"וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה... וַיֹּאמֶר  ה' אֶל מֹשֶׁה אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ" (במדבר כא, לג- לד)

כאשר באו בני ישראל בגבול ארץ סיחון ועוג, בדרכם לארץ ישראל, חשש משה רבינו מפני עוג. במה פחד משה רבינו מעוג?

"אמר רבי יוחנן, אמר רבי שמעון בן יוחי... אמר: שמא תעמוד לו זכות של אברהם אבינו, שנאמר: "ויבוא הפליט ויגד לאברם העברי', ואמר רבי יוחנן: זה עוג, שפלט מדור המבול" (נידה סא, א).

משה רבינו חשש שמא תעמוד לעוג זכותו של אברהם אבינו, כי עוג הוא שסיפר לאברהם אבינו שאחיינו לוט נלקח בשבי, שנאמר: "ויבוא הפליט ויגד לאברם העברי" (בראשית יד, יג). בגלל חסד זה ירא משה רבינו כי לא יעלה בידו לנצחו.

אם היינו סבורים כי עוג היה חסיד ובעל מידות טובות בהודיעו לאברהם כי אחיינו נישבה, חושפים חז"ל כי עוג היה ערמומי ורק כוונת זדון עמדה מאחורי מעשהו ה"נאצל". מזימתו היתה שאברהם יצא לקרב להציל את לוט, ייהרג, ועוג יישא לאישה את אלמנתו שרה (רש"י - בראשית יד, יג, בראשית רבה - מב, ח). אף על פי כן פחד משה רבינו שמא תעמוד לעוג זכות על קורת הרוח שגרם לאברהם אבינו! מה פשר הדבר?

על עניין זה עומד ה"חיזקוני" (במדבר כא, לד), והוא מסביר:

אכן כן! אף על פי כן, מעשהו של עוג מלך הבשן נחשב לו לזכות, כי מעשה טוב נזקף לזכות בעליו גם אם טמונות בו כוונות שאינן רצויות. על אחת כמה וכמה גדול שכרו של אדם הגומל חסד עם רעהו ומתכוון לגמול עימו חסד, שהרי הדברים קל וחומר - ומה עוג שהתכוון לזדון, בכל זאת פחד משה רבינו מזכותו זו, על אחת כמה וכמה שהמתחסד עם הבריות גדולה זכותו לאין ערוך.

מתוך: "ותן חלקנו – ספר לימוד יומי", בהוצאת מאורות הדף היומי.