"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אתם ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבתיך" (דברים ז,יב). '"והיה עקב תשמעון" – אם המצות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון. "ושמר ה'" וגו' - ישמור לך הבטחתו' (רש"י). למה נאמר על המצוות הקלות? בפשטות זה בא לומר שאפילו באותם מצוות שהם נראות כקלות, גם בהם יש שכר גדול מאוד. בתנחומא מובא: '"והיה עקב". זה שאמר הכתוב: "למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני" (תהל' מט ו). יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא שנתן תורה לישראל, שיש בה שש מאות ושלש עשרה מצות, ויש בהן קלות וחמורות. ומפני שיש בהן מצות קלות שאין בני אדם משגיחין בהן אלא שמשליכין אותן תחת עקביהן, כלומר שהן קלות, לפיכך היה דוד מתיירא מיום הדין ואומר: ריבונו של עולם, איני מתיירא מן מצות החמורות שבתורה, שהן חמורות. ממה אני מתיירא? מן המצות הקלות, שמא עברתי על אחת מהן, אם עשיתי אם לא עשיתי, מפני שהייתה קלה. ואתה אמרת, הוי זהיר במצווה קלה כבמצווה חמורה. לכך אמר: "למה אירא בימי רע" וגו' "והיה עקב תשמעון". זה שאמר הכתוב: "הנחמדים מזהב ומפז רב" וגו' (תהל' יט יא), וכתיב: "גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב" (שם שם יב)' (תנחומא "עקב" סימן א). יוצא שיש דגש מיוחד על מצוות שאדם דש בעקביו בגלל שהן קלות אז אדם מזלזל בהן וכך יוצא שעובר עליהן, לכן צריך להזהיר עליהם במיוחד. מובא ביר': ' ... אמר דוד: ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל: רחמנין ובויישינין וגומלי חסדים. רחמנין מניין? (דברים יג) "ונתן לך רחמים". בויישינן מנין? (שמות כ) "ובעבור תהיה יראתו על פניכם", זה סימן לבויישן שאינו חוטא, וכל שאין לו בושת פנים דבר בריא שלא עמדו אבותיו עלה הר סיני. וגומלי חסדים מנין? (דברים ז) "ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד"' וכו' (יר' קידושין ד,א [וכן מובא בדברים רבה ג,ד]). מהפס' כאן למדו ביר' שאחד מסימני ישראל זהו גומלי חסדים (וזה במהותנו, כגילוי המשך מאבותינו – "אשר נשבע לאבתיך"). אולי בכוונה התורה שמה יחד באותו פס' את האזהרה על המצוות שאדם דש בעקביו, יחד עם גילוי הגמ"ח של ישראל, כבא לרמז שדוד פסל בכך את הגבעונים (כמו שמובא ביר' כאן), שהם לא ראויים להיות חלק מישראל, שלא מתגלה בהם מהות ישראל. לכן זה נאמר כאן בעניין של מצוות שאדם דש בעקביו בהיותם כעין קלות, וזה מתגלה ב"משפטים", כמו שהגבעונים בקשו להמית בבני שאול כעין עשיית דין, עשיית משפט על מה שגרם להם. וזה מתגלה בגילוי כעין דבר קטן. שאול (לפי שיטת היר' [לפי הבבלי זה יותר חזק - שלא נהרג אפילו אחד מהגבעונים]) גרם שיהרגו לגבעונים שבעה אנשים: 'אמר ר"א: כתיב (צפניה ב) "בקשו את ה' כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו", מאי אשר משפטו פעלו? שהוא עושה משפט ופעלו כאחת. (שמואל ב כא) "ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים", על שאול שלא עשיתם עמו חסד, ועל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים. שלח דוד וקרא להם. - מה לכם ולבית שאול? אמרין ליה: על אשר המית ממנו ז' אנשים: שני חוטבי עצים, ושני שואבי מים, וחזן וסופר ושמש. אמר לון: מה אתון בעו כדון? אמרו ליה: יותר לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום לה' בגבעת שאול בחיר ה'. אמר לון: ומה הנייה לכון ואינון מתקטלין? סבו לכון כסף ודהב. והוון אמרין: אין לנו כסף עם שאול ועם ביתו. אמר, דילמא דאינון בהתין פלגון מן פלג, נסב כל חד מינהון והוה מפייס ליה קומי גרמיה, והוה אמר ליה: מה הנייה אית לך דאינון מתקטלין? סב לך דהב וכסף! והוא אמר: "אין לנו כסף עם שאול ועם ביתו" אין לי כתיב' (יר' שם). הרי שעשו דין נגד שאול, ואותם שנהרגו בגבעונים יחסית לבני מלך לא נחשבים, ובכ"ז רצו דווקא להמית בבני שאול המלך אע"פ שהם לא נחשבים, כעין עקב ביחס לאחרים וק"ו לבני מלך, בכ"ז דרשו להקפיד עליהם ולבצע דין קשה. ובעקבות זה אמר דוד שאין בהם חסד ולכן הם לא ראויים שיהיו בישראל, לכן זה גילוי של עשיית דין של עקב וחסד, וכל זה קשור לברית עם האבות ("ברית .. לאבתיך") שזהו גילוי של בנ"י שהם המשך האבות – שהגבעונים הוכחו כלא קשורים לכך, שאינם ראויים להיות כחלק מישראל. (גם זה נעשה בעקבות שה' העניש על שלא עשו חסד עם שאול ועל ההמתה של שאול בגבעונים, שכך יש גילוי של משפט של עקב [בגבעונים שרצו להרוג בבני שאול], ועל חסד [שלא עשו חסד עם שאול]). עוד נראה שהתורה חיברה גילוי של חסד ומצוות, ובפרט אלו של כעין עקב – הקלות, כדי לומר שכל התורה היא חסד: "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה" (משלי לא,כו), ולכן שמירת התורה משפיעה על האדם להיות איש חסד (ואם ח"ו מתגלה בו ההיפך מחסד זה מראה שיש בו פגם בחיבור לתו"מ). לכן התורה מזהירה את האדם בפרט על המצוות הקלות שאדם דש בעקביו, שהוא לא מתייחס אליהם בשל שנראות קלות בעיניו ולא משפיעות – באה התורה ומדגישה שיש בהם השפעה גדולה על מידת החסד של האדם (גם אם לא רואה כיצד זה קשור לחסד בכלל, במהות התורה יש גילוי של חסד). אולי לכן נאמר "המשפטים" כרמז לבין אדם לחברו (שבריב ביניהם באים למשפט), שהיחס והמעשה בין אדם לחברו, גם בדברים הקטנים והשוליים כביכול, יש לו השפעה על האדם איך מרגיל עצמו להתנהג עם חברו, וממילא זה בסוף משפיע על עשיית החסד שלו, שזהו חלק ממהותם של ישראל. (אולי גם כרמז שחז"ל דרשו [על פס' אחר] "ועשיתם אותם" כאילו עשה את עצמו: 'רבא אמר: כאילו עשאו לעצמו, שנאמר "ועשיתם אותם", אל תקרי אותם אלא אתם' [סנהדרין צט,ב]. כך אולי אפשר לדרוש כאן "ועשיתם אתם" שעושה את עצמו להיות איש חסד ע"י שמירת כל המצוות כולן, קלות וחמורות; וכן נעשה ישר ושלם לה' – תמים, כרמז "ושמרתם" – 'ושמר – תם', שנשמרת בכך התמימות – השלמות של מעלת החסד שיש בנו).