ב"ה ד' תמוז התשע"ד

השיחה האחרונה של אייל הי"ד
​יום חמישי, ליל ט"ו בסיון, בשעה 21:15 אייל עלה על רכבי, בנסיעתי מקרית ארבע לירושלים. אייל ביקש לרדת בצומת הגוש, אליה הגענו בשעה 21:40, משם עבר אייל לטרמפיאדה לכיוון היישוב אלון שבות, ושם עלה עם נפתלי וגיל-עד על רכב המרצחים השפלים.
​בדרך מהקריה לצומת הגוש אייל ישב לידי וזכיתי לשוחח עמו, כנראה את השיחה האחרונה שניהל בחייו.
בורא עולם סיבב שדווקא אני, חבר מהישיבה, אסיע את אייל בדרכו למפגש עם השטן עלי-אדמות, ומשם בסערה השמיימה - קרוב קרוב לכיסא הכבוד, צמוד לאלוקים.
​אייל ואני שוחחנו במשך הנסיעה הקצרה, בת 25 הדק', על מקבץ של נושאים שהיו חשובים לאייל מאוד, ורואה אני את עצמי כשליח לספר לכם, ההורים, ולכולנו את מה שהיה בליבו של אייל, על מה זכה לדבר בדקות האחרונות של חייו.
​חברים
אייל סיפר שהוא נוסע הערב לביתו בשל העובדה שהוא מארח את חבריו מבת-ים לשבת משותפת ויש ארגונים ביום שישי... נשמעה בקולו שמחה גדולה, שקטה וכנה, בזכות לארח חברים בביתו.
​כיתת הרב יעקב מרציאנו
שאלתי את אייל אצל איזה ר"מ הוא לומד, וענה לי "אצל הרב יעקב מרציאנו, ובדיוק  עכשיו כל החבר'ה בבית של הרב, ממש חבל שלא יכולתי להישאר, אבל אני חייב להגיע הערב הביתה...". אין ספק שאייל בקולו היה נשמע כבר עמוק-עמוק 'חלק מהחבר'ה' מחובר לכיתה, לרב.
​העיר אלעד ויישוב הארץ
"מאיפה אתה בארץ?" שאלתיהו.
אייל ענה שהוא גר באלעד, וכששאלתי אותו קצת על העיר, ושהייתי בטוח שיש שם כמעט אך ורק חרדים וכו', ענה לי "דווקא יש לנו קהילה מאוד רצינית, ובית כנסת, ומוסדות חינוך וכו'".
אייל המשיך ותיאר בהתרגשות כמה העיר אלעד מתפתחת, שבונים עוד יחידות דיור חדשות, ושאפילו יש לעיר חלק שנמצא 'מעבר לקו הירוק' והוסיף שעכשיו אולי יש עם זה קצת בעיות אבל צריך להמשיך ולבנות בכל העיר ובמיוחד באותו חלק שמעבר לקו הירוק.  
האמת היא שהופתעתי, בתור בן עיר אחרת, לראות כמה עיר מגוריו חשובה לו וכמה ברור לו שההתיישבות בארץ ישראל אינה נחלת הישובים ביו"ש בלבד. כמה בוערת בו האהבה לארץ ישראל, ולא משנה בכלל איפה הוא גר.
​שבי חברון, לימוד התורה. רצינות עם מאור פנים
שאלתי: "מאיפה הגעת אלינו לשבי חברון?" וסיפר אייל כי הגיע מהמכינה בעלי. מכאן התפתחה בינינו שיחה קצרה על לימוד תורה בישיבה.
"אז למה עברת אלינו?" שאלתי. אייל ענה והסביר לי בהרחבה שהמכינה בעלי פתחה לו צוהר לחיי אמונה ולעולם של קודש, והוסיף שדווקא מתוך מה שלמד שם הוא חיפש בית מדרש שבו לומדים תורה בלי שום דבר אחר "וכשאתגייס אתגייס, אבל עד אז אני רוצה ללמוד במקום שמתעסק רק בתורה וזה כל מה שמעניין את החבר'ה".
המשיך אייל וסיפר, שהגיע לשבו"ש לקראת סוף זמן חורף "באתי ליום-יומיים ונשארתי שבוע שלם" אמר. "נותר בי רושם מאוד חזק מהשבוע, רושם של לימוד תורה ברצינות ומסירות, עם מאור פנים. ובסוף השבוע כבר החלטתי: אני עובר ללמוד כאן".
רבים מיושבי בית המדרש לא הספיקו להכיר את אייל באופן אישי, אבל חשוב שנדע, הרצינות השלובה עם מאור הפנים של כל אחד ואחד מיושבי בית המדרש הותירה באייל רושם עמוק וחשפה בתוכו את הוודאות שזהו המקום אליו הוא צועד, אייל מצא כאן את שחיפש, את שאהבה
נפשו.
אותו אור יקרות של גדלות רוח וטוב לב שהקסים את אייל, הרי הוא הזיו הבוקע מכל אחד ואחד בפרט ומבית המדרש בכלל, אור של תורת חסד שאייל במותו מות קדושים ציווה עלינו להמשיך ולהגדילו, להמשיך ולמסור עליו את נפשנו.
​מתוך השיחה הקצרה הזו אפשר ללמוד על אישיותו של אייל, על שאיפותיו, על מה שהעסיק אותו, על מה שהחיה אותו. אייל, ברגעיו האחרונים לפני שעלה ברכב אש בסערה השמיימה, השאיר אצלנו פיקדון. התביעה הגדולה לאיחוד כוחות שלם, מתוך חיבור איתן למשפחה, לחברים, לארץ ישראל, ללימוד התורה וקיום מצוותיה. והכל מתוך מאור פנים.
​הגענו לצומת הגוש. פתחת את דלת המכונית, חיוך רחב, עיניים טובות, לחיצת יד חזקה וחמה. "נסיעה טובה, נעים להכיר" אמרנו איש לרעהו. אני המשכתי לדרכי, ואתה לדרכך – לפגישה עם אלוקים...
שנזכה לחיות מעט מן האור הגדול הזה.
הכותב בדמע,
אליסף שטרן, חבר משבי חברון.