פרשת דברים - מצוות התוכחה – והקשר להפטרה.

מאת: אהובה קליין.

ספר דברים נקרא גם : "משנה תורה" - ומהווה בעיקרו חזרה על אירועים שונים שקרו לעם ישראל - אך חשוב לדעת - כי כולו מאת אלוקים ודברי ה' – מדברים מתוך גרונו של משה , כמו כן נוספו מצוות לבני ישראל- טרם יכנסו לארץ המובטחת - משה מתחיל בדברי תוכחה לעם במטרה לעורר אותם - כדי שיזכרו את המאורעות שעברו עליהם ,יתבוננו בכך ויסיקו מסקנות - כיצד יש לחיות בארץ ישראל בעתיד באופן נכון – כדי שיהיו להם חיים טובים. בהתאם לרצון ה'.

בל נשכח כי אנחנו נמצאים בימי  בין המצרים ויש לכך גם קשר לפרשתנו !

ציורי תנ"ך/  " יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו"- דברי ישעיהו -

 הנביא/ ציירה: אהובה קליין.(c) [שמן על בד]

* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה (c)

מעניין להבין גם את דברי ישעיהו הנביא מתוך ההפטרה:

"חֲזוֹן, יְשַׁעְיָהוּ בֶן ־ אָמוֹץ, אֲשֶׁר חָזָה, עַל ־ יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם--בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ, מַלְכֵי יְהוּדָה.  שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ, כִּי יְהוָה דִּבֵּר:  בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי, וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי.  יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן". [ישעיהו: פרק א', א'- ד']

השאלות הן:

א]כיצד מוכיח משה את עם ישראל על מעשיהם?

ב] מה הקשר ל "ימי בין המצרים"?

ג] מהם דברי הנביא ישעיהו - ומה מטרתם?

תשובות.

אופן דברי התוכחה מפי משה אל העם.

משה רבינו מוכיח את כל חלקי  העם במילים מעטות טרם מותו.

הוא פונה אל העם   ברמזים שיש בכוחם לעורר ולהשפיע עליהם . ודבריו – אכן השפיעו  לכל אותו הדור גם אחרי מותו ועד  סוף ימי יהושע- תלמידו – ככתוב: "וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל אֶת־ יְהוָה, כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ; וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים, אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ, וַאֲשֶׁר יָדְעוּ אֵת כָּל־ מַעֲשֵׂה יְהוָה, אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל". [יהושע : כ"ד, ל"א]

מכאן נבין: כי חובה עלינו לדעת באיזה אופן להוכיח את הזולת וזאת כדי שתהיה ההשפעה גדולה והמוכיח את   רעהו - חייב לדעת את הדרך המתאימה - כדי שתהיה השפעה רבה למתן מילות התוכחה. אם מקיימים מצווה זו כהלכתה זכות הרבים תלויה  בכך.

רבינו בחיי מסביר: כי משה מוכיח את עם ישראל על החטאים שחטאו  במדבר, כמו שנאמר : "כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו ישימון"[תהלים]

בהמשך  הוא מסתמך על דברי רש"י: כי החטאים רמוזים בשמות המקומות:

"בערבה": בשביל הערבה - שם חטאו בבעל פעור - בשיטים בערבות מואב.-"מול סוף": בגלל  הטענות שהשמיעו בים סוף: "המבלי אין  קברים במצרים"[שמות י"ד] וגם כאשר נסעו  מים סוף שנאמר: "וימרו על ים  בים סוף" [תהלים ק"ו]

"בין פארן": על מה שנעשה בפארן על ידי המרגלים.

בין תופל ולבן: הוכיח אותם על דברי התפלות שדיברו על המן שצבעו היה לבן, כמו שאמרו: "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל "[במדבר: כ"א, ה']

"וחצרות": מחלוקת קורח ואנשיו כנגד משה ודיבתה של מרים.

"ודי זהב": מעשה  עגל הזהב שעשו זאת - מרוב הזהב  שהיה ברשותם. שנאמר: "וכסף הרבתי להם וזהב עשו לבעל".

אונקלוס אומר: כי ההוכחה על החטאים נעשתה בדרך הרמז במטרה לא לפגוע בכבודם של עם ישראל.

נאמר: "לֹא ־ תִשְׂנָא אֶת ־ אָחִיךָ, בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת ־ עֲמִיתֶךָ, וְלֹא ־ תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא". [ ויקרא  י"ט, י"ז]

מכאן אנו לומדים - כי מצוות התוכחה - היא לטובת האדם - על מנת לעורר אותו לקיים את מצוות ה'- אהבת ה' ומצוותיה- לכן משה- בא  אל עם ישראל – דיבר איתם ברמזים אפילו בעניין החטאים הכבדים שחטאו.

הקשר לימי בין המצרים.

נמצאים אנו בימים קשים במיוחד- "ימי בין המצרים" וקרובים ליום  צום בתשעה באב - יום אבל על חורבן   שני בתי המקדש:

הן הראשון והן השני והיום בו גלינו מארצנו לגלות ארוכת שנים.

חז''ל  מסבירים  את סיבת החורבן:

בית מקדש ראשון חרב מפני שלוש עבירות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים,

ואילו בית המקדש השני חרב  בעבור שהייתה שנאת חינם בין איש לרעהו!

כאן אנו מבחינים בקשר בין "ימי בין  המצרים " לפרשת דברים -בה נאמרים דברי התוכחה ברמזים לבני ישראל.

באמת בתחילת הפרשה – משה  מדבר על חטא הוצאת דיבת הארץ רעה על ידי המרגלים. וכך המיטו אסון כבד על דור יוצאי מצרים.

חז"ל מסבירים: כי הגזרה שגזר הקב"ה - על יוצאי מצרים שימותו במדבר ולא יזכו לעלות לארץ המובטחת. התרחשה בליל תשעה באב וכך נאמר במסכת  תענית [כ"ט, ע י"א] על הפסוק:

"וַתִּשָּׂא, כָּל ־ הָעֵדָה, וַיִּתְּנוּ, אֶת ־ קוֹלָם; וַיִּבְכּוּ הָעָם, בַּלַּיְלָה הַהוּא". [במדבר, י"ד, א'] אותו לילה היה: ליל תשעה באב וה' אמר להם: אתם בכיתם בכייה של חינם ואני קובע לכם בכייה לדורות –והכוונה לליל תשעה באב שבו עתידים להתאבל על חורבן בתי המקדש.

מכאן  לומדים מדוע חשוב להוכיח את עם ישראל בכל תקופה ואף בימינו?

התשובה: כדי למנוע שכחת התורה! כדברי הנביא ירמיהו:

"מִי ־ הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת ־ זֹאת, וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי ־ יְהוָה אֵלָיו וְיַגִּדָהּ; עַל־מָה אָבְדָה הָאָרֶץ, נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר.  וַיֹּאמֶר יְהוָה –עַל ־עָזְבָם אֶת ־ תּוֹרָתִי, אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם; וְלֹא ־ שָׁמְעוּ בְקוֹלִי, וְלֹא ־הָלְכוּ בָהּ".[ירמיהו ט', י"א- י"ג]

"הנתיבות שלום" מסביר: ידוע שישנה גזרה על המת שישתכח  מן הלב  כפי שנאמר:

"נִשְׁכַּחְתִּי, כְּמֵת מִלֵּב;    הָיִיתִי, כִּכְלִי אֹבֵד" [תהלים: ל"א, י"ג]

מנגד נאמר:"אִם ־ אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם -- תִּשְׁכַּח יְמִינִי".[תהלים : קל"ז, ה]

ירושלים היא דבר חי - שאין השכחה שולטת בו. לכן המשמעות של אבלות חורבן ירושלים - היא: שיהודי אינו שוכח  את בתי המקדש שנחרבו. אלא מצפה שבית המקדש יבנה שוב במהרה- באמצעות התפילות והצום בתשעה באב.

אבל הדבר הגרוע ביותר - כאשר היהודי משלים עם  החורבן!

מעשה שהיה אצל הרב הקדוש מאפטא : נכנס אליו יהודי והתלונן על כל צרותיו והיה נדמה לו שהרב אינו משתתף בצערו. אמר לו הרב: ומה עם הדבר הנורא שלא הקריבו היום במקדש את קורבן התמיד? על זה אינך דואג? הרי ליהודי אסור להשלים עם חורבן בית המקדש!

אכן צדק הרב !

דברי תוכחה  מפי הנביא ישעיהו :

השבת נקראת: "שבת חזון"

מהטעם שאנחנו קוראים את דברי - הנביא ישעיהו המבחין בשכחה של עם ישראל את  נוכחות ה' והתורה -ככתוב:

"חֲזוֹן, יְשַׁעְיָהוּ בֶן ־אָמוֹץ, אֲשֶׁר חָזָה, עַל ־ יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם....... יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן".

ואל מי הוא פונה? אל השמים והארץ- שהם נצחיים - אלו הם דברי תוכחה על ישראל ששכחו את התורה ולכן חטאו והדבר מזכיר לנו גם את פניית משה בפרשת האזינו:

"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה; וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי ־ פִי" [דברים ל"ב, א']

בהמשך מדבר ישעיהו מפי ה' על האכזבה של ה' מהעם שהוא כה כפוי טובה ומביא את הדימוי: של השור המכיר את בעליו ועושה את רצונו וגם החמור יודע כי אדונו דואג להאכילו!

לסיכום, לאור האמור לעיל : יש  להפיץ את התנ"ך לכל עם ישראל- חשוב מאד - לשמור שבת ושאר המצוות - כדי שנזכה כולנו לצאת בע"ה - מאפלה לאורה! ואז אלוקים ישלים את המלאכה:

"וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה, וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה; אַחֲרֵי־כֵן, יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק--קִרְיָה, נֶאֱמָנָה".[ישעיהו א', כ"ו] אמן ואמן.