"כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ה' אלקיך למען יאריכן ימיך ולמען ייטב לך על האדמה אשר ה' אלקיך נתן לך" (דברים ה,טו). '"על האדמה אשר ה׳ אלקיך נותן לך. כשאתם על האדמה יש אריכות ימים ויש טובה מצויה, הא אינן מצויין לא בגולה ולא בתושבות' (מדרש תנאים). בא"י יש סגולה לאריכות ימים, וכן נאמר: "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבתיכם לתת להם כימי השמים על הארץ" (דברים יא,כא). 'אמרו ליה לר' יוחנן: איכא סבי בבבל. תמה ואמר: (דברים יא, כא) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה" כתיב, אבל בחוצה לארץ לא! כיון דאמרי ליה: מקדמי ומחשכי לבי כנישתא. אמר: היינו דאהני להו. כדאמר ר' יהושע בן לוי לבניה: קדימו וחשיכו ועיילו לבי כנישתא כי היכי דתורכו חיי. א"ר אחא ברבי חנינא: מאי קרא? (משלי ח, לד) "אשרי אדם שומע לי לשקד על דלתותי יום יום לשמור מזוזת פתחי", וכתיב בתריה "כי מוצאי מצא חיים". אמר רב חסדא: לעולם יכנס אדם שני פתחים בבית הכנסת. שני פתחים סלקא דעתך? אלא אימא: שיעור שני פתחים, ואחר כך יתפלל' (ברכות ח,א). 'מקדמי שחרית מחשכי - ערבית כלומר מאריכין בבית הכנסת. שיעור של שני פתחים - רוחב יכנס לפנים שלא ישב סמוך לפתח דנראה עליו כמשוי עיכוב בית הכנסת ויהא מזומן סמוך לפתח לצאת' (רש"י). מהפס' שלומדים שיש אריכות ימים בשל הארכת הישיבה בביה"כ לומדים גם שיש להיכנס פנימה מרחק של שני פתחים (שזה נלמד מ"פתחי" – שני פתחים; ויש כתבי יד שמופיע במפורש: 'שנ' "לשמור מזוזות פתחי" שני פתחים'). אולי יש בזה כרמז שבהארכת הזמן בביה"כ יש גילוי של כעין ישיבת א"י, שהמקום מקודש ולכן כעין דוגמה לא"י, ולכן זה מביא אריכות ימים כעין בישיבת א"י, ועל א"י נאמר שיש בה אריכות ימים בהקשר למצוות כיבוד הורים, ולכן זה מתגלה כנגד זה שנכנס פנימה במרחק של שני פתחים, כעין כנגד שני ההורים (שהם הביאוהו לעולם כעין הפתח שדרכו נכנסים לביה"כ). שבזה שמכבד את ביה"כ שמראה שאינו ממהר לצאת, שמאריך את הזמן בביה"כ מזה ראוי להאריך ימים. ביה"כ הוא מקום קדוש, הוא מקדש מעט, ולכן מדמה כעין א"י הקדושה, לכן מובן שנאמר קודם בגמ': 'אמר ר"ל: בכל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע, שנאמר (ירמיהו יב, יד) "כה אמר ה' על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי את ישראל". ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו, שנא' (ירמיהו יב, יד) "הנני נותשם מעל אדמתם ואת בית יהודה אתו מתוכם"'. שיש קשר בין ביה"כ לנחלת א"י, ששניהם גילוי של מקום קודש, לכן מי שמזלזל בביה"כ זה כעין שמזלזל גם בא"י, שמראה שבז למקום קודש, ולכן עונשו גלות לו ולבניו כעין כנגד שעל א"י נאמר "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה", שמביא השפעה גם לבניו. (ובזה כרמז שזה קשור בגילוי כיבוד הורים, שיש השפעה של דורות). מדוע בא"י יש כח לאריכות ימים? נראה שזה מרומז בקשר לכיבוד הורים, שאדם מגיע לעולם ע"י שיתוף הוריו והקב"ה: 'תנו רבנן שלשה שותפין יש באדם: הקב"ה ואביו ואמו. אביו מזריע הלובן, שממנו עצמות וגידים וצפרנים ומוח שבראשו ולובן שבעין. אמו מזרעת אודם, שממנו עור ובשר ושערות ושחור שבעין. והקב"ה נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים וראיית העין ושמיעת האוזן ודבור פה והלוך רגלים ובינה והשכל, וכיון שהגיע זמנו להפטר מן העולם הקב"ה נוטל חלקו, וחלק אביו ואמו מניח לפניהם' (נידה לא,א). כיון שה' משתתף יחד עם ההורים, לכן כעין נעשה שותפים יחד, ולכן: 'ת"ר: נאמר (שמות כ, יא) "כבד את אביך ואת אמך", ונאמר (משלי ג, ט) "כבד את ה' מהונך" השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום. נאמר (ויקרא יט, ג) "איש אמו ואביו תיראו", ונאמר (דברים ו, יג) "את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד", השוה הכתוב מוראת אב ואם למוראת המקום. נאמר (שמות כא, יז) "מקלל אביו ואמו מות יומת", ונאמר (ויקרא כד, טו) "איש איש כי יקלל אלקיו ונשא חטאו", השוה הכתוב ברכת אב ואם לברכת המקום. אבל בהכאה ודאי אי אפשר; וכן בדין ששלשתן שותפין בו. ת"ר: שלשה שותפין הן באדם – הקב"ה ואביו ואמו, בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אמר הקב"ה: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם' (קידושין ל,ב). כך נראה שבא"י היא המקור ממנו העולם נוצר: 'תנא: שממנה הושתת העולם. תנן כמאן דאמר: מציון נברא העולם' וכו' (יומא נד,ב). כך שא"י היא המקור להגעת העולם שבו האדם חי, ולכן זהו כעין הוריו שמביאים את האדם לעולם, והעולם נברא ע"י המאמרות של ה' שמקיימות את העולם, כך שזהו חיבור לקב"ה, וכך יוצא כעין כמו אדם שנולד בשיתוף הוריו והקב"ה, שדרכם מתחבר לה' ('כאילו דרתי ביניהם'), וכך גם שכינת ה' היא בא"י כמקור להשפעת הקדושה לעולם ודרכה מתחברים לקב"ה, וכך מושפעים חיים מכח הקדושה – מהחיבור לקב"ה שזה מביא חיים ("ואתם הדבקים בה׳ אלקיכם חיים כולכם היום"). כך נעשה גילוי של חיים: 'עשרה נקראו חיים: הקב״ה (ירמיהו י׳:י׳) "וה׳ אלקים אמת הוא אלקים חיים" ... ישראל נקראו חיים, שנא׳ (דברים ד׳:ד׳) "ואתם הדבקים בה׳ אלקיכם חיים כולכם היום" ... ארץ ישראל נקראת חיים, שנא׳ (יחזקאל כ״ו:כ׳) "ונתתי צבי בארץ חיים"' וכו' (אבות דר"נ; לד). בנוסף, עיקר התורה זה בא"י (ספרי "עקב", מג), ולכן בא"י מתחברים לתורה שמביאה חיים (שנקראת חיים): 'תורה נקראת חיים, שנא׳ (משלי ג׳:י״ח) "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר"' (אבות דר"נ שם). דרך א"י מתגלה קשר לה' בטבע הגשמי, וכך משפיע לטובה בטבע, שזה מתגלה באריכות חיים, לכן זה מתגלה כעין הורים שדרך כבודם גם מתחבר לקב"ה, דרך הגשמי מתחבר לקדושה. לכן נרמז בפס' של אריכות ימים שכיבוד הורים נאמר במרה ('"כאשר צוך" – אף על כיבוד אב ואם ניצטוו במרה: "שם שם לו חק ומשפט"' [רש"י; דברים ה,טו {סנהדרין נו,ב}]), ששם נצטוו על עשר מצוות (שבע מצוות בן נח ועוד שלוש מצוות), כעין כנגד עשרת המאמרות שבהם נברא העולם, כרמז לגילוי קדושה – גילוי קשר לה' דרך הטבע. לכן גם נרמז בפס' שהאריכות ימים והטובה זה לעוה"ב ('"למען ייטב לך" לעולם שכולו טוב, "ולמען יאריכון ימיך" לעולם שכולו ארוך' [קידושין לט,ב]), כעין רמז שמגלים בעולם כעין עולם מקודש, וכך זה גם בא"י, שהיא כעין גן עדן וכך מתחברים לקדושה ומכח זה מגיע אריכות ימים.