"ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלקיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום. והקללה אם לא תשמעו אל מצות ה' אלקיכם וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם" (דברים יא, כו-כח). ראה 'בשערי הארץ', 'על מנת אשר תשמרו", למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א. החיים האמיתיים הם חיים של תורה, שהאדם חי כמו שאדם בטבעו האמיתי אמור לחיות, שזהו ע"פ רצון ה'. שכך זה מצד שה' ברא את האדם (וגם ה' הוא המלך), ולכן מה שקבע זהו האמת של חיי האדם; וגם בשל שמעלת האדם היא מצד נשמתו, חלק אלוק שיש בו, ולכן וודאי שבהליכה כרצון ה' הוא מגלה את מעלתו בשלמות - שזהו חייו האמיתיים, שכך נברא לחייו בעולם ע"י נפיחת הנשמה בו. כמו"כ העולם כולו נברא ע"פ התורה ('כך היה הקב"ה מביט בתורה, ובורא את העולם, והתורה אמרה "בראשית ברא אלקים", ואין ראשית אלא תורה, היאך מה דאת אמר (משלי ח, כב): "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ"' [ב"ר א,א]), ולכן ההליכה ע"פ התורה היא המציאות האמיתית, ולכן היא החיים האמיתיים. לכן: '(קהלת ט, ה) "כי החיים יודעים שימותו", אלו צדיקים שבמיתתן נקראו חיים ...  "והמתים אינם יודעים מאומה", אלו רשעים שבחייהן קרויין מתים' וכו' (ברכות יח,א-ב). לכן מצד האמת האדם רוצה ללכת כרצון ה', אלא שיש בו יצה"ר שהוא מטעהו ומחטיאו, אולם מצד האמת הוא חיצוני לו, כיון שהאדם בעצמו רוצה בטוב שכך נמשך מצד טבעו. שזהו: 'ור' אלכסנדרי בתר דמצלי אמר הכי: רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות, יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם' (ברכות יז,א). 'ומי מעכב - שאין אנו עושים רצונך. שאור שבעיסה - יצר הרע שבלבבנו המחמיצנו' (רש"י). וכן - 'א"ר אבין: מאי קראה (תהלים פא, י) "לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר"? איזהו אל זר שיש בגופו של אדם? הוי אומר: זה יצר הרע' (שבת קה,ב), שיצה"ר הוא זר לטבעו של האדם, כיון שהאדם מצד עצמו רוצה בטוב, רוצה בחיבור לה'. אמנם לזה צריך ראיה אמיתית, אחרת האדם יכול לשקוע בחומריות ולא להבין את החיים האמיתיים; לכן פותחת התורה ב"ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה", ראה - צריך ראיה של המציאות האמיתית. גם נראה כרומז "ראה אנכי", איך תוכל לדעת מה האמת? תביט למתן תורה, שכל בנ"י היו במעמד מתן תורה וראו את התגלות ה' ושמעו את ה' אומר את הדברות שמתחיל ב"אנכי", שזהו היסוד לאמונת ישראל הברורה. (אולי לכן נאמר ברכה וקללה, כרמז שבדברות שמעו את שתי הדברות הראשונות [אמנם זה מחלוקת בחז"ל מה שמעו מהדברות; ראה 'תורת המועדים', 'עשרת הדברות', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א]. הראשונה זה "אנכי" ולכן נאמר בברכה "אשר אנכי מצוה אתכם היום", שאומר "אנכי" כרמז לתחילת הדברה הראשונה. והדברה השניה היא "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני", ולכן נאמר בקללה שזה אם ילכו "אחרי אלהים אחרים" וגו'). (הפרשה נמצאת אחרי "עקב" ולפני "שופטים", כעין רמז שב"עקב" זה שהאדם מקפיד על מצוות ה' - הולך בברכה, וב"שופטים" זה להעמיד שופטים ושוטרים כדי שילכו כרצון ה', כעין שלא יבחרו בקללה; וכאן זה כעין האמצע שאומר לאדם שיכול לבחור בטוב או ברע, שיש לו מצד עצמו בחירה חופשית. שיכול לבחור בטוב כ"עקב" או ח"ו ברע שלכן יש להעמיד שופטים שיישרו את העם, שלא לתת להם לחטוא כרצונם הרע). נראה שכיון שהעולם נברא ע"פ התורה אז כשאדם עושה את רצון ה' (כמתגלה בתורה), אז העולם מצד טבעו משפיע שפע טוב לאדם (ואף עצם עשיית רצון ה' זהו הברכה הגדולה ביותר לאדם, להתחבר לשם ה', שכך גם אפשר לדרוש, שנותן לפנינו "את הברכה" שהיא "אשר תשמעו אל מצות ה' אלקיכם" וגו'). אולם ה' לא מסתפק בטוב שבא מצד המציאות, אלא מוסיף עוד שפע טוב. לכן נאמר כעין פעמיים, שבהתחלה נאמר ככלל ששם לפנינו ברכה וקללה, ואז מפרט מהי הברכה ומהי הקללה; שלכאורה יכול היה להאמר יחד: "ראה אנכי נתן לפניכם היום את הברכה אשר תשמעו ... וקללה אם לא תשמעו" וגו'. מדוע נאמר כעין פעמיים? אולי זה רומז שיש ברכה מצד טבע העולם ועוד ברכה שה' מוסיף על זה. אולי לכן מדגיש "אנכי נתן", שיש נתינה שה' נותן. או שבא לומר שהברכה האמיתית היא עצם השמיעה בקול ה', ויש גם ברכה מצד השכר שה' משפיע בעולם (לכן כעין נאמר פעמיים לרמז על שתי ברכות). אולי לזה רומז רש"י שמוסיף לפס' את המילים 'על מנת', כרמז שמעבר לשכר האמיתי שזה עצם השמיעה בקול ה', וכן שאדם מקבל ברכה מצד המציאות, בנוסף לכל זה ה' מוסיף ברכה כדי שיהיה שכר גדול יותר וכך ידרבן את האדם להתחזק יותר בשמיעה בקול ה', שזה לסייע לו לשמוע בקול ה': 'דאמר ר"ל: מ"ד (משלי ג, לד) "אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן"? בא ליטמא פותחין לו, בא ליטהר מסייעים אותו' (שבת קד,א). אמנם אפשר שרש"י רומז שהברכה היא על מנת שנשמור את המצוות, שזהו כשיטת הרמב"ם שהשכר בעוה"ז על המצוות זה כדי שנוכל לקיים את התו"מ: 'מאחר שנודע שמתן שכרן של מצות והטובה שנזכה לה אם שמרנו דרך ה' הכתוב בתורה היא חיי העולם הבא, שנאמר "למען ייטב לך והארכת ימים", והנקמה שנוקמים מן הרשעים שעזבו ארחות הצדק הכתובות בתורה היא הכרת, שנאמר "הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה". מהו זה שכתוב בכל התורה כולה אם תשמעו יגיע לכם כך, ואם לא תשמעו יקרה אתכם כך, וכל אותן הדברים בעולם הזה, כגון: שובע ורעב ומלחמה ושלום ומלכות ושפלות וישיבת הארץ וגלות והצלחת מעשה והפסדו ושאר כל דברי הברית? כל אותן הדברים אמת היו ויהיו, ובזמן שאנו עושים כל מצות התורה יגיעו אלינו טובות העולם הזה כולן, ובזמן שאנו עוברין עליהן תקראנה אותנו הרעות הכתובות. ואע"פ כן אין אותן הטובות הם סוף מתן שכרן של מצות, ולא אותן הרעות הם סוף הנקמה שנוקמין מעובר על כל המצות. אלא כך הוא הכרע: כל הדברים הקדוש ברוך הוא נתן לנו, תורה זו עץ חיים היא, וכל העושה כל הכתוב בה ויודעו דעה גמורה נכונה זוכה בה לחיי העולם הבא, ולפי גודל מעשיו ורוב חכמתו הוא זוכה. והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש ונהגה בחכמתה תמיד, שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה, כגון: חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן. וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה, כגון: שובע ושלום ורבוי כסף וזהב. כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להן, אלא נשב פנויים ללמוד בחכמה ולעשות המצוה כדי שנזכה לחיי העולם הבא. וכן הוא אומר בתורה אחר שהבטיח בטובות העולם הזה: "וצדקה תהיה לנו" וגו'' (רמב"ם; הל' תשובה ט,א).