובד ע"ז: 'ת"ר: ... שנא' (ויקרא כה, לח) "לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים" ... לומר לך: כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים. וכן בדוד הוא אומר: (שמואל א כו, יט) "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים", וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים? אלא לומר לך: כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים' (כתובות קי,ב). לכן זה דומה למה שהתגלה כאן גילוי של כעין עובדי ע"ז, שזהו שנתן להם לשטוף את רגליהם בשל שחשב שהם עובדי ע"ז; ועל זה נאמר שלכן בישמעאל התגלה שהוא עובד ע"ז, זהו גם כעין המתגלה כאן שישראל היו במדבר, ובחו"ל זהו כעין עובד ע"ז. מעשה הכנסת האורחים היה בפסח (רש"י בראשית יח,י [אמנם זה מחלוקת בחז"ל]; ופסח הוא זכר ליציאת מצרים), וכן זמן המדבר הוא כהמשך יציאת מצרים, ולכך הם קשורים. ה' בא לבקר את אברהם בהיותו כואב ביום השלישי למילתו, שזהו רמז לגילוי ברית המילה, שהיא האות ביננו לה', שמגלה שיש בנו מעלה וחיבור מיוחד לקב"ה, ולכן כנגד זה מתגלה במדבר שה' נתן לנו מתנות נפלאות בנס, בשל מעלתנו המיוחדת. אברהם ראה את שלושת המלאכים, שזה נראה כרמז כנגד שלושת המנהיגים של בנ"י בדור המדבר (משה אהרן ומרים), שזהו כרמז "נצבים עליו" כעין ע"ד הרמז שאותם המנהיגים ניצבו על בנ"י בהנהגה. המלאכים באו ובישרו על הולדת יצחק, ויצחק קשור במיוחד לא"י (ב"ר סד,ג); אולי לכן נאמר בהדגשה שזה "באלני ממרא", שזה בא לומר: '"באלוני ממרא" - הוא שנתן לו עצה על המילה לפיכך נגלה עליו בחלקו' (רש"י), שאולי גם מרמז בעומק בעשיית המילה (שממרא נתן לו עצה לקיים את דבר ה' ולמול [מה שבכלל היה ספק לאברהם אם לקיים את דבר ה' למול, שזה לכאורה לא מובן, ראה ב'תורת המקרא' פרשת "חיי שרה", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א]) כרמז ליצחק שקשור במילה (שהיה הראשון שמל כדין בגיל שמונה ימים, וכן) שנאמר לאברהם למול לקראת הולדת יצחק; ויצחק קשור במיוחד לא"י, לכן גם הובא המקום כהדגשה שזהו בא"י, ולכן יש גילוי של הופעת יצחק שזה שבאו המלאכים לבשר. ממילא כמו שכאן זה לקראת הופעת יצחק שמגלה על קשר לא"י, כך גם זמן המדבר זה היה לקראת הכניסה לארץ. (ורק בא"י יש גילוי של קהל ישראל [הוריות ג,א], רק בארץ יש גילוי של ישראל בשלמות; לכן זה קשור כאן לקראת הופעת יצחק כהקמת עם ישראל, כך גם במדבר זה לקראת הכניסה לארץ שבה מתגלה עם ישראל בשלמות). בזמן המדבר בנ"י למדו תורה ובכך התחברו אליה: 'אמר הקדוש ברוך הוא: אם אני מוליכן דרך פשוטה, עכשיו מחזיקין איש איש בשדה ובכרם ומבטלין מן התורה, אלא אני מוליכן דרך המדבר ויאכלו את המן וישתו מי באר, והתורה מתיישבת בגופן' (תנחומא "בשלח" סימן א [וראה גם במכילתא שמות טז,ד]). אולי זה קשור לכאן, להכנסת האורחים של אברהם, שבכך היה מפיץ את שם ה' ומגיירם, וכך שמרו את התורה, וכך רמז "והוא עמד עליהם תחת העץ", כעין רמז לעץ החיים – התורה: "עץ חיים היא למחזיקים בה ותמכיה מאשר" (משלי ג,יח), שכך התחברו לתורה במדבר (ע"י שהיו אוכלים מן ושותים מהבאר, וכן עצם קיומם נעשה ע"י ענני הכבוד שהגנו, וכך התקיימו בזמן המדבר עד שהתורה נספגה בהם), וזהו כעין עמידה – כעין ביטוי שהתחברו בשלמות ונעמדו בדבר. המן היה כנגד החמאה וחלב, נראה שגילוי החלב (גם חמאה נעשית מחלב) שנעשה בחליבה מתגלה במן: '(במדבר יא, ח) "והיה טעמו כטעם לשד השמן". א"ר אבהו: מה שד זה תינוק טועם בה כמה טעמים, אף המן כל זמן שישראל אוכלין אותו מוצאין בו כמה טעמים. א"ד: לשד ממש, מה שד זה מתהפך לכמה גוונין, אף המן מתהפך לכמה טעמים' (יומא עה,א). המן היה הלחם במדבר: "ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים" (שמות טז,ד), נראה שאת החמאה היו אמורים לאכול יחד עם הלחם שאברהם אמר לשרה להכין, לכן כנגד זה היה את המן שהיה הלחם. במן היה גילוי שלשה סוגים: 'כתיב "לחם" וכתיב "עוגות" וכתיב "וטחנו", הא כיצד? צדיקים לחם, בינונים עוגות, רשעים טחנו בריחים' (יומא שם), אולי זה כנגד שאברהם אמר לשרה להכין מכמות של שלושה סאים: "שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עגות" (וכן בפרים שהכין אברהם לאכילתם היו שלושה פרים [ב"מ פו,ב]).