"ויאמר ה' אל משה עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ אשר נתתי לבני ישראל, וראיתה אתה ונאספת אל עמיך גם אתה כאשר נאסף אהרן אחיך, כאשר מריתם פי במדבר צן במריבת העדה להקדישני במים לעיניהם הם מי מריבת קדש מדבר צן" (כז, יב-יד) מה הקשר שלכן הובא דווקא כאן?- מביא רש"י (מחז"ל) '"עלה אל הר העברים" - (במדבר רבה) למה נסמכה לכאן? כיון שאמר הקב"ה: "נתן תתן להם", אמר: אותי צוה המקום להנחיל שמא הותרה הגזירה ואכנס לארץ? אמר לו הקב"ה: גזרתי במקומה עומדת (ספרי). ד"א: כיון שנכנס משה לנחלת בני גד ובני ראובן שמח ואמר כמדומה שהותר לי נדרי, משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס לפתח פלטין שלו, נכנס לשער והוא אחריו, לחצר והוא אחריו, לטרקלין והוא אחריו, כיון שבא ליכנס לקיטון א"ל בני מכאן ואילך אתה אסור ליכנס'. לכאורה שני ההסברים אמנם יפים אבל לא מספיקים, כיון שמה שנותן נחלה זה לא שמנחילם אלא רק נותן את ההלכה בזה, ומה שנכנס לחלק בני גד ובני ראובן, הרי זה לא א"י?- וניראה שזה קשור לעצם המקרה עם בנות צלפחד שנאמר עליהם: 'ותקרבנה בנות צלפחד -כיון ששמעו בנות צלפחד שהארץ מתחלקת לשבטים אבל לא לנקבות, נתקבצו כולן זו על זו ליטול עצה. אמרו: לא כרחמי בשר ודם רחמי המקום. בשר ודם רחמיו על הזכרים יותר מן הנקבות, אבל הקב"ה אינו כן, אלא על הזכרים ועל הנקבות, רחמיו על הכל, שנאמר:נותן לחם לכל בשר נותן לבהמה לחמה ואומר:טוב ה' לכל'(ילקו”ש סימן תשעג). וכן תרגם יונתן בן עוזיאל: 'ורחיצו ברחמי מארי עלמא' (כז,א). ועל דבריהם אומר ה' “כן בנות צלפחד דברת” (פס' ז) ופרש”י '"כן בנות צלפחד דברת" - כתרגומו יאות, כך כתובה פרשה זו לפני במרום, מגיד שראתה עינן מה שלא ראתה עינו של משה'. מימלא כיון שה' אישר שהם צודקות ויש בזה קשר לרחמיו, חשב משה לעצמו שיש כאן עכשיו עניין של רחמים בקשר לנחלה בא”י, ולכן חשב שאולי גם לו תעזור עכשיו מידת הרחמים בקשר לא”י, שכיון שהוא המורה הלכה בזה הוא מתחבר לעניין ולכן חשב שיחול גם עליו ויוכל ליכנס, וזהו עומק העניין שחשב שציוה ה' שינחיל ולכן הותרה הגזרה על הדרך. והנה מיד מובא שמבקש שיקום מנהיג לבנ”י, ודרשו חז”ל (ומובא ברש”י) '"וידבר משה אל ה' לאמר יפקד ה' אלקי הרוחות" כל מי שמבקש צרכי צבור כאלו בא בזרוע. יפקד ה' מה ראה לבקש הדבר הזה אחר סדר נחלות? אלא כיון שירשו בנות צלפחד אביהן אמר משה הרי השעה שאתבע בה צרכי, אם הבנות יורשות בדין הוא שירשו בני את כבודי, אמר לו הקב"ה: "נוצר תאנה יאכל פריה" בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה, יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד, והוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך, הוא היה מסדר את הספסלים והוא פורס את המחצלאות, הואיל והוא שרתך בכל כחו כדאי הוא שישמש את ישראל שאינו מאבד שכרו, קח לך את יהושע בן נון לקיים מה שנאמר נוצר תאנה יאכל פריה' (ב"ר כא,יד) הרי שבהקשר לבנות צלפחד חשב על בניו שיקבלו כבודו, אולי זה קשור למחשבתו ליכנס לא”י, שכיון שלפני בנות צלפחד חשבו שהבנות לא יורשות, ובזכותם נאמרה פרשת נחלות, חשב משה שאולי גם אצלו בקשר לנחלת ילדיו הוא יבין משהו אחר בהקשר לא”י, וכך חשב שכיון שבניו יקבלו את כבודו הוא לא יחשב כמשהו מיוחד ולכן יוכל ליכנס לא”י כאגב בנ”י, כמו שבת יורשת אגב הבן- אם אין בן, ולכן ה' אמר לו שעדיין הגזרה בתוקף, כיון שחטאו במי מריבה שהכוונה 'הם מי מריבת קדש- הם לבדם אין בהם עון אחר' (רש"י פס' יד) שה' מדקדק עם צדיקים כחוט השערה, ולכן אף כאגב לבנ"י עדיין חל עליו גזרת העון, ואולי זהו העומק שחשב שיכנס כיון שנכנס לנחלת בני גד ובני ראובן, פרוש ששם זה טפל לא"י, כך חשב שבא"י יוכל ליכנס כטפל לבנ"י, כאין בו חשיבות.

לרפואת אברהם בן בתיה שליט"א