פרשת "חקת" נסמכה לפרשת "קרח". אנו יודעים שקרח חטא ולכן הוא וכל עדתו נבלעו חיים בתוך האדמה כדי להסיר את העקמומיות שבלב ולבטל את הספקות בקרב עם הקודש אודות אמיתות התורה ועל כך שמשה רבינו ע"ה הוא איש האלוקים ושליחו הנאמן שמשמש כמתווך בינו יתברך לבין בני עמו הנבחר וגם למען יראו וייראו. באמצעות הקשר בין השמות של שתי הפרשות ניתן ללמוד ב"ה כמה דברים מעניינים ולבחון את חטאו של קרח מזוית נוספת:

1. האותיות "ח" ו"ק" משותפות לשתי הפרשות וביחד הן יוצרות את המילה "ח(ו)ק", וגם מראשי התיבות של שתי הפרשות מתקבלת אותה מילה, אלא שניתן להבחין שבמילה קרח החוק מתהפך ומתווספת חציצה לאותיות המילה בצורת האות "ר", שהרי קרח חשב שחכמתו ותפיסתו האנושית והמצומצמת את חוקי התורה גבוהה ח"ו מזו של בוראו יתברך וזאת למרות שהיה בעל רוח הקודש ואחד מנושאי ארון הברית.

2. לעומת זאת, השוני בין שתי המילים מתבטא באותיות "תר", מלשון תייר, אורח לזמן מוגבל, מבקר שלא הסתפק רק ב"ביקור" עצמו אלא הוסיף אף ביקורת שעלתה לו "ביוקר", מאחר והוא בילבל את האמת וכך גם האותיות התהפכו בהתאם, הלך סחור סחור ולא ניגש למקום הראוי והנכון. מסיכול האותיות של "קרח" מתקבלת המילה "ח(ו)קר" וכך טייל הוא בין כל האפשרויות השונות שניצבו בפניו ובמקום לבחור בדרך השלום, האמת והענוה שיתה מובילה אותו אל העומקים המופלאים ביותר של תורתנו הקדושה, בחר הוא דווקא בדרך המחלוקת, הכבוד והגאווה שמובילה אותו עמוק עמוק לתוך האדמה והיוותה סימן לתום הביקור.

3. הערך הגימטרי של האות "ת" גדול פי 2 מזה של האות "ר", שהרי מחלוקת לשם שמים מאפשרת לראות את אותו פרט מכמה זויות שונות שלא סותרות כי אם מוסיפות ומחזקות זו את זו, ועל כך אנו אומרים בתפילה ביום שבת קודש "תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלום בָּעולָם. שֶׁנֶּאֱמַר וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ד' וְרַב שְׁלום בָּנָיִךְ: אַל תִּקְרֵי בָּנַיִךְ אֶלָּא בּונָיִךְ", שהרי כל בניין מפואר נבנה ע"י פועלים שונים ואולי אף כאלה שדוברים שפות שונות שכל אחד תורם את חלקו שמצטרף לאלה של כל השאר ומתהווה לתוצר סופי אחיד ושלם שכולם נהנים, שמחים ומפיקים ממנו תועלת, אך מי שמציב את עצמו במרכז הבמה תוך שהוא שולל ומבטל את כל מי שמולו מבלי להתחשב בדעתו ובאופן שהוא רואה את הדברים, וכך הופך הוא את עצמו כביכול ליישות עצמאית שלא ממש נותנת חיזוק לפסוק "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ד' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד ט), או במילים אחרות שיא הגאווה.

4. מהחיבור של כל האותיות מתקבל "קח רת". הגימטריה הקטנה של הסכום הגימטרי של "רת" היא 6, שמסמל את האדמה הגשמית שקרח אכן לקח כתוצאה ישירה של מעשיו והתמזג בתוכה כמו "חרק" שמאוד שכיח למצוא בה וכמו ש"קרח" נמס בתוך משקה, הפסיד את הכל ויצא "ק(י)רח" מכאן ומכאן.

5. סכום הערכים הגימטריים של שתי האותיות "ח" ו"ק" הוא 108 והגימטריה הקטנה שלהם 9 זהה לזו של המילה "אמת", שנאמר "כָּל הַמּוֹסִיף גּוֹרֵעַ" (מסכת סנהדרין דף כט עמוד א).

6. המילה "חק" נכתבת במקור ללא "ו" ואם מכניסים את האות שהערך הגימטרי שלה הוא 6, מספר שמבטא חומריות וגשמיות, הערך הגימטרי של המילה כולה הופך להיות 114, וגם הגימטריה הקטנה שלה מתהפכת ל-6. מהעובדה שהצורה של המספר 6 הפוכה מזו של המספר 9, ניתן לקבל אולי רמז למה שעלולה לעשות מערכת משפט בישראל אם היא ח"ו מכניסה תפיסות עולם אחרות ושיקולים זרים לתוך החק המקורי, היהודי, האלוקי.

7. כדי לעבור מהמילה "קרח" ל"חקת" היינו צריכים להעביר את האות "ח" לתחילת המילה ולהוסיף לאות "ר" שקופצת לסוף המילה החדשה שנוצרת "חקר" את האות "נ" כדי ליצור את האות "ת" וביחד את המילה "חקת", ובמילים אחרות מעבירים את ה"ח" (חטא) לקדמת הבמה כדי לעשות "חקר" בנושא שהפרשה דנה בו ובתוך כך רואים את ה"נ" (נפילה) של מי שסופי התיבות שלו הן "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרַח" (תהלים צב יג), ובאופן כללי כשעושים כדבר הזה ניתנת אפשרות ל"ר" (רשע) לעשות "ת" (תשובה).

8. פרשת חקת עוסקת בין היתר גם במצוות פרה אדומה שמהווה אולי את אם כל החוקים שבתורתנו הקדושה, שהמכנה המשותף שלהם הוא שקשה לעמוד על טעמם, בשונה מהמשפטים כמו בשמירת שבת וכיבוד אב ואם, שקל יותר להבין את ההיגיון הגלום בהם. משה רבינו ע"ה הוא היחיד שהקב"ה גילה לו את טעם המצוה, ועם האיש עליו נאמר שחציו ומטה אדם וחציו ומעלה אלוקים בחר קרח לעשות מחלוקת שזכתה להוות דוגמא למחלוקת שאינה לשם שמים בשונה ממחלוקת הלל ושמאי.