יום ירושלים יוצא ביום כ"ח באייר, שהוא היום שבו נפטר שמואל הנביא; שמואל המליך את שאול המלך ואת דוד המלך, כך שיש בו גילוי של שלטון מרכזי (להבדיל מהשופטים שהיו קודם שהיו מנהיגים מקומיים), ונלחמו וניצחו את האויבים מסביב (שאול: "ושאול לכד המלוכה על ישראל וילחם סביב בכל איביו במואב ובבני עמון ובאדום ובמלכי צובה ובפלשתים ובכל אשר יפנה ירשיע. ויעש חיל ויך את עמלק ויצל את ישראל מיד שסהו" [שמואל א יד, מז-מח]. ודוד נלחם וכבש שטחים רבים [שמואל ב ה,יז-כה. וכן שמואל ב פרק ח]). כך שיש רמז בגילוי שמואל על שבמלחמת ששת הימים מדינת ישראל ניצחה את האויבים וכבשה חלקי ארץ גדולים, שיסוד השלטון במדינת ישראל זהו כעין עניין המלכות (שהעם נותנים את כוחו של המלך. ראה ב'תורת המדינה', 'מעמד השלטון בישראל לפי ההלכה', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), ובששת הימים כבשנו את יו"ש ואת סיני ורמת הגולן (גם העמדת מלך זה גם כדי שילחם מלחמתנו: ' ... ולהלחם מלחמות ה', שאין ממליכין מלך תחלה אלא לעשות משפט ומלחמות, שנאמר "ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו"' [רמב"ם; מלכים ומלחמות ד,י], כך שגילוי שמואל כממליך מלכים רומז להשפעה להבאת מלחמות ה'). בניצחוננו היה קידוש השם גדול, שהתפרסם בכל העולם ניצחוננו, וניצחוננו נראה לכל העולם כיד ה', לא רק בשל המציאות שזה היה ניצחון גדול הרבה מעבר לנורמה, אלא כל הצלחה של ישראל זהו קידוש השם כיון שמזהים את בנ"י עם גילוי ה'; ובפרט במלחמת ששת הימים ששחררנו את ירושלים וחוגגים זאת כמרכז המלחמה זה נותן גילוי של מיקוד על הניצחון בזכות הקשר לקב"ה. לכן זה מתגלה כעין רמז בשמואל שהעמיד את המלכות, שמלכות דוד מגלה על מלכות ה' בעולם: "וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו ויצלח וישמעו אליו כל ישראל" (דה"י א כט,כג); ואף שמו מרמז על גילוי קידוש השם בעולם – 'שמו א'ל', שמגלה שם ה' בעולם. לכן הוא זה שמסר לדוד את מגילת המקדש: 'ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק: מגילה שמסר שמואל לדוד ניתנה להידרש, מה טעמא? (דברי הימים א כח) "הכל בכתב" זו המסורת, "מיד ה'" זו רוח הקדש, "עלי השכיל" מיכן שניתנה להידרש' (יר' מגילה א,א). שהמקדש הוא מקום לגילוי שם ה' בעולם (ובפרט לעתיד לבא בגאולה השלמה): "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם" (ישעיהו ב,ב-ג). (אולי כרמז שנאמר בהמשך: "ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" [פס' ד], כרמז שזה קשור למלחמות בעולם, שזהו התחלת הגאולה: 'ומה ראו לומר גאולה בשביעית? אמר רבא: מתוך שעתידין ליגאל בשביעית לפיכך קבעוה בשביעית. והאמר מר: בששית קולות, בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא? מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא' [מגילה יז,ב]. כרמז שע"י הניצחון על אויבנו מתקדש שם ה' בעולם וכך נעשה התחלה לגאולה). אולי כרמז שהמגילה ששמואל מסר לדוד ניתנת להידרש, שזה מתגלה בת"ח, כך מי שמציין בימנו את הניצחון בששת הימים וכיבוש ירושלים זה בעיקר הדתיים שרואים בזה את יד ה' (כעין דורשים את המציאות של המתגלה בירושלים, שנעשה על ידנו כשליחי דבר ה', ויד ה' שמתגלה עלינו, כעין שדרשו את המגילה של עשיית המקדש. וכן רואים בזה כחלק מהתגברות תהליך הגאולה, שדורשים את המציאות ורואים שזהו מלחמות של תהליך הגאולה; וזהו כעין מסירת מגילת המקדש לדוד שלא הקים את המקדש בשל מלחמותיו, אבל הוא בנה את יסודות המקדש ובהמשך בנה שלמה את המקדש, שכך מלחמת ששת הימים לא הביאה את הגאולה השלמה ולא זכינו לבנות את המקדש עדיין, אבל זה שורש של יסוד להקמת המקדש ולגאולה השלמה בעתיד). שמואל אמר לשאול שתפסק מלכותו בגלל שלא השמיד את עמלק כרצון ה', שכך בדומה לאחר המלחמה לא גרשנו את הערבים וקבענו שזה שטח ישראל, שלא עשינו את רצון ה', ולכן גילוי השלטון שלנו לא נשאר, שזה נעשה בחלק מהשטחים שכבשנו, שמסרנו את סיני וחלק מיו"ש לערבים ובכך פסק השלטון שלנו שם. נראה גם כרמז ששמואל עלה בעקבות מות עלי ששמע על שנשבה ארון ה' במלחמה (וכן בניו מתו במלחמה כך שלא המשיכוהו) (שמואל א ד,יז-יח), שזה כרמז לגילוי יום ירושלים ע"י מלחמה. שמואל נולד בהר אפרים, ומשם נמסר למשכן בשילה, כעין רמז למלחמה, שבני רחל הם שמפילים את עשו במלחמה ('דאמר ר' שמואל בר נחמני: מסורת אגדה בידנו שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל' וכו' [ילקו"ש רמז ק"ל]), וניתן למשכן שילה כעין רמז על מקום המקדש (שבהמשך במקום המשכן יוקם המקדש), וכן הוא היה משבט לוי (רש"י; שמואל א א,א), שזהו רמז לירושלים מקום המקדש שם עובדים הלוים, שכך רומז ביום זה הקשור לגילוי שמואל הלוי מהר אפרים שניתן למשכן שילה כעין רמז לגילוי של מלחמה וירושלים. וכמו שיש רמז בלידתו של שמואל ביום זה, שלידת צדיק זה מעלה לעולם, כך גם כעין זה מרן הרב זצ"ל עלה לארץ בכ"ח אייר שזהו מעלה לא"י, (ושמואל לוי ומרן הרב זצ"ל כהן משבט לוי), וזה כעין לידה – התגלות חדשה בארץ, וכך זכינו להתגלות מעלה ביום זה בשחרור ירושלים כפסגת כיבוש א"י הקדושה.