בס''ד                    פרשת נצבים: האם מותר לילד קטן לקרוא בתורה

פתיחה

בפרשת השבוע מצווה התורה (ל, כג) לבחור בדרך המצוות, והעושה כך יתוגמל: ''כִּ֣י ה֤וּא חַיֶּ֙יךָ֙ וְאֹ֣רֶךְ יָמֶ֔יךָ לָשֶׁ֣בֶת עַל־הָאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨ע יְקֹוָ֧ק לַאֲבֹתֶ֛יךָ לְאַבְרָהָ֛ם לְיִצְחָ֥ק וּֽלְיַעֲקֹ֖ב לָתֵ֥ת לָהֶֽם''. מפסוק זה דורשת הגמרא מספר הלכות, ובמסכת ברכות (נה ע''א) דורשת, שהמסרב לעלות לתורה, חייו מתקצרים, שכן כאמור בפסוק, התורה היא 'חייך ואורך ימיך'.

בביאור הדברים כתב התורה תמימה (נצבים שם), שאין הכוונה דווקא לאדם שמחמת רשעותו מסרב לעלות לתורה, אלא למי שאינו מסוגל לעלות. כלומר, מדובר בזמנים עברו, בהם העולה לתורה היה גם קורא. אותו אדם שלא טרח ללמוד את הקריאה, ומחמת כך לא יכול לעלות, נראה כמזלזל בכבודה ולכן עליו להיענש. עם זאת, כפי שהביא ראייה מהמדרש, אין הכוונה למי שבאופן חד פעמי לא הכין את הקריאה, אלא לעושה כך באופן קבוע, ולכן רבי עקיבא לא נענש כשלא הכין את הקריאה. ובלשונו:

''ואפשר לומר על פי מה שידוע דבימי הגמרא היו הקרואים לתורה קוראים בעצמם הפרשה שאליה נקראו, ואיתא במדרש שאם לא סידר תחלה הפרשה לעצמו לא יעלה, ולכן אינו רוצה זה לעלות. והנה אף על פי שמצד הדין אינו רשאי לעלות, בכל זאת נענש על שלא הכין עצמו מקודם לסדר הפרשה כדי שלא יהיה לו מניעה לעלות בעת שיקראוהו, ונראה דאיירי ברגיל בכך דבזה ניכר שאינו חושש לכבוד התורה, אבל לא באקראי בעלמא מאיזו סבה או אונס.''

עם זאת, כיוון שהחשש הוא מביזיון התורה, ישנם מקרים בהם המסרב לעלות אינו נענש. לדוגמא, בשו''ת תורה לשמה (סי' תכח) כתב, שהמסרב לעלות כיוון שלא יוכל לעמוד כלכלית בעלייה (במקום בו מחויבים לתרום), אינו נענש, כי אין באפשרותו לעלות. בנוסף, הפתחי תשובה (יו''ד רמה) כתב, שהמסרב לעלות במקום שהעלייה תגרום לזלזול ברבו שעלה קודם, אינו נענש, מאותה הסיבה. נראה שמשום כך בבתי כנסת ספרדים נוהגים לומר 'שלישי' יעלה, ולא בשם העולה, למקרה בו משום מה לא יוכל לעלות.

בעקבות הפסוק הנדרש לעניין קריאה בתורה, נעסוק השבוע בשאלה האם קטן יכול לעלות לתורה, ואף לקרוא בה. נראה מחלוקת הפוסקים בנדון, האם יש הבדל בין ימי שני וחמישי בהם עולים שלושה עולים, לבין שבת בה יש שבעה עולים, ומה הדין בקריאה בתורה שחובתה מדאורייתא, כמו פרשת זכור. כפי שנראה, יש השקה בין סוגיה זו לסוגיה בה עסקנו בעבר (שמחת תורה שנה ו'), האם אשה יכולה לעלות לתורה, וחלק מהדינים, הקשורים להתחשבות כבוד הציבור, שייכים הן באשה והן בקטן.

עליית קטן לתורה

הגמרא במסכת מגילה (כד ע''א) דנה במצוות ציבוריות אותן יכול הקטן לקיים וכותבת, שאמנם הוא אינו נושא כפיו (לבדו), ולא יכול לעבור לפני התיבה ולשמש כשליח ציבור, אך הוא יכול לקרוא בתורה ואף לתרגם את הקריאה (תרגום שראינו בעבר (יתרו שנה ו') שנחלקו הראשונים מדוע הנהיגו אותו, ובזמן הזה רבים לא נוהגים בו, על בסיס ההבנה שמטרת התרגום להסביר את הקריאה למי שאינו מבין, וכיום מבינים גם ללא תרגום (בניגוד לגאונים, שייתכן שסברו שמטרת התרגום להוות חיבור בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה)).

א. מדוע קטן יוכל לקרוא בתורה, אם אינו מחויב בקריאה, ואף מוסיפה הגמרא (כג ע''א), שהוא עולה לשבעת הקרואים? הרא''ש (ברכות ז, כ) כתב בשם רבינו תם, שמטרת קריאת התורה היא בתוצאה, לשמוע את קריאת הפרשה, וגם אם קטן שאינו מחויב קרא, הרי שסוף כל סוף הציבור שמע את הקריאה. עוד הוסיף, שגם אין ברכה לבטלה כאשר הוא מברך בעלייתו, שכן לא מברכים 'אשר קידשנו במצוותיו וציוונו', והוא לא צווה, אלא 'אשר בחר בנו מכל העמים', שהיא ברכת השבח ולא המצוות. ובלשונו:

''ודווקא להצטרף (= למניין) אבל לאפוקי אחרים ידי חובתן לא, דהא אמרינן בשילהי ראש השנה (דף כט ע''א), דכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן. והא דסלקי קטן ועבד ואשה דליתנהו בתלמוד תורה (עולים) למנין שבעה (במגילה דף כג ע''א), משום דספר תורה לשמיעה קאי, וברכה אינה לבטלה, דלא מברכים אשר קדשנו במצותיו וציוונו על דברי תורה, אלא אשר בחר בנו ואשר נתן לנו, עד הנה דברי רבינו תם זכרונו לברכה.''

ב. הריב''ש (סי' שכו) נראה שצעד בכיוון שונה וכתב, שאכן מעיקר הדין קטן לא יכול היה לקרוא בתורה, אלא שכיוון שבעבר כל עולה לתורה היה גם קורא, חששו חכמים שיהיו בתי כנסת שלא יהיו בהם שבעה מבוגרים היודעים לקרוא, ולכן תיקנו שילד קטן ואשה יכולים לקרוא (עם זאת, אשה לא קוראת משום כבוד הציבור, טעם שראינו בעבר (שמחת תורה שנה ו') שלרבים מהפוסקים יכול להתבטל). עם זאת, כיוון שקריאת התורה נחשבת דבר שבקדושה, חובה שיהיו עשרה גברים נוכחים, גם אם הם לא קוראים בפועל.

ג. בשו''ת צמח צדק (או''ח סי' לה) נראה שצעד בכיוון שונה (שיש בו מימד דומה לדברי רבינו תם) וכתב, שהסיבה שקטן יכול לקרוא בתורה היא, שאין מצווה לשמוע את הקריאה כשם שמצווה לקרוא מגילה, אז חייבים לשמוע את הקריאה מאדם המחויב בה ולא מקטן, אלא המצווה היא להיות נוכח באירוע בו שבעה עולים יקראו בתורה, וגם קטן יכול להיות חלק מאותם שבעה.

קריאת כל הפרשה

לכאורה כפי שכתב הרב עובדיה (יחוה דעת ה, כה), נפקא מינה בין ההבנות תהיה, האם קטן יכול לקרוא את כל הפרשה: א. לדעת רבינו תם ניתן יהיה לשמוע את כל הקריאה, שכן אם המצווה היא השמיעה, מותר לשמוע הן חלק מהקריאה והן את כולה. ב. הריב''ש לעומת זאת כתב, שחז''ל הקלו רק בקריאת עלייה אחת, ולא בכל הפרשה. למעשה, בפסק ההלכה נחלקו האחרונים:

הצמח צדק (או''ח סי' לה) פסק להלכה שקטן יכול לעלות רק לעלייה אחת, ולא לכל הפרשה. ולמרות שכאמור סבר שהעיקר הוא שישמעו שבעה עולים לתורה, כתב הרב משה פיינשטיין (או''ח ב, עב), שקטן לא יכול לשמש כשליח לקריאה של העולים האחרים שצריכים לקרוא. כך סבר גם הרב הדאיה (ישכיל עבדי או''ח ז, ה), אך נימק, שכשם שיש קללה לגדול שקטן קורא לו הלל, כך יש קללה כשקטן קורא לגדולים בתורה, ולכן אין לעשות כך. הפרי מגדים (רפב, ג) חלק וסבר, שכיוון שקריאה בתורה היא מדרבנן, והקטן מחויב מדרבנן, הוא יכול לקרוא את כל הפרשה. גם המשנה ברורה (שם, יג) כתב שבשעת הדחק ניתן לסמוך על דבריו.

עלייה כשלישי

כאמור לעיל, הגמרא במסכת מגילה כותבת שקטן עולה לקריאת התורה המכילה שבעה עולים. לכאורה, כאשר ישנם שלושה עולים, כמו בימי שני וחמישי, הוא אינו יכול לעלות. אולם מדברי הרמב''ם (תפילה יב, טז - יז), שמנה את העולים בשבתות, חגים וימי חול, ולאחר מכן כתב שקטן עולה לתורה, נראה שקטן עולה גם למניין שלושה. ודנו מהיכן הוציא דין זה:

א. הכנסת הגדולה (רפב, הגהות הטור), סירב לפרש שאכן דעת הרמב''ם שקטן עולה למניין שלושה, שהרי לא כך משמע מדברי הגמרא, וכן מדברי הפוסקים וביניהם הטור (או''ח שם), והרוקח (סי' שלד). לכן דחק וביאר, שלמרות שהרמב''ם כתב שקטן עולה לתורה גם אחר שכתב את עליית שני וחמישי, אפשר שכוונתו רק לעליית שבת, בה עולים שבעה[1]. כדבריו פסק המשנה ברורה (רפב, יא), שהוסיף בשם העולת שבת, שגם ביום כיפור, יום טוב וכו', שלא עולים שבעה, אין קטן עולה. ובלשון הכנסת הגדולה:

''ונראה מדבריו (= של הרמב''ם) דעולה אפילו למניין ג', ביום שאין קורין בו אלא ג'. ויש לתמוה מנא ליה הא, דהא בברייתא הכל עולין למנין שבעה קתני, וכן כתבוה כל הפוסקים בהלכותיהם. ולכן אני אומר, שגם דברי הרמב"ם צריך לפרשם דווקא לשבעה ולא לשלושה, והדברים מוכרחים כן ממה שכתב בפירוש המשנה... ואפילו אם תרצה לומר דבחיבורו חזר בו, לעניין הלכה קיימא לן דדוקא למניין שבעה עולה ולא למניין שלושה, כדברי שאר הפוסקים.''

ב. האור זרוע (א, תשנב) כתב, שיותר פשוט שקטן יעלה למניין שלושה ממניין שבעה, והגמרא כתבה שקטן עולה למניין שבעה, דווקא בגלל שיש בכך יותר חידוש מאשר בשלושה. וביאר, שבשבת כל הקהל נמצא בבית כנסת, וכן יש את כבודה של השבת, ולכן היה מקום לומר שקטן לא יעלה לתורה משום כבוד הציבור, אבל אם בכל זאת קטן עולה למניין שבעה, הרי שבוודאי יכול לעלות למניין שלושה. אמנם האור זרוע לא כתב את דבריו כדי ליישב את הרמב''ם, אך בהחלט על בסיס דבריו ניתן ליישבו.

כדבריו פסק גם בשו''ת שבות יעקב (א, מ), שהוסיף שכך משמע שפסק הבית יוסף (או''ח קלה). והסביר (שלא כהסבר האור זרוע), שהסיבה שהגמרא כתבה דווקא קטן עולה למניין שבעה היא, שפשוט מסתמא כאשר מעלים לתורה, מעלים אנשים מבוגרים, ורק בשעת הדחק מעלים קטן, וודאי בעבר כאשר העולה לתורה היה גם קורא. לכן, ביום בו עולים שלושה לתורה, כמעט תמיד היו מבוגרים שעלו, והגמרא כאשר דנה בעליית קטן דנה במקרה היותר שכיח, בו לא היו שבעה מבוגרים שיודעים לקרוא. ובלשונו:

''ולא נעלם ממני שבכנסת הגדולה כתב דעיקר כדעת הפוסקים דדוקא למנין שבעה עולה ולא למנין שלשה... לא נראה כדבריו, דמאי שנא לשלושה או לשבעה, וכן משמעות סתימות לשון הרמב"ם וכן כתב בתשובת מהרי"ט, וכן נוטין דברי הב"י באורח חיים סימן קל"ה... והא דקאמר בש"ס עולה למניין שבעה, לאו דוקא, אלא שדבר בהווה, שתוך שבעה קורין לפעמים קטן, מה שאין כן תוך מספר קטן שהיא שלושה, אין הדבר מצוי לקרות קטן.''

ג. החיד''א (ברכי יוסף רפב, ה) הביא גישת שלישית בשם האר''י, שלא זו בלבד שקטן לא יכול לעלות למניין שלושה, אלא גם כאשר הוא עולה למניין שבעה, הכוונה דווקא לשביעי, והוסיף שכך יש לנהוג, בפרט כשלא מדובר בשעת הדחק. ייתכן שבכך חלק על דברי הגמרא, אמנם ייתכן שכך פירש גם את לשונה, שכאשר הגמרא כותבת שקטן עולה למניין שבעה, הכוונה לשביעי בדווקא.

ד. הרב עובדיה (יחוה דעת ב, טו) במעין גישת ביניים סבר, שמצד אחד לכתחילה יש לחוש לדעה הסוברת שקטן עולה רק למניין שבעה, אך מצד שני במקום הצורך ניתן גם שיעלה למניין שלושה, שכן כך דעת הרוב הפוסקים, וגם השולחן ערוך כפי שראינו בדברי השבות יעקב. לכן לדוגמא, קטן ביום הנחת התפילין, יכול לעלות לתורה, שכן מדובר ביום מיוחד, וגם ממילא הוא קרוב לבר המצווה. אך כמה חודשים לפני הבר מצווה, לכתחילה לא יעלה לחשוש למחמירים.

עלייה למפטיר

לכאורה לפי מה שראינו עד כה, אין מחלוקת שקטן יכול לעלות למניין שבעה, וכאמור רבים סוברים שאפילו למניין שלושה יכול לעלות. אולם, כתב המשנה ברורה (רפב, יב), שבפועל במקומו, נוהגים שלא לקרוא לקטן לתורה, ורק למפטיר, אז כבר השלימו את מניין הקרואים, ניתן להעלותו. כך נוהגים רבים מהאשכנזים, וכן חלק מהספרדים בעקבות הרב הדאיה (ישכיל עבדי ז, ו).

בטעם המנהג נימק הפרישה (שם, ה), שכפי שראינו הסיבה שבפועל נהגו לקרוא לקטן לתורה, הייתה משום שהעולה לתורה אף היה קורא בה, ורבים לא ידעו לקרוא בתורה, דבר שהצריך עליית קטן היודע לקרוא. אולם בזמן הזה, מאז שתיקנו הגאונים שאדם אחד קורא לכל העולים, אין יותר סיבה לקרוא לקטן לעיקר הקריאה, ונקבע המנהג שלא להעלותם. רק לקריאת המפטיר, שאינה מעיקר הקריאה, ונתקנה כדי שהעולה להפטרה ייקרא גם מפרשיית התורה, נהגו להעלותם. ובלשון הרב הדאיה:

''אבל קטן שעוד לא הגיע לבר מצוה, המנהג כאן בארץ, שלא להעלותו, ומנהג ישראל תורה היא, ולכן זה שמעלה קטן לתורה היפך המנהג, הרי הוא עובר על התקנה, ועונו ישא, שמזלזל בבעלי התקנה, הרבנים הקדושים אשר בארץ המה, ומי יערב לנפשו, לעבור בשאט בנפש על המנהג הקדום מימות הראשונים, הרי אמרו מנהג מבטל הלכה, וגדול כח המנהג, ועיין במשנה ברורה שגם הוא כתב כזאת שנוהגים כהיום שאין קורין קטן כלל לשום עליה... אלא למפטיר''  

עם זאת, כאשר פרשיית המפטיר היא פרשה שחובה לקוראה מהתורה, כמו פרשת זכור או פרשת פרה, כתבו האחרונים, ואפילו הסוברים שקטן יכול לעלות למניין שלושה (כמו הרב עובדיה (יחוה דעת א, פה)), שאין להעלות קטן לתורה, אפילו אם אינו קורא בפועל, שכן בעלייה זו יש לצאת ידי חובה, וקטן הרי לא יכול להוציא ידי חובה.    

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו^[2]...