"ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה. ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחת האדמה. וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן. ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען. ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ" וגו' (בראשית יב,א-ו). התורה מציינת את שנותיו של אברהם כשעלה לא"י, לשם מה זה הובא? אומר המלבי"ם: '"ואברם בן חמש שנים", הגם שהיה זקן ויושב בארץ הזאת ימים רבים שמע לדבר ה'. ועפ"י הדרוש, הנה השנים שאין אדם משיג בהם את שלמותו אינם שנות חיים, כי לא חי בהם חיי האדם רק חיים בהמיים ולא יחשבו במספר שנותיו, ואברהם עברו עליו שנים רבות עד שהכיר האמונה האמתית. ועד עתה לא היה במנין שנותיו, רק בצאתו מחרן השלים שלמות נפשו בהדרי קודש מרחם משחר, עד שאז נחשב לו כי חיה עד עתה חמש ושבעים שנה'. אפשר להוסיף לזה שיש מחלוקת בחז"ל האם אברהם אבינו עלה פעם אחת לא"י בגיל 75, או שכבר עלה בגיל שבעים וירד חזרה לחרן ובגיל 75 נאמר לו ללכת לא"י ואז עלה פעם שניה (ראה בהרחבה ב'תורת המדינה', 'עלייתו הראשונה של אברהם אבינו לא"י', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). לפי הדעה שכבר היה בא"י חמש שנים קודם וחזר לחרן, אז יוצא יותר חזק שהתורה מדגישה שנאמר לו ללכת בגיל 75, שזה אחרי שכבר היה בא"י וחזר לחרן כך שכנראה לא הסתדר או שהיה לו לא נח בא”י, ממילא לאחר חמש שנים שכבר היה בחרן בטח כבר היה ברור לו שאין לו מה לחפש בא"י והתקבע בחרן, ובכ"ז כשה' אמר לו ללכת והביאו לארץ, הוא התקבע בארץ בלי להתנגד. הסבר נוסף מובא בר"י בכור שור: '"ואברם בן חמש שנים" וגו׳ – מנה שנותיו של אברהם להודיעך שעדיין היה אביו חי, ולא חש לאהבת אביו, ולא לשום דבר, אלא לרוץ אחר מצוותיו של הקב״ה'. חז"ל רמזו בגילו של אברהם כשורש לגילוי של אסתר: '"ואברם בן שבעים וחמש שנים". הה"ד (אסתר ב, ז): "ויהי אומן את הדסה היא אסתר"; רב אמר: בת מ' היתה, ושמואל אמר: בת שמונים שנה. רבנן אמרי: בת שבעים וחמשה. רבי ברכיה בשם רבנן דתמן אמר: אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: אתה יצאת מבית אביך בן שבעים וחמשה שנים, חייך אף גואל שאני מעמיד ממך יהיה בן שבעים וחמשה שנים, כמנין הדסה' (ב"ר לט,יג). אולי אפשר שרמזו זאת ע"פ סמיכות הפס': “אשר הגלה מירושלים עם הגלה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל. ויהי אמן את הדסה היא אסתר בת דדו" וגו' (אסתר ב,ו-ז). שהדסה קשורה עם עניין גלותו של מרדכי, ועל מרדכי נאמר שהוא חזר לא”י: '"אשר הגלה מירושלים”. אמר רבא: שגלה מעצמו. ולמה שני פעמים "אשר הגלה"? גלה עם גלות יכניה וחזר לירושלים, והגלה אותה שנית נבוכדנאצר עם גלות אחרונה' (ילקו"ש נ"ך רמז תתרנ"ג). שמה שאמר רבא על מרדכי 'שגלה מעצמו' (מגילה יג,א), הכוונה שהוא גרם לעצמו לגלות ע"י שחזר לארץ (שלא כמו שפרש”י בגמ'), כמו שמובא בגר”א: '"אשר הגלה מירושלים" וכו׳ – אמר כאן הגלה ג׳ פעמים: ״אשר הגלה מירושלים״, ״אשר הגלתה״, ״אשר הגלה״; להודיע חיבת ארץ ישראל עליו, שבכל פעם חזר לירושלים והיה נגלה ג׳ פעמים. וזהו שאמרו (בגמרא יג, א) שגלה מעצמו, כלו׳ מדעתו; שחזר לארץ ישראל משום כך נגלה פעם שנית, וכן פעם שלישית' (אדרת אליהו). ממילא אפשר שע”פ המדרש שהיה פעמיים בארץ (בתחילה לפני שהוגלה, ואח”כ חזר לארץ עד שהוגלה שוב), זה מקביל לאברהם שעלה פעמיים כדי לגור בארץ; ולפי הגר"א שזה היה שלוש פעמים שהוגלה כך שהיה כעין שלוש פעמים בארץ, זה מקביל לאברהם שעלה לארץ שלוש פעמים – בגיל שבעים, בגיל 75 ובחזרתו ממצרים שלשם ירד בשל הרעב. וקשרו של מרדכי לארץ שזה כעין אברהם, נאמר בפס' סמוך להדסה, לומר שכח אסתר בא ממעשה אברהם שעלה לארץ. אולי אפשר שאברהם עלה לארץ בגיל שבעים בפעם הראשונה, כרמז שבא"י יש מעלה מיוחדת, שנעשה כעין אדם חדש, לכן היה אז אברהם (שהוא היסוד של קשרנו לארץ) בגיל שבעים שזהו זמן חיי אדם: “ימי שנותינו בהם שבעים שנה" (תהלים צ,י), כעין שעכשיו נגמר הקודם והחל חיים חדשים בשל הגעתו לארץ (אמנם אח"כ ירד ממנה, אבל בכ"ז עצם העליה שעלה כדי לגור בארץ גילתה כעין גילוי חיים חדש שמה שהיה קודם כעין מת ועכשיו מתחיל מחדש; כעין שהגילוי הקודם מת כגיל מיתת האדם בגיל שבעים). ונאמר לו "לך לך" בגיל 75 (או שאז היתה העליה היחידה שעלה, ע"פ הדעה האחרת במדרשים) רמז שכעין נולד מחדש וכך בגיל חמש החל להתחבר לתורה, כעין כרמז לגיל חמש שאז מתחילים להתחבר לתורה ('בן חמש שנים למקרא' [אבות ה,כא]), שכך עכשיו אברהם בא לארץ ולכן החל להתחבר לתורה, שאברהם לא שמר את התורה אלא רק בא"י (רמב”ן; בראשית כו,ה), ולכן רק עכשיו שבא לארץ החל לשמור על כל התורה. עוד נראה שה' הביאו דווקא בגיל 75 כרמז שזה קשור לגילוי שם ה' בעולם, שזה נעשה ע"י שמירת התורה בא"י (שכאן עיקר התורה [ספרי "עקב”, מג]); לכן נרמז על התורה שמשה הביא, ומשה הגיע לשער המ"ט בשערי בינה (ר"ה כא,ב), וזהו מ"ט ועוד כ"ו כרמז לשם הויה (שאנו באים לגלות את שם ה' בעולם), יוצא ע"ה. וכן אברהם הכיר את הקב"ה בגיל שלוש: 'ריש לקיש אמר: בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו, מִנְיַן "עק"ב" שמע אברהם בקול בוראו' (ב"ר סד,ד), ובא לתקן את העולם לשם ה', שזהו רמז בשם בן ע"ב אותיות שמרמז על גילוי שם ה' בשלמות בעולם; שכך יוצא סה"כ ע"ה (72+3). בנוסף, בגיל שבעים עלה בפעם הראשונה, כעין כרמז לדוד המלך שחי שבעים שנה, כרמז שבאו לגלות מלכות ישראל כגילוי למלכות ה' בעולם, שכך נאמר על אברהם: “שמענו אדני נשיא אלקים אתה בתוכנו" (בראשית כג,ו), וכן נאמר בשלמה: “וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו" (דה"י א כט,כג), כך שכסא דוד במלוכה זהו כסא ה'. לכן זה מתגלה בגיל שבעים, כמו חיי דוד (שחי שבעים שנה), כרמז לתיקון כל העולם, כל שבעים האומות. ובגיל 75 עלה אברהם לארץ לגמרי ע"פ צו ה', כגילוי להליכה אחר רצון ה', שרצון ה' מתגלה בתורה, לכן זה רמז בעוד חמש שנים כרמז לחמשה חומשי תורה; כרמז שמעלייתו לארץ מתחיל גילוי תורה שלם, שמחיל בעולם הליכה אחר רצון ה' בשלמות (שעיקר התורה דווקא בארץ, וכן שמר על כל התורה רק בארץ) ובכך מתקן את כל העולם.